פרשת "קֹרַח"
פרשת "קֹרַח" ידועה ומפורסמת בעניין המחלוקת הקשה שעשו קרח ועדתו נגד משה
רבינו.
מתוך דברי משה לקרח ועדתו אנו מבינים מה היתה עיקר הטענה והבקשה של קרח,
בפרק טז' פסוקים ח'-יא' נאמר "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי לֵוִי… וַיַּקְרֵב אֹתְךָ
וְאֶת כָּל אַחֶיךָ בְנֵי-לֵוִי אִתָּךְ וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה. לָכֵן אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הַנֹּעָדִים עַל ה'
וְאַהֲרֹן מַה הוּא כִּי תַלִּינוּ עָלָיו".
נראה מדברי משה שטענת ובקשת קורח היא, מדוע הוא לא קיבל כהונה ובפרט כהונה
גדולה כמו שקיבל אהרון?!
משה עונה ומסביר לקורח שהוא חילק את התפקידים על פי ציווי הקב"ה ולא עשה
זאת מדעתו, ולכן אין לקורח מה להתלונן ואין לא על מה להתרעם.
לאור דברינו אלו יקשה עתה הפסוק הראשון שבפרשה "וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת
בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן (טז', א'). לכאורה מובן
מדוע קורח יוצא כנגד משה מכיוון שהוא משבט לוי בדיוק כמו אהרון, ולכן בא
הוא בטענה מדוע לא קיבל את הכהונה כמו שקיבל אהרון, אך לא מובן ותמוה
הדבר שבני ראובן מצטרפים למחלוקת לקבוצתו של קורח, הרי שלהם אין שום
טענה ואין שום תרעומת מכיוון שהם משבט ראובן ולא משבט לוי, אז מדוע הם
הצטרפו לקבוצתו של קורח בטענה על הכהונה?!
על כך עונים חז"ל ורש"י מביא את דבריהם בפירושו לפרשה באומרו "בשביל שהיה
שבט ראובן שרוי בחנייתם תימנה שכן לקהת, ובניו החונים תימנה נשתתפו עם
קורח במחלוקתו, אוי לרשע אוי לשכנו". הווה אומר שאכן לבני ראובן לא היה כל
עניין מהותי במחלוקת שהרי אין הם משבט לוי כלל.
אלא מכיוון שהם היו השכנים של קהת הם הצטרפו למחלוקת וזה יסוד הפתגם
"אוי לרשע אוי לשכנו", קורח שהוא עשה את המחלוקת גרם לשכנו להצטרף אליו,
ובכך גם שכנו שאלו הם בני ראובן נענשו, אוי לרשע שזה קורח ואוי לשכנו שאלו
הם בני ראובן.
זה שאמר שלמה המלך עליו השלום, האדם החכם שבאדם, בספר משלי פרק כו' פסוק
יז' "מַחֲזִיק בְּאָזְנֵי כָלֶב עֹבֵר מִתְעַבֵּר עַל רִיב לֹּא לוֹ" מסבירים המפרשים רש"י ומצודת
בס"ד
דוד במקום "כמו האוחז באזני כלב, הנה הוא גורם לעצמו נשיכת הכלב, כן המתמלא
עברה וזעם להתעבר ולכעוס על ריב שאין נוגע אליו, כי כאשר יוזק בדבר הזה הוא
גרם לעצמו"
דברים אלו ממש מכוונים כנגד בני ראובן שהצטרפו לעדת קורח והתערבו על ריב לא
להם ונענשו.
אם נעמיק בדברים מעט נמצא שהנכנס למחלוקת שאינה קשורה לו, אין רק
שהוא מזיק לעצמו בעצם המחלוקת, אלא אף ישנה אצלו בעיה קשה יותר אפילו
מאותו האדם שיצר את המחלוקת, ויתכן שהוא היוצר היה בעל עניין או אינטרס
מסויים. ומה בעצם חומרת המצטרף יותר מבעל המחלוקת?!
בפרשת "פִּינְחָס" במדבר פרק כו' הקב"ה מבקש ממשה ואלעזר למנות את עם
ישראל, מבן עשרים שנה ומעלה, וזאת כדי לדעת את מניין האנשים לצורך חלוקת
הארץ. התורה מונה ומפרטת כל שבט ושבט את המשפחות הקשורות אליו ואת
מספר הנפשות.
מתחילה התורה למנות ולפרט את שבט ראובן ותוך כדי המניין, מזכירה התורה את
דתן ואבירם שהם משבט ראובן, את המעשה שעשו במחלוקתם עם קורח, כנגד משה
והם מתו שהארץ בלעה אותם. ומיד בסמוך לכך אומרת התורה "וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ"
(כו', יא').
וכאן יש לשאול מדוע התורה מזכירה את בני קורח שלא מתו בתוך מניין שבט
ראובן?! הרי ישנה הקפדה למנות כל שבט ושבט בנפרד, וכידוע בני קורח הינם
משבט לוי, מה עניין בני קורח לכאן?! על כן אומרת הגמ' במסכת סנהדרין דף קי' וכן
מובא במדרש רבה "הם היו בעצה תחילה (בני קורח) ובשעת המחלוקת הרהרו
תשובה בליבם לפיכך נתבצר להם מקום גבוה בגיהנם וישבו שם".
מהו בעצם הרעיון העמוק המונח כאן בדברי התורה ובפירוש חז"ל?!
ללמדנו שאדם שהוא בעל המחלוקת יודע הוא בעצמו, ותוך תוכו את אמת
הדברים, ופעמים בהגיעו לנקודה מסוימת במחלוקת, יכול הוא לסוג אחורה
ולהפסיק את המחלוקת. כמו בני קורח שידעו את האמת שמשה לא עשה דבר ואפילו
חצי דבר מעצמו אלא הכל על פי הקב"ה, לכן בשעת האמת הם הרהרו במעשיהם
וכו'.
אך המצטרף למחלוקת בפרט על ריב לא לו, אין הוא יודע את האמת ולכן הוא
ימשיך במחלוקת ופעמים יהיה אפילו קנאי לדבר יותר מאשר בעל המחלוקת, ועל
כן אין יכול הוא לעצור את עצמו, וזאת כדוגמת בני ראובן שהצטרפו לעדת קורח על
בס"ד
ריב לא להם, בני קורח בעלי המחלוקת ידעו לעצור עצמם ולהרהר בתשובה
במעשיהם, ואילו בני ראובן לא ידעו לעשות זאת, לכן התורה מונה ומזכירה את
"בְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ" יחד ובנשימה אחת עם בני ראובן בפרט ובמיוחד בהזכירה
את דתן ואבירם.
ללמדנו מוסר השכל מתוך הפרשה, כמה שהמחלוקת שנואה ושלילית לבעל
המחלוקת בפרט, ובמיוחד למי ש"מִתְעַבֵּר עַל רִיב לֹּא לוֹ".
יהי רצון שהקב"ה יהיה בעזרנו לשים שלום ולהרבות שלום בנינו ובין כל ישראל
אחינו ויתקיים בנו הכתוב "ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם".
בברכת שבת שלום ומבורך.
