פרשת ויצא | הרב יהודה דרעי זצוק"ל

סולם החיים

"וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָהוְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ" (בראשית כח, יב)

'אֹרַח חַיִּים לְמַעְלָה לְמַשְׂכִּיל לְמַעַן סוּר מִשְּׁאוֹל מָטָּה' (משלי טו, כד)

סולם החיים בדומה לסולם יעקב אשר 'מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה' (בראשית כח, יב), אין לו סוף – השמים הם הגבול למעוף העליה בו יכול האדם לטפס במעלות הסולם, וכדרך שאמרו בתנא דבי אליהו (רבה פרק כה) 'חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב' – אין כאן רק עצה טובה או מעלה יתירה של חסידות, אלא 'חייב'! ופשוט שלא היו מחייבים להגיע לדרגה זו אילולא שיש כוח בידי האדם לקיים הוראה זו. אך יחד עם זאת צריך לזכור שהמסלול בסולם זה הוא דו סטרי ויכול חלילה לשמש גם לירידה אין סופית עד כדי התרסקות בארץ – 'והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו' (בראשית שם). וגדולה מזו יש לדעת, כי הנתיב בסולם זה אינו מאפשר עצירה אף לא ליום אחד – או עליה או ירידה! ומרגלא בפומיה דהגר"י סלנטר זצ"ל 'אם אינך עולה מעלה מעלה – על כרחך שאתה יורד מטה מטה'. וזה שאמר שלמה בחכמתו (משלי טו, כד) 'אורח חיים למעלה למשכיל, למען סור משאול מטה', והיינו שרק עליה מתמדת באורח החיים – יש בכוחה למנוע נפילה לשאול תחתית. ואפשר שזה גם עומק כוונתו במ"ש (משלי ד, יג) 'החזק במוסר אל תרף', וכפילות הלשון בזה מורה לענ"ד, שאם רצונך 'להחזיק' בדרגתך – העצה היחידה היא 'אל תרף' מלהמשיך בתנופת העליה, שכן הא בהא תליא, וכדפי'. וכיוצא בזה יש ללמוד מדברי דוד המלך ע"ה (תהלים כד, ג): 'מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו', והיינו שאין די בזה שעולה להר ה', אלא צריך להחזיק במקום קודשו, שאל"כ הרי שהוא נופל מרום מעלתו.

ואכן יסוד זה מפורש בכמה דוכתיה בש"ס, והרי לפניך מקצתן. איתא בגמ' (מגילה טז, א) עה"פ 'כי נפול תפול לפניו' (אסתר ו, יג): 'דרש רבי יהודה בר אלעאי, שתי נפילות אלו למה. מלמד שאמרו לו אומה זו משולה לעפר ומשולה לכוכבים, כשהן יורדין – יורדין עד עפר וכשהן עולין – עולין עד לכוכבים'.

וכמה נוראים הם בזה דברי רבי יוחנן בן זכאי בגמ' (כתובות סו, ב): 'תנו רבנן, מעשה בריב"ז שהיה רכוב על החמור והיה יוצא מירושלים והיו תלמידיו מהלכין אחריו, ראה ריבה אחת שהיתה מלקטת שעורים מבין גללי בהמתן של ערביים… בכה ריב"ז ואמר אשריכם ישראל, בזמן שעושין רצונו של מקום אין כל אומה ולשון שולטת בהם, ובזמן שאין עושין רצונו של מקום מוסרן ביד אומה שפלה ולא ביד אומה שפלה אלא ביד בהמתן של אומה שפלה', עי"ש. והנה אף שאין במעשה זה אלא להוכיח את עומק השיפלות בזמן שאין עושין רצונו של מקום, צריך לומר בפשיטות דריב"ז למד מכאן גם לגודל מעלתן כשהן עושין רצונו של מקום, שכן לפי עוצמת ההתרסקות אתה למד לגובה הנפילה, שהרי אינו דומה מי שנופל מפסגת ההר – למי שנופל מתל עפר נמוך, ולכן אם הגיעו לשפל כזה על כרחך שגם עלייתם מגיעה לגובהי מרומים,  וכדפי'.

ולחידוד הדברים יש לומר, שעם ישראל הוא 'בריאה' מיוחדת משאר אומות העולם. שכן בהיותנו העם הנבחר מכל העמים – 'והייתם לי עם סגולה מכל העמים' ונתן לנו את תורתו, נטע בנו הקב"ה כוחות אדירים ועל טבעיים של עליה אין סופית, ועל כן גם עוצמת נפילתם נגזרת מרום מעלתם. וזה מדוקדק היטב בהא דנקט הש"ס בהנך תרי דוכתיה לשון של 'אומה זו', והיינו שכוח העליה והנפילה מיוחדים אך ורק לאומה זו. וכן יבואר בזה עומק דברי ריב"ז אשר הוסיף להגדיר את עוצמת הנפילה – 'לא ביד אומה שפלה אלא ביד בהמתן של אומה שפלה'. וצ"ב במשמעות תוספת זו, ולפי המבואר אתי שפיר, והיינו כשם שעלייתם שונה מכל האומות מכוח בריאתם המיוחדת – כך בנפילתם שונים הם מכל האומות, ועל כן המשילם 'לבהמתן' של אומה שפלה זו, והבן.

