בס"ד מצד ריבוי ההלכות בגליון זה נשתדל לתמצת את עיקר ההלכות שנתקלים בהם בימי הפורים :
דין זכר למחצית השקל
מדין תורה החיוב לתת מחצית השקל הוא דוקא בזמן שבית המקדש קיים שהרי מטרת המצוה הזו לקנות עמה קרבנות להקריב מכספי הציבור, וכעת שבעוונותינו נחרב בית המקדש אינה נוהגת וזוהי בעצם הסיבה שהרמב"ם והטוש"ע השמיטו דין זה כיום (כף החיים סימן תרצד ס"ק יט-כ), אך נהגו כיום על פי דברי הרמ"א (סימן תרצד סעיף א ועיין במסכת סופרים פרק כא הלכה ד) לעשות זכר למחצית השקל וליתנו בחודש אדר ועתה נבאר ההלכות היוצאות מזה :
א. יש להזהר לא לקרוא למעות אלו מחצית השקל אלא זכר למחצית השקל וכמו שכתבו על זה בשו"ת הגאונים גאוני מזרח ומערב (סימן מ) דלא יפה הם עושים מה שמכריזין על השקלים וקוראים אותם שקלים ולדעת אסור באיסור הנאה עיי"ש וכן כתב בשו"ת דברי יוסף (סימן נב) באריכות ועיין עוד בזכרונות אליהו (מערכת ש אות ב). מכל מקום כתבו בשו"ת זכר שמחה (סימן עו) ובחזון עובדיה (עמ' קא) שאם טעה ואמר על מעות אלו מחצית השקל ולא זכר למחצית השקל אין לחוש כלל כיון שהכל יודעים שאין לנו מקדש, ואין מכוונים לזה אלא לצדקה והרי בנדרים צריך שיהיו פיו ולבו שוים (ש"ע יו"ד סימן רי סעיף א וסימן שלא סעיף מה ועיין כף החיים סימן תסט ס”ק א) וממילא אינו נדר כלל.
ואם ליבו נוקפו וחושש לדעת הגאונים הנ"ל כתב בשו"ת אור לציון (חלק ד עמ' שו) שיכול לחלל את הכסף ההוא על מטבע שוה פרוטה שבזמן הזה אפשר לחלל אף הקדש שוה מנה על פרוטה (בבא מציעא נז.) ואת אותה פרוטה ישחק וישליך לים המלח או יאבדה באיזה אופן והוא הדין לגבאי צדקה המקבל כסף של זכר למחצית השקל מאנשים רבים ומחלקו לעניים ומוסדות תורה וכיון שיתכן שמכל אותם אנשים היו כאלו שטעו ואמרו שכסף זה הוא למחצית השקל ורוצה להחמיר שלא להשתמש בכסף ללא פדיון שיקח מטבע שוה פרוטה ויאמר כל כסף הקדש שיש כאן יהא מחולל על מטבע זו ואז יאבד את המטבע ההוא.
ב. הזמן שנוהגים ליתן את הזכר למחצית השקל מצינו בו כמה דעות :
למועד לכל חי (סימן לא אות לד) מראש חודש אדר.
לרמ"א (סימן תרצד סעיף א) מ"ב (ס"ק ד) כף החיים (ס"ק כה בשם הרש"ש ועוד) נוהגים ליתן בתענית אסתר קודם תפילת מנחה כדי שיהיה צדקה עם התענית לכפר.
יש נוהגים ליתן בליל פורים לפני מקרא מגילה (הובאו בחזו"ע עמ' קא).
ויש נוהגים ליתן ביום פורים (מג"א ס"ק ב ברית כהונה מערכת פ אות ג בית יעקב מנהגי חברון אות קטו) ועוד.
אך למסקנה המנהג הטוב ביותר ליתן זכר למחצית השקל ביום התענית קודם מנחה.
