פרשת מקץ נפתחת במילים "ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם והנה עומד על היאור". מבארים חז"ל במדרש שנגזר על יוסף לשהות עוד שנתיים ימים בבית האסורים, מפני שתלה את ביטחונו בשר המשקים וביקש שיזכירהו לפני פרעה.
ולכאורה על מה נענש יוסף? הרי הוא עשה את הדבר המתבקש והנדרש, ההשתדלות חובה היא, וא"כ, כיצד יתכן שמחמת שיוסף אמר מספר מילים לשר המשקים, הוא נענש ונאלץ לשהות עוד שנתיים בבית האסורים?
שאלה זו מתרצים בעלי המוסר, שבפני האדם עומדות שתי חובות הנראות כמנוגדות, מצד אחד מוטלת על האדם חובת ההשתדלות, ומצד שני מוטלת על האדם חובת ההשתדלות. כיצד ידע האדם מהו שיעור ההשתדלות הנדרש ממנו? איך אפשר להשתדל באופן שאינו סותר את מידת הביטחון? ומבארים רבותינו בעלי המוסר, כי שיעור ההשתדלות משתנה מאדם לאדם, כגודל מידת הביטחון כך גם מדת ההשתדלות, ככל שהאדם נמצא ברמה גבוהה יותר של מדת הביטחון בה', כך נדרשת ממנו רמה נמוכה יותר של השתדלות.
על כן, מאחר שיוסף היה ברמה גבוהה של מידת הביטחון, הוא נתבע אפילו על פעולת השתדלות קטנה כשביקש משר המשקים להשתדל לפני פרעה מלך מצרים. על זאת אומרים חז"ל במדרש (בראשית רבה פ"ט, ג') 'אשרי הגבר אשר שם בה' מבטחו', זהו יוסף, 'ולא פנה אל רהבים' על ידי שאמר לשר המשקים 'זכרתני' ו'הזכרתני' נוספו לו עוד שתי שנים.
ואפשר להוסיף, כאשר אדם יודע שעליו לפרוע אלף חמש מאות דולר בעוד שבוע, הגיוני מאד שהוא ינקוט בפעולות השתדלות כדי לפרוע את חובו, אבל אם האדם יודע שעליו לפרוע אלף חמש מאות דולר בעוד חודש, וכבר עכשיו הוא לא ישן טוב בלילה, מאד מוטרד מזה, הדבר מעיד על פגם במידת הביטחון.
ההשתדלות עצמה היא חובה אבל הקדמת ההשתדלות זו פגם, כשאדם צריך שכבר עכשיו יהיו לו ביד אלף חמש מאות דולר שהוא זקוק להם בעוד חודש, הדבר מעיד על חוסר באמונה, במקום לדאוג ולחשוש עליו להיות סמוך ובטוח בה', יסמוך על ה' שבזמן שהוא יזדקק באמת לכסף, הקב"ה ימלא לו את חסרונו.
וזוהי התביעה על יוסף, עצם העובדה שיוסף פנה לשר המשקים לא היה סימן על חוסר באמונה, כיון שמוטלת על האדם חובת ההשתדלות, אבל כל התביעה זה שהקדים את פעולת ההשתדלות ביומיים, הוא ידע ששר המשקים צריך לצאת מהכלא בעוד שלשה ימים, ובכל אופן ביקש את עזרתו מיד לאחר שפתר את חלומו. אם יוסף היה פונה לשר המשקים ביום השלישי, בזמן שהוא היה אורז את חפציו ועומד לצאת מבית הסוהר, ודאי שלא היתה עליו תביעה כלל, אם יוסף היה פונה לשר המשקים בצאתו משערי הכלא ואז מבקש ממנו להזכירו לפני פרעה מלך מצרים, הוא לא היה נענש ולהיפך היה משתחרר לאלתר, וכיון שפנה לשר המשקים יומיים לפני הזמן המיועד הוא נענש!
לפנינו מעשה אשר נלמד ממנו שההשתדלות אינה פועלת מאומה. מעשה ביהודי תושב העיר אלעד שעבודתו היתה דרייבר – לוקח אנשים ממקום למקום כמו מונית. אותו אדם היה לוקח תיירים מחוץ לארץ למקומות הקדושים כמו הכותל, קבר רבי שמעון בר יוחאי ורבי מאיר בעל הנס ועוד, וכן פעמים היה לוקח תיירים לאתרי תיירות ברחבי הארץ.