ואם יש את נפשך לדעת עד היכן מגיע כוח 'העליה' ולעומתו כוח 'הנפילה', צא ולמד מאדם הראשון. דהנה שנינו במדרש (בראשית רבה כא, א): 'שלושה צדיקים היו יסוד עולם – אדם הראשון, נח ואברהם'. ובתלמוד ירושלמי (שבת ב, ו) מבואר שמחיצת אדם הראשון היתה לפנים ממלאכי השרת (קרובה לקב"ה יותר ממלאכי השרת). ועוד העידו עליו במדרש (שם כד, ה), שראוי היה אדם הראשון שתינתן תורה על ידו, עי"ש. אך ראה זה פלא, היאך 'צדיק יסוד עולם' אשר נתעלה על מלאכי השרת ואשר ראוי היה יותר מכל הברואים שתינתן תורה על ידו, הפך בין רגע 'לכופר בעיקר' כמבואר בגמ' (סנהדרין לח, ב) – 'אדם הראשון מין היה, כופר בעיקר היה', עי"ש. ובמדרש (במדבר רבה יג, ג) העידו עליו: 'כיון שיצא אדם מן הדין התחיל מחרף ומגדף', עי"ש. ברם המתבונן בסיבת עלייתו ונפילתו, ימצא מנוח לתמיהה זו. שכן כל זמן שהיה מיסב בגן עדן (בית המדרש) והגה שם בתורה בלי הפרעה, מפני שהיו מלאכי השרת דואגים לכל צורכו – צולין לו בשר ומסננין לו יין כמבואר בגמ' (סנהדרין לח, ב), אזי הגיע לדרגות רמות ונשגבות עד אין חקר. אולם לאחר שחטא באכילת פרי עץ הדעת וגורש מגן עדן ונפסק מסלול עלייתו, אזי נפל מרום דרגתו לתהום השיפלות. וכה הם דברי המדרש (בראשית רבה טו, ז): 'בשעה שאכל אדם מאותו האילן, טרדו הקב"ה והוציאו מחוץ לגן עדן', עי"ש.

ועוד יש להתבונן נוראות, עד היכן עלול האדם ליפול כשהוא מפסיק מתלמודו. שכן מי לנו גדול ועצום כרבי שמעון בר יוחאי זיע"א, אשר העיד עליו רבו רבי עקיבא: 'דייך שאני ובוראך מכירים את כוחך', ללמדך שאין לנו מושג כלל בעוצם גדלותו של רשב"י. והוא אותו רשב"י אשר העיד על עצמו (סוכה מה, ב): 'יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין, מיום שנבראתי עד עתה'. וכן העיד על עצמו (שם): 'ראיתי בני עליה והם מועטים, אם אלף הם – אני ואלעזר בני מהם… ואם שניים הם – אני ואלעזר בני הם'. אך ראה זה פלא נורא ואיום, שכאשר ביקש רבי עקיבא להפסיק ללמדו תורה עקב גזירת הרומאים, לא היסס מלאיים על רבו 'אם אין אתה מלמדני הנני מוסרך למלכות'. ויש לתמוה נוראות, איך עלה על ליבו הטהור של רשב"י למסור את רבו להריגה בידי הרומאים. וביותר יפלא, שרבי עקיבא אכן נרתע מאיומי תלמידו והמשיך ללמדו תורה. ושמעתי לבאר תעלומה זו באורח מופלא, והוא שרבי שמעון הזהיר את רבו שאם יפסיק מללמדו תורה אזי הוא עלול להידרדר למצב נורא עד כדי 'מוסר' ממש, אפילו את רבו! וגם רבי עקיבא הסכים עמו, ולכן המשיך ללמדו. והדברים מבהילים עד מאוד ונשגבים הם מבינתנו.

מדהים לשמוע מפי מקורביו ובני ביתו של רבינו הגדול מרן 'מאור ישראל' זצוק"ל, עד כמה התמיד לטפס בסולם החיים בעקביות מדי יום ביומו – משחר נעוריו ועד ימיו האחרונים. שמעתי מבנו מחותני הראשון לציון הגר"י יוסף שליט"א, שמצויים בידו מחברות בכתב ידו של מרן עוד בהיותו בן אחת עשרה שנה! ובהם מחברת סיכומים על מסכתות הש"ס בשקלא וטריא עם שיטות הראשונים והאחרונים בצורה מופלאה המעוררת השתאות. ובהקדמה לאחת המחברות כתב 'בס"ד כשאגדל אעשה הכל לפרסם את פסקי מרן הבית יוסף בכל העולם'! שאיפה של ילד אשר התגשמה במלואה ברבות השנים, עד שבסוף ימיו הוא שח לבנו 'אתה יודע מי יקבל את פני בשמים… מרן הבית יוסף, משום שעשיתי בכל כוחי לפרסם את פסקיו בעולם'. עוד סיפר שבגיל שבע עשרה שנה סיים מרן את כל הש"ס כולו! אך גם בערוב ימיו לא הרפה מרן מעליה בדרגות הסולם, וכה סיפר חתנו גיסי הגאון רבי מרדכי טולדאנו שליט"א אב"ד בירושלים: פעם אחת נוכחתי בבית מרן כשהיה שקוע (כרגיל) בתלמודו, והנה הגיע אברך אשר עמד לצאת למחרת לחו"ל לגיוס תרומות, ובקשתו שטוחה שמרן יצרף את חתימתו להמלצת רבנים אשר בידיו. ניגשתי למרן בחרדת קודש וביקשתי ממנו לצרף את חתימתו, לפתע הגביה מרן את ראשו וזעק מקירות ליבו 'מה אתה רוצה שאהיה עם הארץ… הרי אם לא אלמד מה יצא ממני'… בזעקה זו גילה מרן את סערת העליה המתחוללת בקרבו, רוצה לומר: שגם אם למדת תורה הרבה והנך בקי בכל מכמני התורה, וחיברת 54 ספרים העולים על שולחן מלכים – מאן מלכי רבנן בארץ ובתפוצות, וגם הנך נחשב לפוסק הדור, עדיין חייב אתה להתמיד לעלות מעלה מעלה 'למען סור משאול מטה'!

(אורות הפרשה – ויצא)