שאלה:
נשאלתי אם נכון מה שנוהגים קצת ממדריכי טיולים במרוקו לקחת קבוצות תיירים לסיור בבתי עלמין המפוזרים בערי מרוקו בשביל לספר את היסטוריית הקהילה היהודית באותם ערים דרך סיפור הנקברים שם, מי היו הרבנים ומנהיגי אותה קהילה ואילו משפחות היו מתגוררות באותם ישובים ומה היה מעמדם החברתי והכלכלי וכיו"ב?
תשובה:
מעיקר הדין, לדעת הרמב"ם ומרן השו"ע אין מניעה הלכתית לאנשים להיכנס לבית קברות, רק לנשים אסר מרן בשו"ע יו"ד סימן שנ"ט (סעיף ב') להכנס לבית הקברות בשעת הלווית המת. אולם רבינו האר"י ז"ל החמיר מאוד על פי תורת הסוד שאין להכנס לבית הקברות כלל, כדי שלא יתאחזו עמו אותם הרוחות הנמצאות שם, וכך הובאו דבריו להלכה בספרי הפוסקים. ורבותינו המקובלים הפליגו מאוד בחומרת הנזק הרוחני והגשמי העלול לבוא על ראש הנכנס לבית הקברות.
אולם התיר האר"י את הכניסה לבית הקברות לצורך קיום מצוה או תפילה על קבר מי שאינו צדיק בתנאי שיעמוד מחוץ לארבע אמות של הקבר, ועל קבר צדיקים כדוגמת תנאים התיר להתפלל בתוך תחום ארבע אמות של הקבר בתנאי שאין מסביב קברים אחרים, וגם הזהיר שלא 'ילמד' שם יחידי. ומשמעות דבריו שגם לצורך מצוה, כגון בימים שבהם נהוג לפקוד את בתי הקברות, או כגון ביום פקידת הוריו, אין להקל אלא חוץ לארבע אמות של הקבר. אולם פשט המנהג להקל כניסה לתחום ארבע אמות של הקבר לצורך מצוה על פי הוראת הגאון ממונקשט משום שומר מצוה לא ידע דבר רע, אולם זאת בתנאי שאכן מקיים איזה מצוה בפקידת הקבר, כגון על קבר הוריו ביום פקידת שנתם ובזמנים שנהוג לעלות על קברם. אבל שלא במקום מצוה כתב להקל רק לאיש שעשה תשובה וטבל מקודם במקווה, ומהר"ח פלאג'י והפלא יועץ הוסיפו להחמיר שגם יטבול אחר יציאתו משם. עוד כתב להזהיר בשם האר"י שאם לא יודע בדיוק היכן נמצא הקבר, אזי לא יכנס שם להסתובב בין הקברות בחיפוש הקבר אלא יתפלל מחוץ לבית הקברות, ודבריו אמורים אפילו באופן שיש מצוה בעליה לאותו קבר, כגון לבקש את סליחתו, ומזה תשכיל לדעת עד כמה חמור להכנס לבית קברות סתם שלא לצורך מצוה.
והנשים צריכות להקפיד בזה ביותר, שגם לצורך מצוה, אסורות להכנס לבית הקברות בזמן נדתם, ולכן אפילו ביום פקידת הוריהם לא יכנסו לבית קברות, אבל מזמן שפסק מקור דמן, מותרות מעיקר הדין להכנס לבית קברות לצורך מצוה אפילו עדיין לא טבלו. [אולם הגר"א מווילנא באגרתו לבנות ביתו הזהיר שלא יכנסו נשים לבית קברות אפילו בזמן טהרתן, והטעם כתב: "כי כל הצרות [בגשמיות] והעוונות [ברוחניות] באים מזה"].
מכל זה נמצאת למד עד כמה שלילית תופעה זו של סיור היסטורי בבתי קברות, כי הנזק הרוחני והגשמי למטיילים שם חמורה עשרת מונים מהתועלת שבציון הקברות, אדרבא אם חשובה להם ההעמקה במסורת אותם קהילות וציון קברות הצדיקים הקבורים שם טוב יעשו אם יקראו וילמדו במורשת הספרותית העשירה שהשאירו, כי דבריהם הם זכרונם כמש"כ הרמב"ם בפרק ד' מהלכות אבל. ואם בכל אופן מוצאים חשיבות בסיור שם בשביל להעמיק לקשר בין הדורות, כפי שמצאו לנכון לעשות כמה ארגוני 'קירוב' בשביל לעורר הבנים לחזור לכור מחצבתם, אזי יקפידו לעמוד בריחוק ארבע אמות מהקברים. ואם נחוץ להסתובב בין הקברים אזי נכון שיקפידו להכנס לשם רק אחר טבילה במקווה כפי שהנהיגו להתנות את הכניסה לקבר בעל הפלא יועץ. ומן הראוי שהנשים תזהרנה שלא להכנס לבית קברות לשם סיור כלל, אפילו בזמן טהרתן כאזהרת הגר"א, ובלאו הכי בזמן נדתן אסורות להכנס לשם אפילו לצורך מצוה.
אמנם זאת כאשר כוונתם היא לשם טיול וסיור בלבד, אבל אם כוונתם בכניסה לבית קברות ישן לעשות נחת רוח לנפטרים הקבורים שם, אזי יש להקל לאנשים בלבד על פי מה שכתב בשו"ת בנין ציון, כי בזה עושים חסד עם נשמתם. ומאחר שנכנסים לצורך מצוה, יש להקל על פי דברי הגאון ממונקשט גם בלי שיטבלו מקודם. אמנם כל זאת בתנאי שמדובר בקברים שזמן רב לא נפקדו, ואכן כוונתם כנה ואמתית בכניסתם לשם כך. אלא שהנכון הוא להמנע גם מזה, כי די לנפטרים במה שיקראו משניות ותהלים לעילוי נשמתם בריחוק ארבע אמות מהקברים .