שאלה : מבואר בפרשה (בראשית כח,טז) : וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי", ופירש רש"י שם : ואנכי לא ידעתי, שאילו ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה ע"כ. האם מכאן יהיה ניתן ללמוד שאסור לישון בבית הכנסת ובבית המדרש, ועוד איזה הנהגות יש ליזהר מפאת קדושת המקום :
תשובה : קדושת בית הכנסת ובית המדרש גדולה מאוד, שרבותינו לימדונו שקדושתם כקדושת בית המקדש, כמבואר במסכת מגילה (כט.) על הפסוק (יחזקאל יא,טז) : "ואהי להם למקדש מעט" אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות ע"כ. וכן בתורת כהנים (פרשת בחקותי פרק ו) דרשו על הפסוק (ויקרא כו,לא) : "והשימותי את מקדשיכם", לרבות בתי כנסיות ובתי מדרשות. וכן בזוהר הקדוש בפרשת בשלח (נט:) : שבניית בית הכנסת היא מצות עשה מן התורה שנאמר "ועשו לי מקדש" ועיין עוד בדברי הזוהר בפרשת נשא (קכו.), ומכאן למדו רבים מהפוסקים שקדושת בית הכנסת ובית המדרש היא "מן התורה" כדמיון בית המקדש, כמבואר בדברי היראים (השלם סימן קד) הרמב"ם בספר המצוות (לא תעשה סה להבנת האבני נזר סימן לד אות יז) וכן משמע מדברי המרדכי (שבת סימן רכח) בשם המהר"ם, בשו"ת מהר"י קולון (שורש קסא) וכן פסקו החיי אדם (כלל יז אות ו) הבן איש חי (פרשת ויקרא אות א) ועוד.
ואף לדעת הר"ן במסכת מגילה (הלכות ח. ד"ה ומאן) בספר האשכול (סימן כד עמ' נה) בשו"ת יביע אומר (חלק א אורח חיים סימן י אות ט חלק ח סימן טז חלק י סימן יד סימן טו וסימן נה אות ח) ועוד : שקדושת בית הכנסת מדרבנן, חכמים הטילו עליהם קדושה חמורה כקדושת בית המקדש.
צא ולמד עד לאן הדברים מגיעים ממה שכתב בספר בשער הכוונות (סוף עניין בית הכנסת) שרבינו האר"י היה נזהר מאוד שלא לדבר כלל בבית הכנסת ואפילו שלא בשעת התפילה, ואף בדברי תוכחה ומוסר לא היה רוצה לאומרם שם מחמת החשש שלא ימשך לדברי חול הביאו המגן אברהם (ס"ק ג) והמשנה ברורה (ס"ק י) וכף החיים (ס"ק ח).
וידועים דברי קודשו של הזוהר בפרשת תרומה (קלא:) שכל המדבר בבית הכנסת דברי חול "אין לו חלק באלוקי ישראל" ונוהג ביזיון בתיקון העליון של מעלה, וכתב הסמ"ק (סימן יא) שבעוון קלות ראש בבית הכנסת נהפכו בתי כנסיות להיות בתי עבודה זרה, ולאור הקדמה זו ניגש בחרדת קודש לנידון שלנו.
שהנה לעניין שינה בבית הכנסת מבואר בתוספתא במסכת מגילה (פרק ב הלכה יא) ובתלמוד ירושלמי שם (פרק ג הלכה ג) : אין ישנים בבתי כנסיות ע"כ. עוד אמרו חז"ל במסכת סנהדרין (עא.) : כל הישן בבית המדרש תורתו נעשית לו קרעים קרעים, וכן פסקו הראבי"ה (חלק ב סימן תקצא) הרא"ש במסכת בבא בתרא (פרק א סימן ד ועיין בתוספות שם ג: ד"ה ועייליה) הנימוקי יוסף שם (ב. מדפי הרי"ף) והמרדכי (מגילה סימן תתכט).
