אין מצוה קטנה

"כָּל־הַמִּצְוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם תִּשְׁמְר֣וּן לַעֲשׂ֑וֹת לְמַ֨עַן תִּֽחְי֜וּן וּרְבִיתֶ֗ם וּבָאתֶם֙ וִירִשְׁתֶּ֣ם אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥ע יְהוָ֖ה לַאֲבֹתֵיכֶֽם"

את הלשון הזאת של הפסוק אמר משה רבנו ע"ה לעם ישראל זמן מועט קודם הסתלקותו לבית עולמו, וכידוע כל מילותיהם של הצדיקים היו מדוקדקות בתכלית הדקדוק וכפי שמצינו אין ספור פעמים שהגמרא דורשת הלכות שלמות על כל אות ומילה מיותרת שאמר אחד מרבותינו ה"תנאים", ואם הדברים נאמרו כלפי ה"תנאים" הקדושים, על אחת כמה וכמה שהדברים אמורים על משה רבנו גדול הנביאים נזר הבריאה, שהיה מדקדק בכל תיבה ותיבה שאמר וקל וחומר שמדובר בדברים שמסר לעם ישראל לפני פטירתו…

ולכן מחובתנו הקדושה לעמוד על מילותיו הטהורות של רבם של כל עם ישראל בכל הזמנים, ולנסות להבין את העומק שטמן בתוך דבריו…

ראשית צריכים אנו לבאר מהו הלשון של ה"הַמִּצְוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם" שהרי הדברים נאמרו בלשון יחיד, ואם כן צריך להבין על איזה מצוה מדובר?

ואף לאחר שנמצא את אותה המצוה המיוחד שעליה דיבר משה רבנו עליו השלום, צריכים אנו להבין מדוע כביכול חזר על עצמו משה רבנו, שהרי הוא זה שאמר בתחילת הפרשה "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם…" ושם ציוה באופן כללי על כל מצוות, והגדיל לברך את עם ישראל בברכות רבות וטובות למי שישמור את דברי התורה, ואם כן מה החידוש שהתחדש בציווי זה?

על שאלות אלו עומד רבנו הגדול הרב חיים בן עטר בספרו ה"אור החיים" הקדוש, וביאר במתיקות מופלאה את דברי הפסוק כך:

משה רבנו ע"ה בגודל חוכמתו הטהורה ידע שיש טעות גדולה ועצומה המקננת בראשם של רבים מבני עמנו, והטעות הגדולה הזאת יכולה לגרום לאדם ח"ו לצרות רבות מאוד,

והרעה הזאת היא, כאשר האדם מקיים מספר מצוות בין רב ובין מעט, יכולה לעלות בראשו מחשבה שטותית ורעה שמספיק לו המצוות שהוא מקיים, ומדוע לו לטרוח ולעשות עוד ועוד מצוות, והרעה החולה הזאת תגרום לו להתעצל בשאר המצוות המזדמנות לידו,

וביותר תגדל ההרגשה הזאת כאשר האדם מקיים מספר רב של מצוות בקביעות וק"ו אם זכה בזכות העצומה ללמוד את התורה הקדושה, יותר תגדל המחשבה הרעה הזאת, שהרי יאמר לעצמו מדוע לי לטרוח הרי יש לי כבר חלק גדול מהמצוות ומה יועיל לי מצווה אחת פחות או מצוה אחת יותר, ובכך ייווצר לו זלזול במצוות מבלי שישים לב…

והמחשבה הרעה הזאת היא גורמת לאדם צער גדול ועצום מאוד, שהרי הזלזול הזה במצוות גורם לאדם לקבל ייסורים קשים מאוד ל"ע, מכיוון הקב"ה נתן לנו רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה, וכנגדם יש בגוף האדם רמ"ח אברים ושס"ה גידים וכל מצוה שאדם עושה מגינה על אבר אחד ממנו, וכן על זה הדרך בכל עברה שאדם נשמר ממנה היא מגינה על גיד אחד מגופו.

ויחשוב האדם לעצמו מה יקרה כאשר יכאב לו איזה אבר בגופו כאבים חזקים ובלתי נסבלים אשר מגודל מכאובם יזעק זעקות גדולות ועצמות, ובגישתו אל הרופא בשביל להתרפות, הרופא במקום לטפל בו ולרפא את מכאוביו, ישיב לו דברי הבל ויאמר, אומנם יש לך כאבים חזקים באבר פלוני, אבל אין לך מה לדאוג שהרי יש לך עוד רמ"ז אברים שעובדים בצורה מופלאה בלי שום כאב ולכן לא ראוי לך להתלונן שכואב לך…

בוודאי כל בר דעת לא יסכים לשמוע טענה אכזרית ונוראה שכזאת…

ובגין כך חייב כל אדם באשר הוא להשתדל בכל כוחו לקיים את כל המצוות שיש ביכולתו לקיימם, ובשום פנים ואופן לא להתעצל חס וחלילה…

ועל כן בא נביא ה' משה רבנו ע"ה מגודל אהבתו אותנו רצה למנוע מאיתנו את הצער הגדול הנ"ל ולכן ציווה"כָּל־הַמִּצְוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛" ויחס לכללות התורה את הכינוי "מצוה" וציוה על כל כללות התורה באופן שלם, לבל יטעה האדם ויחשוב שיכול לקיים חלק מהמצוות, וחלק לא חייב להתאמץ בשבילם, ובכך יגרום רעה חולה לעצמו כנזכר !

נמצינו למדים, כי אין התורה הקדושה אוסף של מצוות נפרדות שכל אחד רשאי לבחור מהן כרצונו, אלא שלמות אחת גדולה, אשר כל מצוה ומצוה היא אבן נוספת בבניין נשמתו של האדם. וכשם שאין האדם מוכן לוותר על אחד מאבריו, כך אל לו להקל ראש אפילו במצוה אחת, שהרי כל מצוה מוסיפה קדושה, שומרת ומגינה על האדם בעולם הזה ובעולם הבא.

יהי רצון שנזכה כולנו לאחוז בכל כוחנו בכל מצוה הבאה לידינו, מתוך אהבה ושמחה, ולא נאבד שום הזדמנות לעשות רצון קוננו. ובזכות שנשמור ונקיים את "כָּל הַמִּצְוָה", נזכה שיתקיימו בנו דברי הכתוב: "לְמַעַן תִּחְיוּן וּרְבִיתֶם וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ", ונזכה במהרה לגאולה השלמה בביאת גואל צדק, אמן.