ויכול ליתן מעות אלו ולקיים המצוה עד ראש חודש ניסן בשנה שאחר כך (שו"ת אבני ישפה חלק א סימן קלג ענף א ואשרי האיש עמ' רפד הובאו בכי בא מועד עמ' פה).
ג. שיעור מחצית השקל לפי מנהג הספרדים ליתן סכום השוה לערך שלשה דרהם כסף שהוא תשעה גרם כסף מזוקק לפי מחיר הכסף הגולמי מדי שנה בשנה כמבואר בחזון עובדיה (עמ' קב) ובשו"ת בסוף ספר סנסן ליאיר (סימן ב) כתב שכיון שבכסף המצוי כיום יש 4% סיגים טוב להוסיף עוד קצת כדי שיהיה תשעה גרם כסף טהור, ויש לחשב אותו עם מע"מ (מעין אומר חלק ג עמ' שסו אות יד בשם הגרב"צ אבא שאול והסכים עמו מרן הגרע"י).
וטוב לנהוג כדברי הרמ"א שיתן שלושה מטבעות ממטבע היוצאת באותו מקום לזכר על מה שנאמר במחצית השקל ג' פעמים תרומת ה', אך מעיקר הדין גם אם נתן שוה כסף כגון שטר וכדומה בודאי שיוצא במצוה זו.
ומי שמצבו הכלכלי קשה דין שיתן מטבע של חצי שקל לזכר למחצית השקל (חזו"ע עמ' קד).
ואם רוצה ליתן בשטר אחד בעבור כמה מבני ביתו יכול לומר שיש כאן סכום כסף זכר למחצית השקל לפלוני ופלוני והשאר לצדקה (ילקוט יוסף עמ' שלג).
ד. מאיזה גיל חייבים במצוה זו נחלקו הפוסקים :
יש אומרים מן הדין צריך ליתן מגיל עשרים ומעלה (שו"ת הגאונים ליק סימן קכ רמ"א סעיף א).
יש אומרים מבן י"ג שנה ומעלה (תוספות יום טוב במסכת שקלים פרק הלכה ג וחזו"ע עמ' קד כתב שטוב לנהוג כן).
ויש אומרים שטוב ליתן בעבור בני ביתו הקטנים וכך המנהג (משנה ברורה ס"ק ה חזו"ע עמ' קה) וכן הנשים חייבות ואם הן מעוברות טוב שיתנו גם בעבור עובריהן (מ"ב ס"ק ה).
ה. נוהגים ליתן את המעות של זכר למחצית השקל לטובת מוסדות של תורה ולישבות שמגדלים בהם תלמידי חכמים שמיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה (ברכות ח.).
וכן יכול ליתן אותם לתלמידי חכמים עניים (רוח חיים סימן תרצד מנחת אלעזר חלק א סימן ל ועיין כף החיים ס"ק כא-כב).
דין מתנות לאביונים
חייב כל אדם ליתן מתנות לאביונים בין איש ובין אישה והחיוב הוא שתי מתנות לשני עניים מתנה לכל עני (סימן תרצד סעיף א) וכבר כתב הרמב"ם (פרק ב מהלכות מגילה הלכה יז) שמוטב להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לרעיו, שעיקר השמחה לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים וכדומה.
א. זמן מצוה זו הוא ביום ולא בלילה ויש לעשותה לאחר מקרא מגילה (כף החיים סימן תרצה ס"ק נ ועיין שער הכוונות קט ע"ג וחזו"ע עמ' קסט). ואם לא מוצאים עני בפורים יזכה המעות על ידי אחר והרי זה כאילו הגיעו המעות לעני בפורים שו"ת מהרי אסאד (סימן רז) וכמובן יודיע על ידי שליח לעני כשעדיין פורים שיש לו כסף אצלו כדי שישמח בפורים (ויש להקפיד לקיים מצוה זו בפורים עצמו ולא קודם (כף החיים ס"ק טו בשם היד אהרון). ומי שהגיע לגיל מצוות מחויב במצוה זו הבנים מבן שלושה עשרה ומעלה והבנות מבת שתים עשרה ומעלה.
ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב לתת מתנות לאביונים ויכול לתת מתנה לעני אחר, ואותו עני יחזיר לו מתנה, רק שלא יתנה עמו מראש שיחזיר לו המעות שלא יהיה כמתנה על מנת להחזיר שאין יוצאים בה ידי חובת מתנות לאביונים.
ב. יוצאים ידי חובה בין בנתינת מעות או תבשיל או כל מאכל אחר אבל לא בכלים ובגדים וסדינים וכיוצא בזה (חזו"ע עמ' קסה)
ג. הנותן ב' מתנות לאיש ואשתו אביונים יוצא ידי חובה והוא הדין אם נתן לאב ובנו הסמוך על שולחנו, ויוצאים ידי חובת מצוה בנתינה לקטן אביון (עמ' קסז ועיין עוד אור לציון חלק עמ' שלח).
ד. נחלקו הפוסקים מה היא הגדרת אביון ומצינו כמה גדרים :
מעיקר הדין פשט המנהג לא לדקדק כל כך אחר אביון שהוא עני ביותר אלא אפשר לקיים מצוה זו גם בעני שאינו אביון (ילקוט יוסף עמ' שנא).
אך לדעת ההליכות שלמה (פרק יט הלכה כ) אביון הוא מי שאין לו צרכים הכרחיים לפרנסת ביתו ועיין עוד בשערי ימי הפורים (עמ' נט).
ה. שיעור מתנות לאביונים מעיקר הדין הוא אפילו בפרוטה דהיינו עשר אגורות בימינו (ריטב"א מסכת מגילה ז: מ"ב ס"ק תרצד ס"ק ב חזו"ע עמ' קסו).
אך לדעת הבן איש חי (ש"א תצוה סעיף טו) בשם הזרע יעקב (סימן יא) כף החיים (ס"ק ז) סכום המצוה הוא שיכול לקנות מאכלים בשיעור שלוש ביצים דהיינ 162 גרם.
ולדעת האשרי האיש (עמ' שח) (על פי המהרש"א מגילה ז: שיש ליתן מתנה שהעני לא יתבייש בימינו זה לערך חמישים שקל, ומוטב שיתן שתי מתנות יקרות שיש בהם כדי לשמח לב העניין מאשר לחלק מתנות מועטות להרבה עניים (שבות יצחק חלק ז עמ' צח והליכות מועד עמ' קסז). והמהדר בדברים אלו תבוא עליו ברכה.
ויש לציין שאין יוצאים ידי חובת מתנות לאביונים במעות של מעשר כספים הואיל והוא מנהג קבוע אין נותנים מעשרות על דבר שבחובה, אך אם יש לו סכום כסף לשיעור ההלכתי ורק התוספת רוצה להוסיף ממעשר כספים הרשות בידו.
דין משלוח מנות
חייב אדם לשלוח לחבירו ביום פורים שתי מנות של מיני אוכלים (אך שני מאכלים שנאכלים יחד כגון לחם ממולא וכדומה חשיב תבשיל אחד שו"ת מים שאל סימן יח) או של מיני תבשיל (ואף דברים אפוים כף החיים ס"ק מב) כמו שנאמר במגילת אסתר לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו וגו' ומצינו לכך ב' טעמים :
טעם ראשון : כי ישנם אנשים עניים ומהוסרי כל צנועים בהליכותיהם אשר יבושו לפשט ידם לקבל צדקה ואין להם כדי לקיים מצות סעודת פורים כהוגן לכן תקנו לשלוח לכל אהד ואחד וא"כ כששולח להם הוי בדרך כבוד (שו"ת תרומת הדשן סימן קיא)
טעם שני : שהוא כדי להרבות אהבה ואחוה שלום וריעות ג וע"י שאדם שולח לחבירו משלוח מנות מרבים אהבה ואחוה (מנות הלוי והאריכו בנפקא מינה בין הטעמים בשו"ת חתם סופר סימן קצו ובכתב סופר סימן קמא) ועוד.
