'ראיה נכונה'
רש"י פירש ע"פ מדרש תנחומא וקרח שפיקח היה מה ראה לשטות זה? עינו הטעתו. ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו, שמואל ששקול כנגד משה ואהרן, אמר, בשבילו אני נמלט, וכ"ד משמרות עומדות לבני בניו כולם מתנבאים ברח הקדש, שנאמר כל אלה בנים להימן, אמר, אפשר כל הגדולה הזאת עתידה לעמוד ממני ואני אדום, לכך נשתתף לבוא לאותה חזקה, ששמע מפי משה שכולם אובדים ואחד נמלט, אשר יבחר ה' הוא הקדוש, טעה ותלה בעצמו, ולא ראה יפה, לפי שבניו עשו תשובה, ומשה היה רואה. ע"כ.
חז"ל מדגישים שהחטא זה התחיל במראית עין, וידוע שהאדם מייחס חשיבות רבה למה שעיניו רואות, קשה להמחיש לאדם תאורטית דברים מסויימים, אך כשהוא רואה בעיניו זו ההמחשה הטובה ביותר, גילוי המציאות. אבל פעמים העיניים משוחדות ופוזלות לדבר אחר, אז אינם מגלים את האמת, גם את השקר הם הופכים לאמת.
ואמרו חז"ל עושר שמור לבעליו לרעתו (קהלת ה', י"ב). וכן אמרו בגמרא בסנהדרין (ק"ט:) אמר ריש לקיש זהו קרח שלקח מקח רע לעצמו, קרח שנעשה קרחה בישראל. ומדוע רע? משום שיש אנשים שבזמן שהם רואים שיש כסף מאבדים הם את האיזון השכלי, עושים את התפל כעיקר ואת העיקר כתפל, שוכחים שהכסף נועד לשמש את האדם, לא שהאדם ישמש וישרת את הכסף. וכמו שמצינו אצל בני ראובן ובני גד שהם חיבבו את הממון יותר מהנפשות, אמרו גדרות צאן נבנה למקננו ואחר כך אמרו ערים לטפנו, אמר להם משה, עיקר תחילה בנו לכם ערים לטפכם ורק אחר כך בנו גדרות לצאנכם.
אדם העובד ללא לאות, ללא הפסקה, כל דאגתו זה רק למען כספו תמיד, לא אכפת לו מגופו ונשמתו, דומה הוא לאדם הטוען אני אעבוד עכשיו ואחר כך אנוח ואחר כך אנוח, כך עובד כל ימי חייו עד יום מותו.
בגמרא במסכת תמיד (ל"ב.) מסופר על אלכסנדר מוקדון שחפץ היה להגיע לאפריקה כדי להתייעץ בחכמים היהודים, הדריכוהו כיצד להגיע לשם, עשה כאשר אמרו לו וכשהתקרב ראה שהעיר כולה מורכבת מנשים. התכונן להילחם בהם, אמרו לו, אתה גיבור גדול ואם תצליח לנצח נשים, יאמרו כולם זו לא חכמה גדולה שהוא ניצח נשים, ואם אנו ננצח, יאמרו כולם מלך גיבור כמוך וניצחוהו נשים?! השתכנע מדבריהם וביקש שיגישו לו לחם. הגישו לפניו לחם מזהב העשוי ע"ג שולחן מזהב. אמר להם זה מה שאתם אוכלים? אמרו לו במה חפצת, בלחם רגיל, הרי יש לך בעירך ומדוע באת לכאן? כנראה עיניך לוטשות לכסף וזהב, ואם זה רצונך וזה ישביעך, קח את הלחם הזה! הבין אלכסנדר מוקדון את המסר, וכשיצא מהעיר כתב בשער העיר, אני אלכסנדר הגדול הייתי שוטה עד שבאתי לעיר הזו, הנשים לימדוני עצה נכונה לא להסתנוור מהכסף.
