שאלה: שמן שנשאר מנרות החנוכה שנתערב בשמן אחר האם מותר להשתמש בו ?
תשובה: בספר השאלתות (סי' כז שאילתא ב) כתב, המותר משמן שבנר עושה לו מדורה ושורפו. וביאור הדברים, שהניח שמן בחנוכייה בשביל הדלקת הנרות, והנרות כבו בתוך הזמן שהיו צריכים לדלוק (חצי שעה), שאריות השמן שנשארו צריך לעשות מדורה ולשרפו. מכיוון שהשמן הוקצה למצותו ואסור להנות ממנו. וכן פסק השו"ע (או"ח סי' תרעז ס"ד). אולם כשאין אפשרות לשרפו, רשאי לזורקו אך לא בדרך בזיון, כגון: ליתנו בתוך שתי שקיות ולזורקו לאשפה. או יישפכו במקום שלא ידרכו עליו.
ובמהלך ימי החנוכה יכול להשתמש בשמן שנותר לו ביום הבא. אבל כאשר נשאר לו שמן ביום השמיני אין לו יכולת להשתמש בו, ולכן צריך לשרפו. אולם כאשר התערבב השמן הזה בשמן היתר, אם יש שישים כנגד השמן האסור מותר להשתמש בשמן.
אבל אף כאשר אין שישים כנגד השמן האסור, ישנו פתרון הלכתי לכך לדעת השו"ע. דכתב השו"ע (יו"ד סי' צט ס"ו) שאיסור דרבנן שנתערב בהיתר ואין פי שישים כנגדו, מותר להוסיף היתר כדי שיהיה פי שישים כנגד, ולדעת הרמ"א אסור. והדוגמא לזה: אדם שבישל עוף ונפלו לתוך הסיר טיפות חלב, הדין שכאשר יש שישים כנגד טיפות החלב, התבשיל מותר. אבל כשאין שישים, התבשיל נאסר. אמנם כיון שאיסור בישול עוף בחלב הוא איסור מדרבנן, מותר יהיה להוסיף עוד ירקות וכדומה לתוך התבשיל, כדי ליצור מצב שיהיה פי שישים כנגד החלב, ובכך הותר התבשיל.
אם כן אף בשאלתנו, איסור ההשתמשות בשמן הנותר הוא איסור מדרבנן, ולפי דעת השו"ע הנ"ל יהיה מותר להוסיף שמן היתר על השמן האסור, ואז כל התערובת תהיה מותרת. אבל האחרונים התקשו בדברי השו"ע כיון שבהלכות חנוכה כתב, שיש מי שאומר שאין להוסיף עליו כדי לבטלו. והמגן אברהם כתב, שבחנוכה האיסור חמור יותר כיון שהוא דבר שיש לו מתירין. דהיינו, אם יש דבר שנאסר אבל יש יכולת לאכול אותו בהיתר יותר מאוחר, אז אפילו אם התערב האיסור ויש פי אלף כנגדו לא מתבטל, כיון שעד שתאכל אותו באיסור ימתין ויאכל אותו בהיתר, ואף כאן ימתין לחנוכה הבא וישתמש בו בהיתר. אך שאר האחרונים נחלקו על תירוץ המגן אברהם, ולדעתם העיקר כמו שפסק מרן ביורה דעה שמותר לבטל איסור מדרבנן לכתחילה, וביותר בנרות חנוכה שאין להם עיקר מהתורה. ובחזון עובדיה (חנוכה עמ' קס) הביא את שתי הדעות, ופסק להתיר.
וכל זה לבני ספרד כאמור, אולם לבני אשכנז אסור להרבות על השמן כדי להתירו. ואם עשה כן, אם עשה זאת בשוגג (שלא ידע שהדבר אסור) מותר לכולם בהנאה ואף לו. אך אם עשה זאת במזיד (שידע שאסור לבטל האיסור וביטלו) אסור בהנאה למבטל עצמו ולמי שביטל בעבורו, ולשאר כל אדם מותר.
סיכום: הנותר ביום השמיני של חנוכה מן השמן הצריך לשיעור ההדלקה (חצי שעה), עושה לו מדורה ושורפו, מפני שהוקצה למצותו. ואם לא יכול לשרפו ישליכנו לאשפה בשתי שקיות. ואם נתערב בשמן היתר, אם יש שישים כנגדו, הרי הוא בטל בשישים. ואם אין שישים, לספרדים מותר להוסיף שמן כשר עד שיהיה שישים לבטלו, וישתמש לכל צורך. אבל לאשכנזים אין היתר להוסיף שמן על מנת לבטלו.