ועיקר מצות משלוח מנות ביום ולא בלילה והנותן בלילה לא יצא ידי חובתו (רא"ש מסכת מגילה פרק א סימן ו ורמ"א סוף סימן תרצה).
א. נחלקו הפוסקים האם צריך שהמשלוח מנות יהיה ראוי לאכילה מיד או אפשר אף דברים שאינם מבושלים כרגע :
לדעת המגן אברהם (סימן תרצה ס"ק יא) אליה רבה (ס"ק ח) מעשה רב (סימן רמ) ועוד : לא יוצא ידי חובה אלא אך ורק במנות הראויות לאכילה מיד.
אך לדעת הפרי חדש (סימן תרצה ס"ק ד) וסייעתו אין צריך שיהיו מבושלות אלא די בכך שיהיו מנות אכילה, למעט אם הוא מחוסר מעשה גדול כגון עוף לפני שהוא נשחט וכדומה שבזה לא יצא ידי חובה וכן פסק בחזון עובדיה (עמ' קיח).
ב. יוצאים ידי חובת משלוח מנות רק במנות אכילה ולא בסדינים מצעים ויתר דברים שאינם אוכל כמבואר בשו"ת תרומת הדשן (סימן קיא) ודלא כדברי הלכות קטנות (חלק ב סימן קסג) הסובר שיוצא גם בחפצים שיכול למכור אותם ואיתם לקנות אוכל והעיקר כדעה ראשונה שרק באוכל יוצאים ידי חובה.
ד. מעיקר הדין יוצאים במשלוח מנות גם על ידי שתייה כגון בקבוק יין וכדומה שהוא נחשב מנה אחת כמבואר (במגן אברהם סימן תרצה ס"ק יג בשם השל"ה פרק נר מצוה אות יג ועיין מסכת מגילה ז. ובספר פעולת שכיר סימן רמ) ואף בשני משקאות יוצא ידי חובת משלוח מנות לגמרי (שם משמעון סימן לא ערוך השולחן ס"ק יד) וכל המשקאות כשרים לזה, אך לא יצא ידי חובה בסודה ומים (יבקשו מפיהו עמ' לג) אך יהדר לצאת דוקא בשני מיני אוכלין.
ה. יוצאים ידי חובת משלוח מנות גם בממתקים (כנסת הגדולה ס"ק י יבקשו מפיהו עמ' כה) אך בכללי טוב לצרף אם זה גם מאכלים, ולכתחילה בכל דיני משלוח מנות ראוי שיתן שיעור מאכלים כשיעור סעודה (זרע יעקב סימן יא ילקוט יוסף עמ' תשכא).
ה. אף אם שולח את שתי המנות בנפרד ואפילו אחת ביום ואחת לפני השקיעה יצא ידי חובה (חוג הארץ סימן טו ועיין ככר לאדן לחיד"א עמ' כא ע"ג).
ו. יש מי שאומר שיש לחלוק המנות ולתת כל מנה בכלי בפני עצמו (בן איש חי פרשת תצוה סימן טז תורה לשמה סימן קפט) והעיקר לדינא שאפילו נתן את שתי המנות בכלי אחד יוצא ידי חובה ומכל מקום אם יכול נכון לחלק המנות לתת כל מנה בכלי בפני עצמו (חזו"ע עמ' קלא שמש ומגן חלק ב סימן נו ועוד).
ועתה נבאר למי הכי מהודר לשלוח משלוח מנות :
בן ששולח לאביו משלוח מנות וכן רב ששלח לתלמידו ואב ששלח לבנו יצאו ידי חובת משלוח מנות (לבושי מרדכי סימן ט ואין להקפיד כי כתוב משלוח מנות איש לרעהו ואביו ורבו וכדומה לא רעהו, אלא הכוונה לרעהו החייב כמוהו בתורה ובמצוות ממילא אין בעיה (עיין גם שו"ת מעשה ניסים הכהן סימן רכה).