אך מצינו שהפוסקים חילקו בזה בין בית הכנסת לבית המדרש :
שלעניין בית הכנסת אין לישון בין שנת קבע ובין שנת עראי, ואילו בבית המדרש מותר לישון "שינת עראי", כמבואר בדברי הנימוקי יוסף במסכת מגילה (כח:) והבית יוסף והשולחן ערוך (סימן קנא סעיף ג) בשם המהר"י בן חביב, ואף בזה יש מידת חסידות שלא לישון בבית המדרש אפילו שנת עראי כמו שהעידו על עצמם שמחמת כן האריכו ימים רבי אדא בר אהבה במסכת תענית (כ:) ורבי אליעזר ורבן יוחנן בן זכאי במסכת סוכה (כח.) ועיין עוד בתנא דברי אליהו (פרק יג), בכסף משנה (פרק ד מהלכות תלמוד תורה הלכה ט) בדעת הרמב"ם שם, ועיין עוד בטור ושולחן ערוך (יורה דעה סימן רמו סעיף טז) ובש"ך (ס"ק טו) ובביאור הגר"א (ס"ק יב).
מכל מקום כל זה נאמר דוקא באדם שאינו תלמיד חכם, אבל "תלמיד חכם הלומד בקביעות בבית הכנסת או בבית המדרש" מותר "מדוחק לישון שם אפילו שינת קבע שלא באמצע לימודו" וכדמיון אכילה ושתייה שהותרה מדוחק במקומות אלו (עיין מסכת מגילה כח.-כחף ושולחן ערוך סימן קנא סעיף א), כמו שפסקו הכסף משנה (פרק יא מהלכות תפילה הלכה ו) בדעת הרמב"ם, הראבי"ה (חלק ב סימן תקצא) הרשב"א בחידושיו למסכת מגילה (כח:) בשו"ת הרשב"ש (סימן קצב וסימן רעד) הפרי מגדים (סימן קנא א"א ס"ק ד) הערך השולחן (ס"ק ב), והלבוש (ס"ק ג) הנחלת צבי (עטרת צבי ס"ק ד) המקור חיים (ס"ק ג) השולחן ערוך הרב (הלכות תלמוד תורה פרק ד ס"ק יב) המשנה ברורה (ס"ק טז) כף החיים (ס"ק לא) הלכה ברורה (סימן קנא סעיף כג) ועוד. ולעניין בית מדרש של יחיד הרבה יותר יהיה ניתן להקל באופנים מסוימים כמבואר בדברי הסמ"ג (עשין יט) והשולחן ערוך (סימן קנא סעיף ב).
היוצא להלכה : שאין לישון בבית הכנסת בין שנת קבע ובין שנת עראי, ובבית המדרש מותר לשון שנת עראי, ולתלמיד חכם הלומד בבית הכנסת ובבית המדרש מדוחק מותר לישון בשניהם אפילו שנת קבע.
ועתה נמנה עוד כמה הלכות שכתבו הפוסקים אודות הנהגת בית הכנסת ובית המדרש :
א. יש לנהוג בבתי כנסיות ובתי מדרשות בצורה מכובדת וראויה למקום קדוש זה, ולכן אין להתנהג בקלות ראש כגון שחוק והיתול ושיחה בטלה כמבואר במסכת מגילה (כח.) בתוספתא שם (פרק ב הלכה יא) וכן פסקו הרמב"ם (פרק יא מהלכות תפילה הלכה ו) והשולחן ערוך (אורח חיים סימן קנא סעיף א ובמשנה ברורה שם ס"ק א), וכתב הסולת למנחה (ס"ק ב) שאפילו שיחת חולין שהותרה לדבר כגון לצורך מסחר ופרנסה ואינה בכלל איסורי דיבור דברי חולין בכללי המבואר במסכת יומא (יט:), אסורה בבית הכנסת.
