טרם נבוא לבאר מהנהגות היום הקדוש הזה ודיני ברכות אקדים קצת מה מקור ט"ו בשבט במרחבי תורתנו הקדושה :
מצינו במסכת ראש השנה (ב.) : ארבעה ראשי שנים הם באחד בניסן ר"ה למלכים ולרגלים באחד בשבט ראש השנה לאילן דברי בית שמאי בית הלל אומרים בחמשה עשר בו. ופירש רש"י שם : לאילן לענין מעשה שאין מעשרין פירות האילן שחנטו קודם שבט על שחנטו לאחר שבט שבאילן הולך אחר חניטה (עיין רמב”ם פרק ה מהלכות תרומות הלכה יא). והגמרא שם (יד.) מקשה מה הטעם דוקא ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילן ומתרצת : הואיל יצאו רוב גשמי שנה פירוש רש"י כשעבר רוב ימות הגשמים שהוא זמן רביע שלה ועלה השרף באילנות נמצא הפירות חונטין מעתה וכן הוא בירושלמי שם (ו:) ובשולחן ערוך (יורה דעה סימן שלא סעיף נז וסעיף קכה).
אך יש להדגיש שאין ט"ו בשבט יום דין של פירות האילן מצד היותו ראש השנה לאילן שהרי מבואר במסכת ראש השנה (פרק א משנה ב ועיין דף טז.) שחג שבועות הוא יום הדין של פירות האילן שאז נידונים עליהם, וכאן הגדרת ראש השנה דהיינו יום הולדת לפירות האילן לעניין ערלה ומעשרות וכדומה.
הנהגות ביום ט"ו בשבט
א. נוהגים ביום זה קצת יום טוב ואין אומרים בו תחנון לא בתפילת שחרית ולא בתפילת מנחה כמבואר בשולחן ערוך (אורח חיים סימן קלא סעיף ד ובמשנה ברורה ס"ק לא), ואף במנחה שלפני ט"ו בשבט אין אומרים (פרי חדש ס"ק ו ולמרות שבהגהות מהר"א אזולאי על הלבוש ס"ק ח ועולת תמיד ס"ק כ כתבו שבערב ט"ו בשבט במנחה אומרים פשט מנהג לא להגיד גם בהם כמבואר בשיירי כנסת הגדולה הגב"י ס"ק יג במשנה ברורה ס"ק לה ובכף החיים ס"ק קא).
ב. ציבור שביקשו לגזור תענית בה"ב ופגע בתענית ט"ו בשבט התענית נדחה לשבת הבא כדי שלא יגזרו תענית בט"ו בשבט שהוא ראש השנה לאילנות (שו"ע סימו תקעב סעיף ג) אך אם כבר התחילו להתענות אין מפסיקין (רמ"א אך גם בימים שאין מתענים לא והיה אמור להתענות לא יהא רודף אחר מותרות מאכל ומשתה כמבואר בשערי תשובה שם ס"ק א ועיין מ"ב סימן תקעג ס"ק ז ובשער הציון ס"ק א מכל מקום אף לנוהגים להתענות בימי השובבים אם הוא נופל בט”ו בשבט לא יתענה ויאכל פירות כנהוג כמבואר בנטעי גבריאל עמ' סז)
ג. כתב בספר תיקון יששכר (דף לא:) הובא בפרי חדש (סימן קלא ס"ק ו) ובמגן אברהם (ס"ק טז) : שנוהגים האשכנזים בליל ט"ו בשבט לעטר את השולחן בכל פירות המצוים ובמיוחד מפירות שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל וכן מנהג הספרדים (כף החיים סימן קלא ס”ק צז).
ובטעם הדבר כתב האדני פז (דף יא ע"ד) הובא בחזון עובדיה (ט"ו בשבט ברכות עמ' עדר) : כדי שיזכרו על ידי זה שהוא ראש השנה לאילנות ויתפללו עליהם שיתברכו בזמן חניטתם. ועיין עוד במועד לכל חי (סימן ל אות ז וגם בספר חסידים סימן תתמט) שהזהיר לבדוק היטב את הפירות טרם יבוא לאוכלים מחשש תולעים וגם זהו זמן מסוגל לפשפש במעשיו האם זלזל בדיני ברכות ויתחזק בהם (זכר דוד פרק צז נטעי גבריאל פרק ב עמ' נז).
