כיבוד אב ואם
מספרים על החזון איש זצ"ל שנהג לבחון את בחורי ישיבת 'תפארת ציון' כל תקופה. באחד הימים כשהגיע החזון איש לישיבה כדי לבחון את התלמידים, פצה אחד הבחורים את פיו והתחיל לשאול שאלה. ראש הישיבה קלט מה הנער עומד לשאול, ומיד השתיק אותו ואמר לו 'אל תשאל', 'אל תשאל'. כשראה החזון איש את המתרחש והבין שככל הנראה הבחור רצה לשאול שאלה שאינה במקומה. פנה החזון איש לבחור ואמר לו: 'חז"ל אומרים במסכת אבות ולא הבישן למד, דרכה של תורה היא לא להתבייש ולהישאר באי הבנה, על האדם לשאול ולחקור כדי להבין, הייתי מאד רוצה לשמוע את שאלתך'. כשהבחור שאל את שאלתו התברר כי לא היתה זו סתם שאלה, אלא שאלה זו היתה עלולה להביך את החזון איש, ולכן ראש הישיבה השתיק אותו. השאלה שהבחור רצה לשאול את החזון איש היתה איך יוצאים החזון איש? כיצד ניתן לצמוח כאחד מגדולי הדור? החזון איש לא ציפה לשאלה כזו, שאלה תמימה של בחור שמאד השתוקק לגדול בתורה. אך הרהר החזון איש מספר רגעים והשיב: 'נראה לי שהגעתי למה שהגעתי בזכות כיבוד אב ואם'.
במה התייחד החזון איש בקיום מצות כיבוד אב ואם באופן נדיר?
בנעוריו החזון איש סבל מאד מייסורים נוראים, ואף על פי כן הוא לא בכה ולא נאנח כדי לא לצער את הוריו. כשהוא חש שאינו יכול עוד לשאת את כאביו הקשים, הוא היה עולה לעזרת הנשים של בית הכנסת ושם גונח מכאבים ובוכה ואביו ואמו לא היו שומעים כלום. וכמו כן, בבגרותו נהג החזון איש לצעוד בכל ערב לבית אמו הזקנה, ישב במחיצתה ושוחח עמה במשך שעה תמימה, ניתן להניח שהזון איש לא שוחח עם אמו על חידושיו המעמיקים אלא על נושאים היומיומיים שענינו את אמו. ואף שזמנו היה יקר מפז הוא הבין שיש להקדיש לפחות שעה בכל יום עבור מצות כיבוד אב ואם. על זה ענה החזון איש לאותו בחור 'נראה לי שהגעתי למה שהגעתי בזכות כיבוד אב ואם'.
וסיפרו שבאחד הימים פנה לחזון איש אברך שחלה במחלה אנושה והרופאים נואשו מחייו. באותם ימים הדרך לעיר בני ברק לא היתה פשוטה כלל ואף מחיר הנסיעה לא היה זול, אבל החולה עשה מאמצים גדולים כדי לגייס את הסכום הנדרש, להיטלטל בדרך הקשה ולהגיע עד העיר בני ברק כדי להתברך מפי החזון איש. כאשר החולה נכנס לפניו, שאלו החזון איש האם ההורים שלו בחיים? השיב האברך שהוריו בחיים. שאלו החזון איש" ממה ההורים שלך מתפרנסים? האם פרנסתם מצויה? האברך נאלץ להודות בבושת פנים שהוריו חיים בדחקות נוראה ובקושי מצליחים לכלכל את ביתם. שמע כך החזון איש ואמר: 'בא וראה חשבונות בני האדם, חולה סובל מטלטולי דרך קשים, מוציא הון רב כדי להתברך מפי אדם שיתכן שברכתו תועיל ויתכן שלא תפעל מאומה, כל זאת בעודו יכול לקבל ברכה מפורשת מהבורא יתברך שהבטיח בתורתו אריכות ימים לאדם המכבד את הוריו, ומדוע אתה בא אלי לבני ברק'. קיבל על עצמו אותו אברך להתמסר בכל מאודו למצות כיבוד אב ואם, ואכן כהבטחת התורה וכדברי החזון איש כן היה, האברך החלים ממחלתו וזכה להאריך ימים.
כלפי מה הדברים אמורים?
בפרשתנו התורה מצוה אותנו "כבד את אביך ואת אמך למען יארכון ימיך". והדבר מוקשה, ידוע שכל מדותיו של הקדוש ברוך הוא הם מדה כנגד מדה, אם כן, מהו המדה כנגד מדה של אדם המכבד את אביו ואמו שבזכות קיום המצוה יאריך ימים?
וביארו חכמים שעל ידי קיום מצות כיבוד אב ואם זוכים לאריכות ימים, ושכר זה הוא מדה כנגד מדה, שכאשר הוא עצמו יאריך ימים יצטרכו לכבדו כנאמר מפני שיבה תקום והדרת פני זקן, נמצא שזוהי מדה כנגד מדה, כנגד מה שהוא כיבד את הוריו כך גם בניו יכבדו אותו.
טעם נוסף נבין בהקדם קושיה. ידוע שעשר הדברת מחולקות לשני צדדים, בצד ימין חמש מצוות שבין אדם למקום, ובצד שמאל חמש מצוות שבין אדם לחברו. והמעניין הוא שמצות כיבוד אב ואם שהיא לכאורה מצוה שבין אדם לחברו, ממוקמת בצד הימני וחותמת את חמש המצוות העוסקות בכבוד המקום ברוך הוא. והדבר לא ברור, מה השייכות של מצות כיבוד אב ואם למצוות של בין אדם למקום?