כמו כן השולח מנות לרעהו בעילום שם שאין המקבל יודע מי שלח אליו המנות יש אומרים שלא יצא ידי חובת משלוח מנות ולכן יחזור וישלח מנות לצאת ידי חובה (יביע אומר חלק ט סימן עא) ולכן מי ששלח מנות לרעהו והלה לא היה בביתו ורק בני ביתו היו שם וקיבלו המנות מיד השליח אם חזר המקבל לביתו ביום פורים וידע מזה יצא אבל אם לא שב לביתו באותו היום לא יצא ואף שאשתו ובני ביתו קיבלו בעדו מכל מקום הרי נאמר ומשלוח מנות איש לרעהו הילכך בעינן שיבא ליד רעהו ועל כל פנים שידע מזה (ערוך השולחן ס"ק טז וילקוט יוסף עמ' תשלה).
כמו כן השולח מנות לאדם שאינו שומר תורה ומצות ומחלל שבת בפרהסיא אם הוא בגדר יודע את רבונו ומורד בו לא יצא מאחר שדינו כגוי אך אם אינו אלא כתינוק שנשבה בדיעבד יצא ועל כל פנים לכתחילה יש לשלוח לעמיתו ירא שמים השומר תורה ומצות (שבט הקהתי חלק ב סימן רמג חזו"ע שם).
ז. עוד כלל חשוב בדין משלוח מנות הוא שהמשלוח הנשלח לאדם יהיה ראוי לו לאכילה לא רק מבחינה בריאותית אלא מבחינה הלכתית לכן צריך ליזהר ביותר שישלח מנות עם הכשר כדת כדי שיהיו ראויים לאכילה והשולח בשר לחבירו ספרדי ישלח בשר חלק לפי דעת הבית יוסף ואם שלח לו בשר כשר לא יצא ידי חובה כיון שאנו נוהגים כדברי מרן לאסור מן הדין שלא לאוכלו שקבלנו עלינו הוראות מרן ומיהו אם שולח לרעהו אשכנזי אפשר שיוצא ידי חובה ואפילו אם הוא מחמיר על עצמו כדעת מרן יכול לתת לבניו הקטנים שלא הגיעו למצות כמו כן מי שאינו נזהר מפת עכו"ם וחמאת עכו"ם ושלח אותם למנה למי שנזהר יש אומרים שלא יצא ידי חובה ולאו מילתא פסיקתא היא ולכן לכתחילה ישלח לחבירו דבר הראוי לו לאכילה שאינו מחמיר בו. (שו"ת קנין תורה חלק ז סימן נה וחזו"ע עמ' קנג).
אבל השולח מנות לחבירו מיני מתיקה אף על פי שחבירו אינו יכול לאוכלם מטעמי בריאות חולי סכרת אף על פי כן יוצא ידי חובת משלוח מנות משום שעל כל פנים ראויים הם לבני ביתו (שו"ת יביע אומר חלק ט סימן נד במילואים).
ח. לכתחילה יש לשלוח המנות ע"י שליח (שו"ת בנין ציון סימן מד מלשון הפסוק משלוח מנוח משמע על ידי אחרים ואם מביאם בעצמו לחבירו יוצא ידי חובתו ואין שום בעיה בזה (שו"ת יהודה יעלה סימן רז) מכל מקום השולח מנות בפורים על ידי שליח אינו צריך לברר אם הגיעו המנות למי שנשלחו אליו שחזקה שהשליח עושה שליחותו אבל אם שלח המנות על ידי קטן שלא הגיע למצות צריך לברר אם הגיעו המנות למקומן (יביע אומר חלק ט סימן עא).