שאלה: האם מותר לשלוח ילד חולה לגן או לבית הספר, בשעה שעלול להדביק ילדים אחרים או את הגננות והמורים. ואם נדבקו המורים האם צריך לשלם הפסדם (תרופות וכדו') ?
תשובה: הגמ' בגיטין (נג.) אומרת, שהיזק שאינו ניכר לא הוי היזק ולכן המדמע (ערבב פירות טבל עם פירות מעושרים) והמטמא (טימא את פרותיו) והמנסך (ניסך יינו לעבודה זרה) בשוגג, פטור, ובמזיד חייב. וכן פסק הרמב"ם (פ"ז מהלכות חובל ומזיק ה"א) והטור והשולחן ערוך בחושן משפט (סי' שפה ס"א). והטעם שפטור המזיק, ביאר הרמב"ם, הואיל ולא נשתנה הדבר ולא נפסדה צורתו, הרי זה פטור מן התשלומין. הרי שדעת הרמב"ם שהיזק שאינו ניכר- היינו שאין בו שינוי, ולא הפסד בגוף הדבר. אולם התוספות בבבא בתרא (דף ב: ד"ה וחייב) כתבו ביאור אחר, שתלוי בראיית ההיזק, לדוגמה: בכלאיים נחשב היזק ניכר, כיון שרואה הגפנים מעורבבים עם תבואה בשדה. אבל, המטמא פירות אף על פי שרואים השרץ על הטהרות, לא נחשב היזק ניכר, כיון שאין ידוע אם הוכשרו לקבל טומאה. מתבאר מדברי התוספות שהיזק ניכר הוא כפשוטו שיהיה ההיזק ניכר לעיניים.
ביאור נוסף הובא בחשוקי חמד (בב"ק ה.) בשם ספר דור רביעי, שהיזק שאינו ניכר דינו פטור הוא משום שזה הפסד רוחני וכל דיני תשלומי מזיק נלמד מהפס' "מכה בהמה ישלמנה", וכל שההפסד הוא רוחני, וזה הפסד רק לעם ישראל, ולא לאומות העולם, אין זה דומה למכה בהמה ישלמנה. וביאר הרב חשוקי חמד, שיש לחלק בין היזק רוחני להיזק גשמי, שהמזיק היזק רוחני, כל זמן שאינו ניכר אף על פי שעשה מעשה בידיים, פטור מלשלם, ולכן המטמא והמדמע והמנסך, פטורים שההיזק הוא היזק רוחני, אבל המזיק את חברו בהיזק גשמי, פטור, בתנאי שלא עשה מעשה בידים, וההיזק אינו ניכר. וכן הדין באדם הפותח מזרק סטרילי שעשה מעשה בידיים, ועל ידי זה ניזוק המזרק חייב, כיון שעשה מעשה בידיים. אף אם נאמר שהוא היזק שאינו ניכר יהיה חייב.
ובשאלתנו, אדם המדביק את חברו במחלה לפי ביאור הרמב"ם יהיה פטור כי לא ניכר בו שינוי. ולדעת התוספות מכיוון שאין ההיזק ניכר לעיניים יהיה פטור, אבל לדעת הספר דור רביעי, שאין ההיזק רק לישראל יהיה חייב. אולם כל זה שנעשה בשוגג, אבל אדם שיודע שהוא חולה במחלה מדבקת חייב דהרי הוא מזיד. ואף אם נאמר שזה נזק שאינו ניכר, מכל מקום איסור גמור להזיק באופן זה, שהרי אסור להזיק אפילו בגרמא. ולפי זה כתב בתשובת חמדת צבי (ח"ג סי' מג) שהחולה צריך להודיע לאחרים שהוא חולה כדי שיזהרו ממנו, ואפילו רופא חייב להודיע, ולא שייך בזה שמירת סודיות רפואית או שבועת הרופאים.
וכן אסור לאדם זה להתפלל במניין או ללכת למקווה או לבריכה. וכן אסור לשלוח ילד חולה למוסד הלימודים כדי שלא לגרום נזק לשאר הילדים. וכתב בספר הזהרו בכבוד חבריכם (עמ' קנ) שהיקף הנזקים הגרמים בכך הוא גדול שהשכיר מפסיד ימי עבודה ודמי רפוי ותרופות, ואם עובד בתפקיד ציבורי גורם הפסד וצער לרבים, ואם הוא תלמיד חכם גורם לביטול תורה.
ולמרות שיהיה קשה להוציא כסף מהמדבק, כי קשה להוכיח שהוא האשם, מ"מ ראוי לבקש מחילה מכל אלו שנדבקו בגללו.
סיכום: אסור לשלוח ילד החולה במחלה מדבקת לבית הספר או לגן, ולא טוב עושים ההורים הנותנים תרופה להורדת חום לילד ושולחים אותו, ומ"מ אין חיוב תשלום אלא אם כן ידוע בוודאות מי הדביק.