כמו כן כשיושב בבית הכנסת לא ישב רגל על רגל שאין זה דרך כבוד כמבואר בבן איש חי (שנה ראשונה פרשת יתרוו אות טו) ובילקוט יוסף (סימן קנא עמ' רמו אות יא).
ב. כשהאדם מתקרב לפתח בית הכנסת יאמר את הפסוק (תהילים נט,טו) : "בבית אלוקים נהלך ברגש", כשיגיע לפתח בית הכנסת יעצור ויאמר את הפסוק (תהילים ה,ח) : "ואני ברוב חסדך אבוא ביתך, אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך" ובסיום האמירה יכנס לבית הכנסת, כמבואר בשערי תשובה (סימן מו ס"ק א) במשנה ברורה שם (ס"ק א).
וכשיוצא מבית הכנסת יש להשתחוות כתלמיד הנפטר מרבו ויצא כשהפנים לכיון בית הכנסת, כמבואר ברמ"א (סימן קלב סעיף ב) בבאר היטב (שם ס"ק ט) ובמשנה ברורה שם (ס"ק יח).
ג. בימות החורף שמצוי שמתלכלכים רגליו בבוץ ובטיט וכדומה, ראוי לקנח את רגליו קודם שיכנס לבית הכסא להתפלל, וכן שיהיו בגדיו נקיים כשנכנס, כמבואר בבית יוסף (סימן קנא סעיף ח) בשם המהר"י בן חביב וכן פסק השולחן ערוך שם ועיין עוד בדברי הרמ"א (אורח חיים סימן נג סעיף כה), ובכלל זהירות זו שלא ללכלך כלל את בית הכנסת ובית המדרש כי אם לנקותו ולפארו, כמבואר במסכת מגילה (כח:) וכן פסק הרמ"א (פרק יא מהלכות תפילה הלכה ה) והשולחן ערוך (סימן קנא סעיף ט).
ד. אם נכנס לבית הכנסת לא לצורך תפילה או לימוד תורה כי אם לקרוא לחבירו וכדומה, ישהה מעט ויאמר פרק אחד או הלכה אחת או פסוק אחד כדי שלא יראה שנכנס לבית הכנסת לצורכו, ואם אינו יודע יבקש מאחר הנמצא שם שיקרא לו פסוק, ואם גם זה אי אפשר ישהה מעט בבית הכנסת ואחר כך יקרא לחבירו מפני שעצם הישיבה בבית הכנסת נחשבת למצווה שנאמר (תהילים פד,ה) : "אשרי יושבי ביתך". כמבואר במסכת מגילה (כח:) והרמב"ם (פרק יא מהלכות תפילה הלכה ט) והשולחן ערוך (סימן קנא סעיף א), ויקפיד קודם לקרוא את הנ"ל, ורק אז לקרוא לחבירו שלא יראה שעושה זאת דרך אגב, כמבואר בלחם משנה (פרק יא מהלכות תפילה הלכה ט) וכן פסקו המשנה ברורה (ס"ק יב) וכף החיים (ס"ק כד).
אך במידה שיורד גשם והאדם מחפש לעצמו מקום מסתור בכדי שלא ירטב אסור לו להיכנס לבית הכנסת לשם כך, וכן בימי הקיץ אסור להיכנס לבית הכנסת רק בכדי להתקרר מעט, כמבואר במסכת מגילה (כח:) הרמב"ם (פרק יא מהלכות תפילה הלכה ו) והטור ושולחן ערוך (סימן קנא סעיף א), ודין זה אמור אף בתלמיד חכם מדוחק (מגן אברהם ס"ק ב).
אך במקום צורך יהיה ניתן להקל בתנאי שכשנכנס לבית הכנסת יקרא פרק אחד או הלכה אחת, כמבואר בערוך השולחן (ס"ק ד) בשו"ת שרידי אש (חלק ב סימן יב אות ה ד"ה אלא) ובספר מאור ישראל על מסכת מגילה (כח:), ועיין עוד במשנה ברורה (ס"ק ד ובשער הציון ס"ק ב).