בגמרא במסכת ברכות (לה.) אמרו, "כל הנהנה מהעולם הזה בלא ברכה, כאילו מעל". כלומר, מי שנהנה מהעולם הזה ואינו מברך ומודה לה' יתברך על מה שנהנה, הרי זה כאילו "מעל". ("מעל" – מלשון "מעילה", כמו אדם המועל בקדשים, שגוזל לעצמו איזה דבר השייך לבית המקדש וכדומה) וביאור הדבר הוא, שהאוכל בלא ברכה לא רק שעושה איסור בכך שלא בירך, אלא שאיסורו אף חמור כל כך כמו המועל בקדשים, שהרי הארץ כולה שייכת לה' יתברך.
בריח טוב לא שייכת "מעילה"
במסכת פסחים (דף כו.), אמרו, "קול מראה וריח, אין בהם משום מעילה". כלומר, אדם שבא והריח מן הקטורת שהיו מקטירים בבית המקדש, אינו נענש על כך כאדם המועל בקדשים, אף על פי שעשה איסור, משום שההרחה וכן הראייה והשמיעה, אינן הנאות ממשיות כל כך בכדי שהנהנה יחשב כמועל.
כל הנשמה תהלל יה
ומטעם זה, הוצרכו רבותינו בגמרא מנין לנו שיש חובה לברך על הריח הטוב?, ואמר רב, שדבר זה נלמד מן הפסוק בתהלים (פרק קנ) "כל הנשמה תהלל יה", איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף?, הוי אומר זה הריח. כלומר, ההנאה שיש מן הריח, אינה גשמית כמו הנאת האכילה, אלא היא דקה מאד, והיא הנאה רוחנית, שהנשמה נהנית ממנה, ולכן מן הפסוק "כל הנשמה תהלל יה", אנו למדים שיש לברך גם על הנאת ריח טוב.
כיצד מברכים על ריח טוב?
אם הריח נודף ממין עץ, (כגון ציפורן), מברך קודם שיריח "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם בורא עצי בשמים". ואם היה מין עשב (כגון עלי מנטה ונענע), מברך עליו "בורא עשבי בשמים", ואם היה מפרי עץ הראוי לאכילה, (כגון אתרוג), מברך "הנותן ריח טוב בפירות".
ולכתחילה יש לברך על כל מין ומין, את הברכה הראויה לו. "עצי בשמים", או "עשבי בשמים", או "הנותן ריח טוב בפירות". אבל אם בירך אדם על איזה דבר שנותן ריח טוב, ברכת "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם בורא מיני בשמים", יצא ידי חובתו. כי כל המינים שנותנים ריח טוב, נכללים בברכה זו.
וישנם ארבע ברכות ריח. ברכת "בורא עצי בשמים", ברכת "בורא עשבי בשמים", ברכת "בורא מיני בשמים", וברכת "הנותן ריח טוב בפירות".
וכעת נבאר את פרטי הדינים, איזו ברכה מתאימה לכל דבר ודבר.
בורא מיני בשמים
כתב מרן השלחן ערוך (סימן רטז סעיף ב): "אם זה שיוצא ממנו הריח, הוא עץ, או מין עץ, מברך עליו "בורא עצי בשמים". ואם הוא עשב, מברך עליו "בורא עשבי בשמים". ואם אינו, לא מין עץ ולא מין עשב, כמו "המושׂק", מברך בורא מיני בשמים. ואם היה פרי הראוי לאכילה, מברך הנותן ריח טוב בפירות.
ומה שכתב מרן השלחן ערוך, שעל ה"מושׂק" יש לברך "בורא מיני בשמים", פירוש הדברים, המוסק, הוא מין בושם, שמיוצר עד היום הזה, והוא מעורב בהרבה מיני בשמים יוקריים. והוא אינו עשוי מדבר הגדל בארץ, כמו פירות או מיני עשבים, אלא הוא מיוצר מן החי, (מן הדם או מזיעת בעלי חיים). ויש אומרים שבושם זה, הוא "המור", המוזכר בתורה, שהוא אחד מסממני הקטורת. ועליו יש לברך ברכת "בורא מיני בשמים". (וראה בספר חזון עובדיה ברכות עמוד שי).
