שאלה: האם מותר לשרוק כדי לקרוא לחברו או לעצור מונית או תוך כדי לימוד בזמן שאינו גורם לאחרים ביטול תורה ?.
תשובה: במדרש תנחומא (וארא אות יד) כתוב, "ותעל הצפרדע" צפרדע אחת הייתה, שרקה לכל הצפרדעים והם באו. ובפסוק בישעיה (ה, כו) נאמר "ונשא נס לגוים מרחוק ושרק לו מקצה הארץ והנה מהרה קל יבוא". וביאר המצודת ציון (ד"ה ושרק) הוא קול הנעשה בקבוץ השפתיים והוא סימן להתאסף וכן נאמר "אשרקה להם ואקבצם" (זכריה י, ח). והגמרא במסכת חולין (סג.) מבארת, ששריקה זו תישרק ע"י עוף ששמו רחם הנקרא שרקרק. דהיינו שהסימן לקיבוץ הגלויות יהיה על ידי שריקת העוף הנקרא שרקרק.
ובירושלמי (חגיגה פ"ב ה"ב) מובא המעשה ברבי שמעון בן שטח ושמונים המכשפות, שהיו מכשפות באשקלון שהלך רבי שמעון על מנת לתפוס אותם כדי להורגם, כיוון שמכשפה חייבת מיתה שנאמר "מכשפה לא תחיה", והן הסתתרו בתוך מערה, והלך רבי שמעון יחד עם שמונים בחורים, ואותו יום היה יום גשום והגיעו עם בגדים יבשים בתוך כדים, ונכנס רבי שמעון לתוך המערה, וכשראו אותו המכשפות שאלו אותו מי אתה?, וענה להם שהוא מכשף כמוהן, ואמר להן, שיביא למערה שמונים בחורים יבשים, "ושרק להם" רבי שמעון ומיד החליפו הבחורים את בגדיהם בחוץ ונכנסו, וכל אחד מהם הרים מכשפה מעל האדמה, כי ברגע שהמכשפה לא דורכת על האדמה, אין יכולה לעשות כשפים, ואז לקח אותם רבי שמעון ודן את כולם ביום אחד למיתה. מבואר מהסיפור שרבי שמעון שרק כדי לקרוא לבחורים.
עוד מובא בירושלמי יומא (פ"א ה"ז) על המשנה, שביום הכיפורים הכהן הגדול צריך להישאר ער כל הלילה, וכאשר הוא מבקש להתנמנם פרחי כהונה מכין לפניו באצבע צרדה. ורב חונא אמר שבאצבע צרדה פירושה בפה, ור' יוחנן אמר באצבע צרדה פירושה ביד. וביאר בקרבן העדה (ד"ה בפה) שמניח האצבע בפה ונשמע קולו למרחוק. מבואר שהכהנים היו שורקים כדי להעיר את הכהן הגדול.
ובמשנה ברורה 'איש מצליח' ח"ג (סי' שלח הערה 1) כתב, שע"פ הקבלה השריקה מעוררת דינים ח"ו. וכן כתב הגאון הנאמ"ן בספרו מקור נאמן ח"א (סי' תמה) ששמע מהגאון ר' ניסן פינסון ז"ל בתונס, שהיה מוחה בתלמידים השורקים ואמר ששריקה מעוררת דינים רח"ל. אולם בספר חיים ושלום (סי' סז) כתב, שאין לזה מקור בספרי הקבלה ואף אחד לא כתב כן, ואין לנו עסק בנסתרות. ובספר שבת בשבתו (עמ' שכז) כתב ששמע בילדותו, שמי ששורק גורם לשדים לבא, ושלא מצא שום מקור לכך.
וניתן להוסיף טעם להיתר, על פי מה שכתבו הרבה מהפוסקים על פי הזוהר (פרשת ויקרא דף כד ע"א) שאין לאדם לשלב אצבעות ימין ושמאל זה בזה. וכן הזהיר רבנו האר"י (שער רוה"ק דף יב ע"ב) כי מעורר עליו דינים. אולם ראינו לגדולים שלא חששו לזה, וכמבואר בתשובת אבני דרך ח"ח (או"ח סי' רה). וכתב הגאון רבי אברהם חפוטא בספר מענה לשון ח"ו (ענינים שונים, סי' טז) נראה שכל האיסור בזה כאשר עושה כן ללא כונה דאז מעורר דינים, אבל אם עושה כן לאיזה צורך כגון להתעמלות או לרפואה, הרי שיש כונה נגדית, ומותר. וכן בשאלתנו שכונת השריקה היא לצורך מסוים מותר, שאין רצונו לעורר הדינים. ולכן נראה, ששורק לאיזה צורך אין לחוש לעורר דינים ע"י שריקתו.
אלא שכתבו האחרונים שאין ראוי לבן תורה לשרוק. אולם בעת צורך או שמחת מצוה מותר כידוע שהרבי מלובבי'ץ היה שורק בהתוועדויות ומבקש מחסידיו לשרוק.
סיכום: מעיקר הדין מותר לשרוק, ואין לחוש לעורר דינים על ידי זה. ומ"מ אין ראוי לבן תורה שישרוק. אולם בשעת הצורך או שנעשה בדרך של קדושה ותורה או בשמחת מצוה, מותר לשרוק.