ויש שעושין לימוד באותו הלילה דהיינו שלומדים משנה או זוהר המדבר בענין אותו הפרי ואחר כך מברכים עליו ויש ס' מסודר הנקרא פרי עץ הדר (מועד לכל חי סימן ל אות ז וכף החיים סימן קלא ס”ק צז).
ד. נהגו שאתרוג אשר יצאנו בו ידי מצוה בסוכות מצניעים אותו עד ט"ו בשבט ואז עושים אותו מרקחת בסוכר אחר החג להעלותו על השלחן בליל ט"ו בשבט ראש השנה לאילנות בכלל הפירות שיברכו עליו מאנשי הבית איש או אשה ומה גם אם היא הרה ללדת וגם ליתן ממנו למקשה לילד שאומרים שהיא סגולה שתלד בריוח ולא בצער ויצא הולד בר קיימא לחיים טובים ולשלום (יפה ללב פלאג"י חלק ב סימן תרסד ס"ק טו וכף החיים סימן תרסד ס"ק ס ועץ השדה סימן תרנח ס"ק יג והוסיף ביפה ללב שהמעוברת גם בשעת הלידה תאכל מהאתרוג).
וכבר כתב הבני יששכר (ראש השנה לאילנות חלק ב מאמר ב אות ב) : שקבלנו מרבותינו להתפלל בט"ו בשבט על אתרוג כשר יפה ומהודר שיזמין השם יתברך בעת המצטרך למצוה. (ועיין בילקוט אוהב ישראל מאפטא עמ' קסט שאמר שיודע בט"ו בשבט איזה אתרוג יהיה לו לחג הסוכות והבן איש חי בלשון חכמים תיקן תפילה לאומרה בט"ו בשבט (הובאה בספר פרי עץ הדר), ואף אם חל ט"ו בשבט בשבת יכול להתפלל בקשה זו (פסקי תשובות סימן רפח אות ז על דברי המ"ב ס"ק כב ועיין שם בש"ע סעיף ט ובשו"ת משנת יוסף חלק ו סימן פג חידש שלסוחר אתרוגים יהיה בעיה לומר תפילה על האתרוג בשבת שהרי מכוין לשם צרכיו הכלכליים).
ועתה רק נותר לברר האם צריך לברך על ריבת האתרוגים ברכת שהחיינו שהרי כבר בירכו על האתרוג בחג הסוכות שהחיינו, או שיש לחלק בין ברכת שהחיינו כשאומרה על המצוה לבין כשאומרה על האכילה : שראשית יש להקדים שמלבד הברכה אחרי סוכות לא ברור לברך כלל לברך שהחיינו על האתרוג גם אם מדובר לפני חג הסוכות הואיל ולדעת ההלכות קטנות חלק א סימן רלג) הבאר היטב (סימן רכה ס"ק יא) ובשו"ת שער אפרים (סימן לה) ובמ"ב ס"ק טז) ועוד האתרוג דר באילנו משנה לשנה לכן אין לברך עליו שהחיינו שאינו מוגדר פרי המתחדש משנה לשנה, מאידך לדעת הפרי האדמה (פרק ח מהלכות ברכות הלכה א מועד לכל חי סימן יב אות כג משכנות הרועים סימן כ הלל אומר סימן קמג בן איש פרשת ראה אות יא ועוד) המנהג לברך על אכילת אתרוג קודם חג הסוכות ברכת שהחיינו והטעם הוא שלמרות שהוא דר באילנו משנה לשנה יש לו זמן קבוע לגדילתו וזהו הגורם המחייב בברכת שהחיינו למרות שדר באילנו משנה לשנה וכן פסק להלכה בחזון עובדיה (ברכות עמ' קלב) שיש לברך.
ולאחר הקדמה זו נבוא לברר מה הדין כשרוצה לברך על האתרוג ברכת שהחיינו כשאוכלו לאחר חג הסוכות כגון בט"ו בשבט :
לדעת שו"ת הרי בשמים (תנינא סימן יב) מהר"י אשכנזי (סימן ט) האלף לך שלמה (סימן צב) בן איש חי (פרשת ראה אות יא) כף החיים ס"ק מג) ועוד, הואיל וברכת שהחיינו על פרי חדש נתקנה על הראייה (מסכת עירובין מ: ושו"ע או"ח סימן רכה סעיף ג) ורק מצד המנהג נוהגים לברך בשעת אכילה (רא"ש עירובין פרק ג סימן י אבודרהם הגהות מיימוניות ועוד) ממילא כבר נפטר האתרוג מברכת שהחיינו ברגע שבירך עליו בסוכות.
