"בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה…" (מח',כ')
בפרשתנו התורה הקדושה מספרת על הברכות שבירך יעקב אבינו ע"ה את בניו ובני בניו לפני מותו, והנה כאשר הגיע לבנים של יוסף הצדיק, בירכם בברכה מיוחד במינה והיא "בך יברך ישראל לאמר ישמך אלהים כאפרים וכמנשה" ופירש רש"י הקדוש את הפסוק "הבא לברך את בניו, יברכם בברכתם ויאמר איש לבנו 'ישימך אלהים כאפרים וכמנשה'" דהיינו שכל אדם באשר הוא, שרוצה לברך את בניו, יברכם שיהיו כמו אפרים ומנשה.
וכאשר ציוונו יעקב אבינו ע"ה כן אנו עושים במשך אלפי שנים, ומברכים את הבנים בברכה המפורסמת הנ"ל.
אך לכאורה נשאלת שאלה גדולה על ברכה זאת, מה נשתנו אפרים ומנשה לשבח יותר מכולם, שהרי לכאורה אם נחפש נמצא אנשים גדולים מהם במהלך ההיסטוריה של עם ישראל, ובפרט שבדורם היו ענקי הרוח כמו אברהם יצחק ויעקב, השבטים הקדושים וכו'… ואם כן מדוע ראה לנכון אבינו יעקב שכל הבנים במהלך הדורות יתברכו להיות כאפרים וכמנשה?!
וכמים צוננים על נפש עייפה מתרץ רבנו יורם אברג'ל זצוק"ל בספרו "אמרי נועם" קושיה זאת בטוב טעם ודעת על פי המעשה שהתרחש מספר פסוקים קודם כאשר ניגש יעקב אבינו לברך את הבנים,
כשהביא יוסף הצדיק את בניו ליעקב אבינו, הוא הגיש לאביו את מנשה הבן הבכור בצד ימין של יעקב, ואת אפרים שהוא הקטן יותר בצד שמאל של יעקב,
והנה כאשר יעקב אבינו ניגש לברכם הוא "שִׂכֵּל" את ידיו מטעם הכמוס לו, ושם את ידו הימנית על אפרים הצעיר, ואת ידו השמאלית על מנשה הבכור,
ויהי כראות יוסף שכך עשה אביו, חשב שעשה זאת בטעות ועל כן ניגש אליו וניסה לשנות את הידיים של יעקב, בכדי שהיד הימנית תהיה על הבן הבכור והיד השמאלית על הבן הצעיר, אך יעקב סירב "יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ" (מח',יט')
במהלך כל הדו שיח שהתנהל בן יוסף הצדיק לאביו, עמדו מנשה ואפרים אשר היו גדולים בגילם ואף נבונים בדעתם ובוודאי הרגישו בדין ודברים המתחוללים מעליהם, ויתרה מזאת אף רואים איך יעקב סבא שם את ידו על הבן הצעיר יותר וכביכול פוגע בכבודו, ואף שומעים את יעקב סבא אומר שהקטן יהיה יותר מהגדול, ובכל זאת נשארו מאוחדים ולא עלה על ליבו של שום אדם מהם מחשבה לא טובה כלפי אחיו, שהרי מנשה שהיה הבכור לא קינא באותם רגעים באחיו הצעיר אפרים, וכן אפרים הצעיר לא הרגיש שום התנשאות וגבהות הלב מעל אחיו הגדול, אף על פי ששמע באופן מפורש מהפה של בכיר האבות שהוא גדול מאחיו!
ומשראה יעקב אבינו ע"ה את גודל האהבה והאחדות שיש בין שני אותם אחים, קבע יתד נאמן לכל הדורות שכל אב מישראל יתפלל ויברך את בניו שיזכו גם הם שהיה ביניהם את אותה אהבה ואחדות, ויסתלק מליבם המידות המגונות של קנאה ושנאה ותחרות!
ובדרך המלך נלך לראות מה הייתה צוואתו האחרונה שציווה יעקב אבינו ע"ה את בניו בטרם עזב אותנו לאנחות "וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים,(מט',א') ומפרש על כך המדרש שציווה אותם להיות מאוחדים וכלשון המדרש "בני מנעו עצמכם מן המחלוקת, שהיא חורבן בעולם, עיר שיש בה מחלוקת סופה להתפזר, בית הכנסת שיש בו מחלוקת סופו להשתומם, בית שיש בו מחלוקת סופו לחרב" ולא זו בלבד, אלא אף הוסיף להם יעקב אבינו והמחיש להם את גודל האחדות על ידיה משל ואמר להם "הביאו כל אחד קנה, והביאו. ציוה לקושרם, נתנם לגיבור שביניהם לשוברם, ולא היה יכול. אמר לו יעקב: טול אחד מהם והוציאו, מיד שברו. אמר להם: כך – כשאתם אגודים יחד , אין כל אומה ולשון יכולין להבקיע בכם… ואם נעשיתם אגודה אחת – התקינו עצמכם לגאולה!" (בראשית רבה צח',ב')
והנה ידוע ומפורסם בעולם שאת הדברים החשובים ביותר לאדם הוא מצווה לאנשיו ובני ביתו קודם הסתלקותו, והרי ששפתותיו של אותו צדיק ברור מיללו את גודל מעלתה של האחדות בעם ישראל!