נח רצה לדעת האם העולם יבש לאחר המבול ולכן שלח את העורב. אך העורב הסתובב סביב התיבה, פחד על בת זוגתו כמו שפירש רש"י. ורק לאחר ששלח את היונה בפעם הראשונה חזרה עם עלה בפיה, לרמוז לו שעדיין הארץ לא יבשה כלומר שלא מצאה מקום לכף רגליה בארץ, ולאחר ששלח נח את היונה בפעם השניה היא כבר לא חזרה וכך הבין נח שיבשה הארץ. מכאן אנו למדים שהעורב נקרא שקרן, הוא שיקר על נח ולא עשה את שליחותו, אבל היונה עשתה את שליחותה.
בגמרא בגיטין (מ"ה.) הובא מעשה עם ר' עיליש שהיה נמצא בבית האסורים יחד עם גוי, אותו הגוי היה מבין ויודע היטב את שפת העופות, יום אחד בא לחלון עורב וקרא בקול עיליש ברח עיליש ברח, שאל ר' עיליש את הגוי מה העורב אמר והגוי הסביר לו שהעורב מבשר לו שאם הוא יברח הוא ינצל, והוא לא ברח אלא נשאר שם. לאחר מכן באה היונה ואמרה בקול עיליש ברח עיליש ברח, שאל ר' עיליש את הגוי מה היונה אמרה והוא הסביר לו בישרה לו שאם הוא יברח הוא ינצל, מיד עיליש ברח וניצל. והגאון ר' עקיבא איגר מביא ממעשה זה ראיה שר' עיליש היה יודע את שפת העופות, ולכן כששמע את היונה אומרת עיליש ברח הוא מיד ברח וניצל.
וקשה, הרי מהמעשה רואים להיפך כיון שר' עיליש שאל את הגוי מה היונה אומרת, וכשהסביר לו הגוי שהיא מבשרת שאם הוא יברח הוא ינצל כך הוא עשה וניצל, א"כ משמע שר' עיליש לא היה יודע את שפת העופות שאם לא כן מדוע היה צריך לשאול את הגוי מה היונה מבשרת?
ועוד, כיצד ר' עיליש האמין לגוי כשאומר לו שהיונה בישרה לו שאם הוא יברח הוא ינצל, הרי יש חשש שמא הגוי רוצה שר' עיליש יברח והוא יתפס ויהרג?
ועוד קשה, למה כשבא העורב וקרא עיליש ברח עילש ברח, הוא לא ברח, ואילו רק לאחר ששמע את היונה אומרת שיברח הוא ברח? איזו עדיפות יש ליונה על פני העורב?
שמעתי ביאור נפלא ממו"א שליט"א, שר' עיליש ידע את שפת העופות, ומחמת כן הוא הבין מה העורב והיונה מבשרים לו שאם הוא יברח הוא ינצל. אך אם כן מה הטעם שר' עיליש שאל את הגוי מה העורב והיונה אומרים הוא, אלא שכאשר האדם נמצא בצרה ורוצה לצאת ממנה, כל דבר שקורה לו מיד הוא מדמיין לעצמו שזה בא לרמוז לו שהוא ייוושע ויצא מהצרה הזאת. לפיכך שאל את הגוי מה הם אמרו, כדי לבדוק שאכן הוא שמה שמועה אמיתית וזה לא דמיון.
ועל כן, בתחילה ששמע את העורב אומר לו שיברח מיד חשב שזה רק דמיון בעלמא, רצה לדעת שהוא שמע נכון, לכן הוא שאל את הגוי מה הם אמרו, וכשהגוי אמר לו שהעורב אמר שיברח מכאן וינצל, לא האין ר' עיליש לעורב, כי העורב משקר, זו דרכו לשקר כמו שמצינו עם נח, לכן לא ברח כי לא רצה להאמין לדברי העורב. אבל לאחר ששמע ר' עיליש את היונה אומרת לו לברוח, שוב חשב שהוא מדמיין כי הוא רוצה להינצל מבית האסורים, הלך פעם נוספת לגוי לבדוק אם הוא לא מדמיין, וכשנודע לו שהיונה אמרה שאם הוא יברח הוא ינצל מיד האמין לדברי היונה שהיא דוברת אמת, כי היונה מסמלת את עם ישראל כמבואר, וכך שברח זכה להינצל.