אך בשו"ת כתב סופר (או"ח סימן כג) הסתפק אם ברכת שהחיינו על מצוה תועיל לברכת שהחיינו על פרי חדש כיון שנוהגים לברך בשעת אכילה ממילא הוי כאילו כיון בפירוש בשעה שבירך על מצוותו שלא לצאת ידי חובת הברכה לעניין פרי חדש, על פי זה בחזון עובדיה (ברכות עמ' קלא) כתב שלמרות שהעיקר כדעת רוב הפוסקים שלא צריך לברך שוב שהחיינו כדי לחשוש לספיקו של הכתב סופר וסייעתו יכוין בשעה שמברך על האתרוג בסוכות לפטור בפירוש מברכת שהחיינו על אכילתו לאחר החג, אך אם לא עשה כן לא מברך עליו שהחיינו כשאוכלו לאחר חג הסוכות ועיין בשו”ת מגדל השן (סימן עד) מה שכתב בזה.
מכל מקום לעניין אישה שרוצה לאכול מן הריבת אתרוגים לאחר הסוכות רשאית לברך שהחיינו שהרי היא לא בירכה עליהם שהחיינו בסוכות הואיל ופוטרה מן המצוה (הברכה והלכותיה סימן ס סעיף יט הערה 28 ועלון יורו משפטיך מספר 2 הובא באור ההלכה מועדים עמ' שצו).
ה. מצינו כמה מנהגים כמה פירות נהגו לאכול בט"ו בשבט :
יש שנהגו לאכול חמשה עשר מיני פירות שונים כדי לכוון את מספר הפירות למספר ט"ו בשבט (קונטרס אילנות השדה עמ' 32 בשם הרה"ק רבי משה טייטלבוים בעל הישמח משה ומצאתי כן גם בספר ברכת אליהו בסוף הספר בשם המהר”ם חגיז).
ויש שהקפידו דוקא על שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל (עיין כף החיים סימן קלא ס”ק רז מועד לכל חי סימן ל והוכיח אברהם פרק לד).
מכל מקום מצינו סדר אחר (עיין בספר טוב הארץ לרבי נתן שפירא בשם המהרח"ו ובמדרש תלפיות ענף ארץ ישראל) שהנה ישנם שלושים מיני פירות כנגד שלושים מידות עליונות פירות למטה מסוגל האדם לתקן שורשם למעלה :
עשרה מפירות אלו שורשן בעולם הבריאה שהוא קרוב לאצילות ועל כן הם רחוקים מהטומאה ואין בהם קליפה בחוץ ואלו הם : א. ענבים ב. תאנים ג. תפוחים ד. אתרוגים ה. אגסים ו. חבושים ז. תותין ח. חרובין ט. לימון מתוק י. אפרסמון.
עשרה סוגי פירות ששורשם בעולם היצירה והיות שהוא נמוך מעולם הבריאה ועל כן יש בתוכם גרעין שאי אפשר לאוכלם ואלו הן : א. זיתים ב. תמרים ג. דובדבנים ד. משמשים ה. שזיפים ו. אפרסקים ז. גדגדנים ח. אלוגה ט. נבק י. זערור (שסק).
עשרה סוגי פירות אלו שורשן בעולם העשיה שהוא עטוף בקליפות ואי אפשר לאכול הקליפה רק פנים הפרי ואלו הם : א. רימונים ב. אגוזים (אגוזי פקאן) ג. שקדים ד. ערמונים ה. בוטנים ו. פיסטוקים ז. אגוזי מלך ח. בננה ט. צנובר י. אגוזי לוז.
ולכל הפחות לא יחסירו מי"ב פירות (אבן ישראל ספיר עמ' כח).
והנה יש שתי אפשרויות לעשות הסדר הנ"ל או על פי המובא בספר פרי עץ הדר, ועוד דרך אפשר להתחיל את סדר הברכות על פי מה שכתב רבי חיים פלאג"י בספר במועד לכל חי האיש מברך על החיטה אחר ברכת המזון שנאמר "חלב חיטים ישביעך" כדי שיהיה לו מזונות בריווח, האשה מברכת על הגפן שנאמר "אשתך כגפן פוריה" הבן על הזית שנאמר" בניך כשתילי זיתים" הבנות אוכלות רימון ואגוז על שם "כל כבודה בת מלך פנימה" ופירות אלו חבוים בתוך קליפה לרמוז על הנהגת הצניעות, ודבש ותפוח לתינוקות על שם הפסוק "תחת התפוח עוררתיך" וגם "דבש וחלב תחת לשונך".