אנחנו מחזיקים בביתנו אקווריום ומגדלים בו דגי נוי, האם עלינו להקפיד לתת להם את מזונם קודם שנסעד אנו.
תשובה:
אמנם לשון הפסוק: "ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת", מורה שהחיוב חל רק על מגדלי בהמות, מכל מקום להלכה נקטינן שהוא הדין חיות עופות ואפילו דגים.
נימוקי התשובה:
יש למגדל בעלי חיים להיזהר לתת להם מזונם קודם שיסעד בעצמו כנדרש בגמרא ברכות דף מ' ע"א מהפסוק (דברים פרק י"א פסוק ט"ו) "ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת". ואף שבגמרא שם נאמרה הלכה זו בלשון איסור: "אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו". וכך גם בגמרא גיטין דף ס"ב ע"א הובא דין זה בתוספת לשון: "אסור לו לאדם 'שיטעום' כלום עד שיתן מאכל לבהמתו". מכל מקום ברמב"ם (בפרק ט' מהלכות עבדים הלכה ח') הובאה הלכה זו בלשון המורה שאינו אלא ממידת חסידות, שכך כתב וז"ל: "חכמים הראשונים היו נותנין לעבד מכל תבשיל ותבשיל שהיו אוכלין, ומקדימין מזון הבהמות והעבדים לסעודת עצמן". וכך מפורש בסמ"ג (סוף עשין פ"ז) , שאינו אלא ממידת חסידות.
אולם במגן אברהם (סימן רע"א ס"ק י"ב) ציין לתשובת מהר"ם (סימן ש"ב) וגם הביא דעת הריצב"א שהחיוב להקדים להם מזונותיהם הוא מהתורה. וכן דקדק בשו"ת שבות יעקב (ח"ג סימן י"ג) מדברי הט"ז בסימן קס"ז (ס"ק ז') ודחה דבריו, ודעתו שאינו אלא אסמכתא בעלמא. ועין בשדי חמד (מערכת א' סימן ק') שכתב להוכיח מדברי הפרי חדש (סימן ס"ו) שתוקף האיסור הוא מדרבנן. עוד ראה בשו"ת שאלת יעב"ץ (סימן טו"ב) שפסק, שאף אם אינו נמצא בביתו, אינו רשאי לטעום עד שיתן קודם לבהמתו. ע"ש
ועוד ראה בספר חסידים (סימן תקל"א, קס"ז) שדוקא באכילה מחויב להקדים דשמא ישכח, מה שאין כן בשתיה דליכא טעמא דשכחה, ולכן מותר לשתות קודם הבהמה. וכן כתבו בספר בית דוד (סימן פ') ובספר ירך יעקב (אורח חיים סימן ל"ח) ובשו"ת הר צבי (חלק אורח חיים סימן צ') . אולם בשו"ת כתב סופר (סימן ל"ב) פסק, שגם בשתיה הבהמה קודמת, והוכיח כן שהרי בגמרא דרשינן ואכלת ושבעת, ושבעת זו שתיה. וכן כתבו בעיקרי הד"ט (סימן ט' אות נ"ב) וביפה ללב (אות י"ב) . ועוד עיין בזה בשו"ת אגרות משה (ח"ב סימן נ"ב) .
וראה מה שהאריך לדון בילקוט יוסף (סימן קס"ז הערה ט') בנפק"מ העולה ממחלוקת הפוסקים אם חיובו מהתורה או מדרבנן או שאינו אלא ממידת חסידות, אם אמירת תנו לבהמה 'לשתות' בין ברכת המוציא לטעימת הפת חשובה הפסק, ועוד ראה מה שכתב ליישב שם לשון הגמרא שנקטו הדין בלשון איסור. והעלה במסקנא שאין זה מעיקר הדין, אלא ממידת חסידות, שנכון והגון מאד לעשות כן. וגם זה אינו אלא באכילה, אבל בשתיה אדם קודם לבהמה ולעוף. ויש להוסיף שלא נאמרה ההלכה אלא כלפי קביעות סעודה, אבל אם טועם פחות משיעור סעודה, אינו מחויב להקדים מזונותיהם קודם. עוד ראה מש"כ בזה בשו"ת חמדת צבי (ח"א סימן י"ג) ובשו"ת קרן לדוד (סימן מ"ז).
ואף שנקט הכתוב לשון בהמתך, נתבאר מדברי שו"ת שאילת יעב"ץ (סימן י"ז) שהוא הדין גם בדגים שאסור לאכול קודם שיתן להם מזונם. וכך מתבאר מדברי מרן החיד"א בברכי יוסף (או"ח סימן קנ"ז אות ד') בשם מהר"א אזולאי ומדברי מהרי"ח בספרו בן איש חי (שנה ראשונה פרשת בהר בחוקתי סעיף ד') שפסקו שהוא הדין 'עוף' שצריך לתת להם מזונתם קודם, וכ"פ בשו"ת משנה הלכות (ח"ו סימן רט"ז). ומותר להאכילם גם בשבת, לפי "מזונותם עליך" כנפסק בשו"ע (או"ח סימן שכ"ד סעיף י"ב) : "מותר להאכיל [בשבת] תולעת המשי, "לפי שמזונותיהם עליך". ופסק מרן הגרע"י בשו"ת יביע אומר (ח"ה או"ח סימן כ"ו) שהוא הדין דגים. וכך מתבאר מדברי הביאור הלכה (סימן תצ"ז סעיף ז') והמשנה ברורה (שם סימן תצ"ז ס"ק י"ד) ואין לחוש לצידה לפי שהם כבר מונחים בכלי.