באחד מהימים פגש אותו אדם סוכן נסיעות מארצות הברית ובמוחו הבזיק רעיון, אמר לסוכן הנסיעות: אני לוקח תיירים לקברי צדיקים ולשאר אתרי תיירות ברחבי הארץ, אולי תעשה לי טובה ותחלק את כרטיסי הביקור שלי לנוסעים שמזמינים דרכך כרטיסי טיסה לארץ ישראל. סוכן הנסיעות הסכים לבקשתו, ואותו דרייבר הביא לסוכן ערמת כרטיסי ביקור כדי לקלקם לכל לקוחותיו. הדרייבר חשב לעצמו, ודאי על ידי חלוקת כרטסי הביקור שהפיץ סוכן הנסיעות, אני יזכה למבול של טלפונים והזמנות מאמריקה. אבל תקוותו לא עלתה בידו, הוא ישב והמתין בלי לקבל אפילו שיחת טלפון אחת מארצות הברית.
כעבור מספר שבועות התקשר יהודי אמריקאי לדרייבר, ואמר לו: הרגע אני יוצא מביתי בניו יורק לעבר נמל התעופה קנדי, בעוד שעתיים אני עולה על המטוס הנוסע לארץ ישראל, אני רוצה שאתה תהיה הדרייבר שלי, תיקח אותי למירון ולטבריה ולעוד אתרים בארץ הקודש. היהודי אמר לתייר: למה לעשות תכנית בטלפון? מיד כשאתה נוחת בשדה התעופה בנתב"ג, אני המתין לך ואסיע אותך לבית מלון יוקרתי, שם נשב בנחת ונארגן את מסלולי הטיולים בצורה מסודרת ומפורטת.
וכך המתין עם המכונית בשדה התעופה והסיע אותו לבית המלון. כששניהם ישבו יחד לתכנן את מסלולי הנסיעה המפורטים, נשר כרטיס ביקור מוכר מכיסו של התייר. הדרייבר לא היה צריך ליותר ממבט חטוף, כדי לקלוט שמדובר באחד מכרטיסי הביקור שהפיץ סוכן הנסיעות בארצות הברית. הדרייבר היה מאד מרוצה מכך שכרטיסי הביקור שלו התחילו לעבוד, ומיד שאל את התייר: ממי קיבלת את הכרטיס הזה? התייר אמר לו: אל תתייחס לכרטיס הזה, זה סתם כרטיס של דרייבר לא מוכר שאיזה סוכן נסיעות דחף לי לתוך הידיים, אל תשים לב לנייר הזה אני כלל לא מתכוין להתקשר לאדם ששמו מופיע על הכרטיס. אחי שהוא מבין מאד גדול בנסיעות בארץ ישראל המליץ לי עליך, הוא אמר לי לנסוע רק איתך!
תגובת התייר העלתה חיוך על פני הדרייבר, אמר לו: בסדר גמור, רק כדאי שתדע דבר אחד, עבדך הנאמן והדרייבר ששמו מופיע על גבי הכרטיס, נוסעים בדרך כלל באותו רכב, הכרטיס הזה הוא כרטיס הביקור שלי, אני העברתי את כרטיסי הביקור שלי לסוכן הנסיעות בניו יורק וביקשתי ממנו לחלק אותם ללקוחותיו.
המשיך ואמר לתייר: תראה אין כל קשר בין הפרנסה ובין ההשתדלות, אפילו כשההשתדלות פועלת ומגיעה ליעדה, אפילו שכבר התייר מחזיק בכרטיס הביקור שלי, הוא לא מזמין את הנסיעה בזכות כרטיס אלא בזכות ההמלצה שקיבל מאחיו!
למדים אנו יסוד גדול, ההשתדלות אמנם היא נצרכת ואף מחויבת, אבל יש להשתדל במינון הנכון ובזמן הנכון, אם האדם מקדים את ההשתדלות הוא מעיד על עצמו כי אינו מאמין בלב שלם בעזרת הבורא יתברך ובישועתו, אף כאשר האדם עושה את ההשתדלות, מכל מקום פרנסה מגיעה רק מידו הפתוחה והרחבה של בורא העולם. שבת שלום!