פרשת "עֵקֶב"
בפרשתנו נושאים רבים ומגוונים, אחד הנושאים החשובים המופיעים בפרשה הוא פרשת "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" (פרק יא', פסוקים יג'-כא'), פרשה שאנו מצווים לאומרה לפחות פעמים ביום "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" פעם בבוקר ופעם בערב "וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ".
בפרשת "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" נאמר אם עם ישראל ילכו בדרך התורה והמצוות יקבלו שכר, ואם חלילה לא ילכו בדרך הישר והטוב יענשו על כך. וכך אומר הכתוב "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם. וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ. וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ" (יא', יג'-טו'). ומאידך ממשיכים הפסוקים ואומרים מה יקרה חלילה אם עם ישראל לא ילכו בדרך התורה "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹקִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם. וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ…" (יא', טז'-יז').
רואים אנו דבר מעניין מאוד בפסוקים אלו, שאם עם ישראל הולכים בדרך הישר והטוב מבטיחה התורה ברכה והיא "וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ" שירד גשם בזמנו ובעיתו לפי הצורך הצריך לעולם, ואם חלילה עם ישראל לא ילכו בדרך התורה והישר והטוב יבא העונש והוא עצירת הגשמים "וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר". השכר הראשוני הוא הגשם המטר, והעונש הראשוני הוא עצירת המטר והגשם.
ונשאלת השאלה הפשוטה המתבקשת מאליה, אומנם הגשם הוא דבר חשוב לעולם, ללא מים אין קיום לעולם, העולם כולו זקוק וצריך למים, הצומח, החי והמדבר כולם צריכים מים, וללא מים העולם מתייבש וכו', אך מדוע השכר הראשוני המובטח בעבור קיום המצוות והליכה בדרך הטוב הוא המטר והגשם, מדוע שהדבר הראשון לא יהיה דבר אחר כגון: בריאות או עושר או הצלחה או כל דבר אחר טוב ורק אחר כך יבא שכר הגשם והמטר. וכך השאלה היא בצד השני, במקרה שחלילה עם ישראל לא הולכים בדרך הישר והטוב העונש הראשוני הוא עצירת הגשמים, מדוע שהדבר הראשוני לא יהיה דבר אחר ורק אחר כך יבא עונש עצירת הגשמים?? מדוע רואה התורה בגשמים כשכר ראשוני על קיום המצוות, ומאידך מדוע העונש הראשוני הוא עצירת הגשמים??
כדי לענות על שאלה זו נקדים הקדמה חשובה ומהותית בהתנהגות האדם, על פי רוב כשלאדם טוב וישר לו הצלחה כלכלית וכן קריירה מצליחה, ובריאות איתנה וכל הדברים מסביב מסתדרים בצורה טובה, הוא תולה זאת בכישרונותיו תולה זאת בהצלחותיו האישיות, ואפילו פעמים זה יכול להוביל אותו למצב של "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט", יכול להביאו למצב לשכוח את הקב"ה "הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל". כך נאמר בפרשתנו בפרק ח' פסוקים יא'-יח' "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם. פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ. וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה. וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ…וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה. וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה".
כך מגדירה התורה את אופיו וטיבעו של האדם, שתולה תמיד את הצלחותיו והשגיו בעצמו ובעוצם ידו, עד כדי כך מקצינה התורה ואומרת אפילו שעם ישראל היו במצרים עבדים, ורק הקב"ה הוא זה שהוציא אותם וכן המזון והשתיה שקיבלו עם ישראל במדבר שללא שום צל ספק, אם הקב"ה לא היה נותן להם זאת במדבר, בשום פנים ואופן לא יכלו להשיג זאת במדבר עם כל זאת הקב"ה ויתלה את כל אשר לו, את כל רכושו והצלחותיו בעצמו ובכוחו. והאמת היא דברים אלו ניתן לראות אותם במציאות באופן מוחשי ביותר אצל אנשים רבים.
לאור דברינו אלו ניתן עתה להשיב על השאלה מדוע התורה מבטיחה כשכר ראשוני את הגשם והמטר ולא דברים אחרים, והתשובה היא שכולם ללא יוצא מן הכלל יודעים, מבינים וחשים שהגשם הוא דבר שבא מלמעלה, בא מהקב"ה, שהרי הגשם יורד מן השמים, מדוע השמים נקראים בשם זה?? מכיוון ששמים היא מילה המורכבת משתי מילים, שם מים, בשמים יש מים, לכן הם נקראים שמים, על כן כל אנוש יודע שהגשם מהקב"ה לכן אומרת התורה אם תשמעו בקול ה' ותקיימו מצוות השכר הוא "וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם" כך כולם ידעו שדבר זה בא מהקב"ה, אבל אם היה מובטח שכר אחר יהיה אשר יהיה האדם היה אומר דבר זה בא לי בזכות עצמי בזכות כישרונותי, "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה", ולא היה קושר ואומר שכר זה שניתן לו מהקב"ה, לכן הגשם הוא השכר הוא השכר הראשוני. וכן להיפך בצד השני העונש הוא עצירת גשמים שגם כאן כל אחד יודע שדבר זה לא נעשה במקרה או לא נעשה בגלל או הצלחותיו או כישרונותיו של האדם, אלא הקב"ה הוא זה שעשה עונש זה.
לכן הגדילו חז"ל במסכת תענית ואמרו שכל המפתחות נמסרו למלאכים חוץ משלוש מפתחות שנשארו בידי הקב"ה, ואחד מהם הוא מפתח הגשמים. כדי שכל אחד ידע ויבין שהגשם הוא השכר וכל אחד ידע ששכר זה בא ישירות מהקב"ה.
וזה מסביר לנו את המשך דברי חז"ל במסכת תענית שאמרו ש"גדול יום ירידת הגשמים כיום שנבראו שמים וארץ" לכאורה מה הקשר בין שני דברים אלו?? אלא בריאת שמים וארץ, בריאת העולם כל אחד מבין ומרגיש שהקב"ה ברא את העולם, שהרי גם האדם החכם ביותר עלי אדמות, וגם בטכנולוגיה המתקדמת ביותר לא יכול האדם לברוא עולם נפלא שכזה, לכן כל אחד מבין שבריאת שמים וארץ היא על ידי הקב"ה. כך גם כל אחד מבין ויודע שירידת הגשמים באה מלמעלה על יד הקב"ה, לכן חז"ל קשרו ואמרו "גדול יום ירידת הגשמים כיום שנבראו שמים וארץ".
לאור דברינו אלו ניתן להסביר את הקשר בין שני נושאים המופיעים בפרשה, הרי לפני פרשת "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" מופיע עניין שבארץ ישראל המים מגיעים רק דרך הגשמים, כדברי הכתוב "כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק. וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם" (יא', י'-יא'). ללמדנו שבארץ ישראל המים מגיעים רק דרך הגשם כדי שידע האדם שדבר זה בא מהקב"ה. ולא כמו בארץ מצרים ששם המים לא באים דרך הגשמים אלא דרך הנילוס, כך גם קיומנו בארץ זה בזכות הקב"ה "עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה".
כל דבר זה מלמדנו כמה שהאדם צריך להכיר טובה ולומר תודה לקב"ה על כל דבר ודבר שיש לו, ושחלילה לא יחשוב האדם לרגע אחד שמה שיש לו זה בכוחות עצמו. אלא הקב"ה "הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל". יהי רצון שתמיד הקב"ה יהיה בעזרנו, ויצליחנו בכל מעשה ידינו. בברכת שבת שלום ומבורך