ועל פי זה מבואר, אדם שמכבד את אביו ואמו יזכה לכבד את ה' יתברך, וכמו שכתה הכלי יקר ע"פ הגמרא בקידושין (ל:) ששלושה שותפים באדם הקב"ה אביו ואמו, וכאשר אדם יבין שעליו לכבד את אביו ואמו בעבור שמהם נוצר החומר והגוף הכלה והבלה, קל וחומר שיבין שעליו לכבד את אביו שבשמים, אשר נתן בו את הנשמה, החלק המעולה הקיים לנצח. זו הסיבה ששכרה של מצוה זו הוא אריכות ימים, כי הדבקים בה' מקור החיים, זוכים הם לחיים ארוכים.
וראיתי שהוסיף על כך הראשון לציון הגאון הגדול הרב שלמה משה עמאר שליט"א בספרו ברכת אליהו, שכל עיקר המטרה בכיבוד אב ואם הוא לעורר הכבוד העליון שנוכל לכבד את יוצרנו, שכן אין דרך אחרת להגיע לכך שהאדם יכבד את ה' באמת כי אם רק על ידי זה שיכבד את הוריו, והטעם מפני שקשה לכבד כבוד אמיתי למי שאין לנו בן שום השגה, וצריך בזה חכמה יתירה ועצומה עם רוב התבוננות. נמצא שרק על ידי מצות כיבוד הורים, עם השנים יתפתח בקרבנו הרגש לכבד את הורינו וילדנו, ומזה יתפתח בלבנו כבוד ליוצרנו ומקיימנו, באומרנו אם לאבי ולאמי אני מחוייב לכבד כל כך ולהכיר טובה, על אחת כמה וכמה שעלי לכבד את בוראי שנפח בי נשמה חלק אלוה ממעל.
ובספר חרדים (מצות עשה ד) הביא רבי אליעזר אזכרי זצ"ל שאדם חייב לכבד את אביו ואמו בדיבור, שידבר להם בנחת, בלשון רכה ובכבוד כאדם המדבר לפני המלך, וזהו פשוטו של מקרא. ומגזרה שוה למדו שחייב אדם לכבדם גם בגופו ובממונו ולהאכילם ולהשקותם ולהלבישם ולעשות כל צרכיהם כעבד.
ומטעם זה יעקב אבינו בירך את בנו נפתלי בברכה זו "נפתלי אילה שלחה הנתן אמרי שפר", נפתלי כיבד את אביו באופן יוצא דופן, אביו היה שולחו לכל מקום שירצה, ונפתלי היה זריז בשליחותו ומצא קורת רוח ממנו והיו אמריו נעימים עליו. לפיכך ברכו ב'אילה שלחה' שהיה רץ בשליחות אביו כאייל, וגם 'הנתן אמרי שפר' על שהיו אמריו שפרים, כמובא במדרש (ב"ר יד, יא).
כשנתבונן נראה, נפתלי קיים את שני חלקי מצות כיבוד אב בהידור, הוא היה רץ כאילה שלוחה וקיים בזריזות ובחריצות את כל מה שיעקב אבינו ביקש ממנו, ובנוסף לכך דיבר נפתלי אל יעקב אבינו בשפה רכה ונעימה כצוף דבש. וברכו במדה כנגד מדה על שני חלקי המצוה שקיים.
ובזוהר הקדוש (בראשית קסד ע"ב) הובא טעם נורא על כך שרחל אמנו לא זכתה לגדל את בנה בנימין ונפטרה בילדותו. אין לתאר את הכאב שחשה יולדת היודעת כי בנה הקטן יצטרך לגדול כיתום שלא הכיר מעולם את אמו, אין שלשער את הצער הנגרם ליולדת היודעת כי היא עצמה נמצאת ברגעיה האחרונים ולא תזכה לגדל את בנה ולהובילו תחת החופה.
ומה הטעם שנגזר כך על רחל אמנו? מבאר רבי שמעון בר יוחאי זיע"א, שכאשר רחל אמנו גנבה את התרפים של אביה לבן, כוונתה היתה לשם שמים בכדי להפריש את אביה מעבודה זרה, אבל מאחר שבסופו של דבר רחל ציערה את אביה, נגזר עליה לשלם מחיר נורא והיא נפטרה בדמי ימיה, לא זכתה לגדל את בנה בנימין.
כמה מבהיל הדבר, כאשר מעניקים מתנות בשווי עשרה שקלים, כולם רצים כדי לא לפספס את ההזדמנות הזו, אבל כאשר אבא ואמא פונים בבקשה כלשהי, הילדים מתחמקים ומנדבים אחד את השני למשימה. אם היו יודעים את הבטחת 'הפלא יועץ' שכתב על אדם שמקיים מצות כיבוד אב ואם זוכה לאכול את הפירות גם בעולם הזה ויהיו לו בנים מהוגנים, ילדים טובים וצדיקים מלבד שיזכה באריכות ימים, בודאי היו מתקוטטים האחד עם השני מי יזכה לקיים מצוה יקרה זו. אם היו זוכרים מה המעלה העצומה של מצות כיבוד אב ואם, כל אחד מהם היה רץ ראשון ומתאמץ לקיים את המצוה בעשרים ציפורניים של ידיו ורגליו (כלשון הפלא יועץ), כדי לזכות באריכות ימים ובילדים טובים וצדיקים.
הקדוש ברוך הוא יזכנו לקיים מצות כיבוד אב ואם בחריצות בזריזות ובשמחה, ובזכות זה נזכה לאריכות ימים ושנים בבריאות ובברכה ושפע, נזכה לגדל דורות ישרים טובים וצדיקים ומבורכים. שבת שלום!