כשהיה בדרכו ללכת למדינתו, ישב על יד מעיין אחד ואכל לחם. היו בידו בשר ודגים מלוחים, בשעה ששטפם במי המעיין כדי להסיר את מליחותם, נכנס בהם ריח טוב, כיון שראה זאת אלכסנדר, אמר, מוכח שמעיין זה בא מגן עדן. הגמרא הביאה, שיש אומרים שהוא לקח ממי המעיין האלו ורחץ בהם את פניו והמשיך בדרכו, אך יש אומרים שהוא הלך לאורך כל המעיין עד מקור מוצא המים, עד שהגיע לגן עדן. כשהגיע לשם הרים את קולו ואמר, פתחו לי את השער. שמע בת קול האומרת זה השער לה' צדיקים יבוא בו (תהלים קי"ח, ג'), לך אין רשות להיכנס בו. אמר, טוב, אם אני לא יכול להיכנס לשם, לפחות תנו לי דבר מועט מגן עדן, תנו לי מזכרת. הסכימו לבקשתו, ונתנו לו גלגל עין של אדם ולקחה. כששב למקומו, הניח את כל זהבו וכספו כנגד אותו גלגל עין זו, ולא הגיעו למשקלה, העין היתה שוקלת יותר מהם, דבר זה היה פלא בעיניו. אמר לחכמים במדינתו, מה הענין שגלגל העין שוקל כל כך הרבה. השיבו לו חכמים, דבר זה מרמז שגלגל עין של בשר ודם אינה מרגישה שובע מהעושר שיש בעולם. שאל אלכסנדר את החכמים, מנין לכם הדבר? אמרו לו, קח מעט עפר וכסה את העין, כך תראה שמיד היא תשקול כמשקלה האמיתי, והטעם, כיון שהעיניים הם רעבות ואין להם שובעה, תשים קצת חול וירד. וכך היה.
דבר זה מצינו גם בגמרא ביומא (ע"ה.), רבי אמי ורב אסי, חד אמר המן כל הטעמים היו בו פרט לנזכרים, וחד אמר כל הטעמים היו בו, טעמו טעם ממשו, ואלו רק טעמו טעם בלבד. ומה מחלוקתם והרי עם ישראל היו יכולים להרגיש איזה טעם היה המן? אלא בטבע העולם אין אדם חש את השביעה עד שיראה את האוכל בעינו. ובעל העקידה אומר על כך, שאדם סגי נהור אוכל ואינו שבע, תמיד יאכל יותר מכולם, כי אין הוא רואה את האוכל, משלים את החיסרון על פי האכילה.
סיפר מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, מעשה בעני שהפך ונעשה עשיר, וכגודל עושרו כך גודל קמצנותו. באחד מהימים בא לביתו הרב והחל לדבר עמו על ענייניו, ובין הדברים שאלו הרב, הקב"ה נתן לך מתנה גדולה, נתן לך כסף וזהב לרוב, למה אתה לא מוכן לתת קצת לאחרים ולעזור לזולת? אמר לו הקמצן אני עובד קשה על כספי, קשה לי לתת לאחרים. אמר הרב, בא ונביט בחלון. הלכו לחלון והביטו. שאלו הרב מה אתה רואה שם? ענה לו העשיר אני רואה את שלמה החייט, יוסף הקצב, זלמן הקבצן ועוד הרבה אנשים הולכים, כל אחד ממהר לדרכו. ביקש הרב נייר כסף, וכשהביאו לו חתך הרב חתיכה מנייר הכסף, הניח אותה מבעד לחלון ושאל שוב את העשיר, עכשיו מה אתה רואה? אמר לו עכשיו אני רואה את עצמי, זה נעשה מראה. אמר לו הרב, אדם שאין לו כסף או שיש לו כסף והוא נוהג כאחד האדם, תמיד מביט הוא ורואה את השני, אבל אדם שיש לו כסף וזהב לרוב, הכסף גורם לו שהוא רואה רק את עצמו. הבין העשיר ושינה את דרכו הרעה. שבת שלום!