בורא עצי בשמים
הצפורן, הנקראת בערבית "קרונפול", וכן מקלות קינמון, שהם מין עץ, יש לברך עליהם ברכת בורא עצי בשמים.
וכל זה כשהם שלמים, כלומר, מקלות הקינמון שלימות, וכן מקלות הצפורן שלמים. אבל אם הם טחונים, ואינם עשויים בעיקרם, אלא לשם מאכל כתבלין, אזי יש לברך עליהם "בורא מיני בשמים".
עשב הריחאן התימני שמצוי אצלינו (ויש שקוראים אותו בזילקום), ברכתו "בורא עצי בשמים". (חזון עובדיה עמוד שכא). והריחן העיראקי ברכתו בורא עשבי בשמים. ואם יש ספק לגבי הריחן אם הוא עיראקי או תימני, יש לברך עליו בורא מיני בשמים. וכן נהג מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל. וכן פרחי שושנים וורדים, ופרחי יסמין , ורוזמרין. כולם, ברכתם בורא עצי בשמים. כי מין עץ הם.
בושם סיננטי
ונחלקו פוסקי זמנינו אודות הבשמים המיוצרים כיום מחומרים סינטטים, שאין בעצמותם ריח טוב, ורק על ידי הפרדה כימית וכיוצא בזה הם נותנים ריח טוב, האם יש לברך עליהם ברכת בורא מיני בשמים, מכיוון שכעת הם מפיצים ריח טוב, או שאין לברך עליהם מפני שמתחילת בריאתם אין בהם ריח, ויהיה נחשב הדבר לריח שאין בו עיקר?
וכך אמנם פסק בספר שמירת שבת כהלכתה בשם הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, שמי בושם שנעשו על ידי הפרדה כימית, יתכן שאין לברך עליהם ברכת הריח, שהכל נעשה באופן מלאכותי. וכן פסק הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל.
אלא שמרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל (בספרו חזון עובדיה על הלכות ברכות, עמוד שיג), כתב בזו הלשון: אולם למעשה נראה לי שאין לחוש כלל לדבריהם, ויש לברך על מי בושם בורא מיני בשמים, ולא אכפת לנו על עיקר מי הבושם מאין באו, אם מדבר שמברכים עליו ברכת הריח או לא, שהרי כתבו הרמב"ם ומרן השלחן ערוך, "שמן זית שכבשו או שטחנו עד שחזר ריחו נודף, מברך עליו בורא עצי בשמים", אף על פי שמעיקר הדבר לא היה בו ריח טוב אלא מחמת כבישתו וטחינתו. וכן פסקו הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל והגאון רבי חיים פנחס שיינברג זצ"ל. וכן כתבו עוד מאחרוני זמנינו.
ולכן להלכה יש לברך על מיני בשמים המצויים בזמנינו ברכת "בורא מיני בשמים". וכן נהג מרן הרב עובדיה זצ"ל, שכמה פעמים בירך בזמן ההבדלה ברכת בורא מיני בשמים על מי בושם בבקבוק המצויים בזמנינו.
ואף שבאמת יש בדבר זה מחלוקת גם בדעתו של מרן זצ"ל. מכל מקום נראה, כי יצירת בושם בצורה מלאכותית, דומה בדיוק ליצירת הבושם על ידי הפרחים והאילנות, כי גם יצירת הבשמים הטבעיים נעשית על ידי עירוב כמה דברים שמצד עצמם אין בהם ריח טוב, שהרי כל הצמחים שריחם טוב מפיקים את ריחם מן האדמה ומן המינרלים ושאר היסודות הטבועים בה, שאין בהם ריח טוב. ובכל זאת הדבר פשוט שיש לברך על הריחות הללו את הברכה הראוייה להם. ולכן קשה לחלק בין ריח שנוצר באופן טבעי לריח שנוצר על ידי בני אדם באופן הדומה ממש למה שנעשה באופן טבעי.
ועוד, שהדבר ידוע שהרבה ממיני הבשמים המצויים בזמנינו, עשויים מתערובת בשמים שבכללם גם בשמים טבעיים לחלוטין, כמו מושק וכיוצא בו, וכפי שמצהירים היצרנים. לכן למעשה נראה יותר שיש להורות לברך על בשמים אלו "בורא מיני בשמים", ובפרט אותם היקרים והאיכותיים.