מסופר על שלמה המלך שהיה יושב עם אדם אחד, ותוך כדי שהיו יחד, שלמה המלך התחיל לצחוק, שאל אותו אדם: למה אדוני המלך צוחק? אמר לו שלמה המלך: לא משנה. אותו אדם הפציר בו שיספר לו למה הוא צחק, אז פנה שלמה וסיפר לו: דע לך שהתרנגול אמר לכל שאר התרנגולות שהיו סביבו, תראו אדם זה יש לו אשה אחת והוא לא מסתדר עמה כלל, ואילו אני יש לי כמה וכמה נשים, תרנגולות, ואני מסתדר יופי עם כולם. אותו אדם אמר לשלמה המלך: באמת, אני לא כל כך מסתדר עם אשתי. והוסיף ובקש משלמה המלך ללמדו את שפת החיות. אמר לו שלמה המלך, לא כדאי לך, לא משתלם לדעת את השפה שלהם. אך לאחר שהפציר בו הרבה, שלמה המלך אמר לו, בא אני ילמד אותך את שפת אחד העופות, העורב, אך דע לך שלא כדאי לך לדעת את שפת העופות. וכך לימדו שלמה המלך את שפתו.
לאחר שאותו אדם למד את שפת העורבים, יום אחד ישב בביתו ושמע את העורבים מדברים אחד עם השני ואומרים זה לזה, השנה תהיה שנה קשה, כל מי שיזרע עגבניות הוא יפסיד ורק מי שיזרע מלפפונים ירויח. ששמע כך אותו אדם, מיד הלך וזרע בשדה שלו מלפפונים והתעשר מכך עושר רב. לאחר כשנה שמע את העורבים אומרים זה לזה, כל מי יזרע השנה חיטים יפסיד הפסד גדול, רק מי שיזרע שעורים ירויח. כך עשה אותו אדם, שוב הרויח בשנה זו הרבה כסף והתעשר. לאחר זמן מה, ישב בביתו ושמע את העורבים מדברים זה לזה, השנה כל היינות יחמיצו ויהיה הפסד גדול מכך, רק מי שימכור חומץ ירויח ממון רב. עשה כך אותו אדם והרויח.
לאחר זמן מה שמע עורב אחד קורא לחבירו ואומר לו, אתה רואה את האדם הזה שיושב כאן, נגזר עליו שבעוד שבוע הוא ימות. ששמע כך אותו אדם, הלך לפני שלמה המלך ושאלו: מה שהעורבים מדברים זה עם זה, הם צודקים בדבריהם? ענה לו שלמה המלך: כן. אמר לו: מה אני יעשה? עכשיו שמעתי את העורבים מדברים שבעוד שבוע אני ימות מן העולם?! אמר לו שלמה המלך: אמרתי לך, לא כדאי לך ללמוד את שפת החיות. אמר לו: ואם לא הייתי לומד הייתי מת בפתאומיות. השיב לו שלמה: לא, פעמים הקב"ה מביא עליך כפרה על ממון בהפסד, צער וכדו', ואתה ניצלת מזה ועדיין המשכת בעבירות שלך עד שנתמלאה הסאה ונגזר דינך. והדרך האחרת לכבות את הלהבה זה רק על ידי זה שהאדם ישוב בתשובה.
הקב"ה רוצה בטובת האדם, גם שנעשה לאדם רע בעולם, אין זה דבר רע אלא דבר זה הוא טוב עבור האדם רק אנחנו לא רואים זאת, הואיל וכל מה שנעשה לאדם זה רק כדי לכפר על עוונותיו. ואם בזמן שנעשה לאדם דבר שעבורו הוא דבר רע והוא יודע להביט נכון על התמונה, הוא רק מרוויח מזה כיון שעוונותיו הם מתכפרים, הוא הבין את הרמז שרמזו לו מן השמים. אדם המתנהג בצורה כזו הוא בחור בדרך הנכונה, זוכה להיות נח לבריות וגם נח לשמים. שבת שלום ומבורך!