"לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה' "
פרשת "שֹׁפְטִים"
פרשת "שֹׁפְטִים" עוסקת בנושאים אקטואליים שונים, ולקראת סוף הפרשה מופיע עניין האנשים החוזרים מצבא המלחמה. כאשר עם ישראל יוצאים למלחמה על האויבים, לפני יציאתם ניגש הכהן הנקרא משוח מלחמה ומדבר אל העם, ומתחיל כך "אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם. כִּי ה' אֱלֹקֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם. וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים אֶל הָעָם לֵאמֹר מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ… וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ… וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ…" פרוש הדברים, שישנה מלחמה, עם ישראל יוצא לקרב על אויביו וישנם כאלה החוזרים משדה הקרב הביתה, לא יוצאים למלחמה, והתורה בפרשתנו מפרטת מי אלו אותם החוזרים משדה המלחמה.
אילו היו שואלים אותנו, לדעתנו, את מי יש להשיב הביתה? מי לא ראוי שיצא למלחמה ולקרב? ללא כל צל של ספק תשובתנו היתה, האדם החולה, הפצוע, המוגבל, אדם שלא יכול לנהל קרב ולהשתתף במלחמה. והנה להפתעתנו הרבה התורה מונה אנשים אחרים החוזרים משדה הקרב, ובניהם אדם שבנה בית חדש ולא חנך אותו, הוא לא יוצא לקרב, "מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ…" (כ', ה'). הווה אומר אדם בנה בית מפואר, וילה מפוארת ואפילו בשיא הפאר וההדר ולא עשה חנוכת בית, ולא חנך את ביתו הוא לא יוצא לקרב, ודברים תמוהים ביותר הדורשים הסבר מעמיק והגיוני, וכי בגלל שיש לו בית ולא עשה חנוכת בית הוא לא יצא למלחמה? האם זה הגיוני שמגיע לו פרס ומגיעה לו פריווילגיה לא לצאת למלחמה??, ואילו אותו מסכן שאפילו קורת גג אין לו, הוא כן יצא למלחמה?! מהו ההיגיון אדם שלא עושה חנוכת הבית יחזור משדה הקרב כשכל אחיו מסכנים עצמם ונלחמים בחירוף נפש בשדה המערכה?!
אלא כאן, אנו לומדים יסוד חשוב ואפילו את יסוד היסודות של היהדות כולה.
כדי להבין זאת נקדים את דברי הגמ' במסכת שבת דף פח' אמר רבי יהושוע בן לוי, בשעה שעלה משה רבינו למרום לקבל תורה, באו מלאכי השרת לפני הקב"ה ואמרו לו, שהתורה צריכה להישאר בשמים ולתת אותה למלאכים שהרי התורה רוחנית והמלאכים רוחניים, אמר הקב"ה למשה השב להם תשובה כדי שתקבל אתה את התורה. ומספרת שם הגמ' בהרחבה מה ענה להם משה למלאכים, תורה שאתה נותן לי, מה כתיב בה? "אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" וכי למצרים ירדתם? לפרעה השתעבדתם?? שוב מה כתיב בה "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ", כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכים שבת?! וכן כתיב "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" וכי אב ואם יש לכם?! שוב מה כתוב בה "לֹא תִרְצָח, לֹא תִנְאָף, לֹא תִגְנֹב" קנאה יש בניכם? יצר הרע יש בעם וכן כתוב "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ" וכי אכילה אתם אוכלים? שתייה אתם שותים? מה ברכה קשורה אליכם??, מיד הודו לו המלאכים, והתורה ניתנה למשה כדי להורידה לעם ישראל. עד כאן דברי הגמ'.
מדברי הגמ' למדים אנו, שהיהדות והתורה ניתנו לבני האדם לבשר ודם, לא למרות שהם בשר ודם, אלא, בגלל ורק בגלל שאנו בשר ודם, ילוד אישה, אוכלים,שותים, נוסעים, מטיילים, בונים וכו'. ויש בנו יצר הרע, ואילו המלאכים שאינם כאלה לא זכו לקבל את התורה.
רואים אנו שכל מטרת היהדות והתורה היא לשלב את העולם הרוחני בתוך העולם הגשמי, ליצוק תוכן רוחני בגשמי, ולא להפריד בניהם חלילה. המלאכים שהם רק רוחניים ואין בהם גשמיות לא זכו לקבל את התורה.
כעת מובן, מדוע הנזירות ביהדות היא תופעה שללית עד כדי חטא שהנזיר צריך להביא קורבן נזיר, וזאת מכיוון שהמתנזר אין ביכולתו לשלב את הרוחני בגשמי שהרי הוא מנותק מהגשמי בעצם נזירותו.
עתה נבין, מדוע הבונה בית חדש ולא חנכו ילך וישוב לביתו?? בנית הבית זהו החומר והלבנים, וחנוכת הבית זהו החלק הרוחני בלימוד, ובפרט בקביעת מזוזות, אדם שבנה בית ולא עשה חנוכת בית הוא מפריד בין גשמי לרוחני, מראה הוא שהחלק הגשמי הוא החשוב, ואין זו דרכה של היהדות, ובפרט ביציאה למלחמה כדברי הפסוק "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה' " (זכריה ב').
נכון שצריך את הצבא והנשק, שזהו השתדלות האדם, אך החלק הנכבד והחשוב הוא שילוב רוח ה' בתוך המערכה, ואדם שלא חנך את ביתו מצביע הוא על ההפרדה, ולכן אין הוא ראוי לצאת לקרב.מראה הוא חשיבות בגשמי ולא נותן ערך לרוחני.
העולה מדברינו שחנוכת הבית, אולי נראה הדבר כמעשה פשוט קטן וזעום, אבל משמעות עמוקה ויסודית יש בו שהוא העוגן המרכזי ביהדות והדבר המאפיין את התורה והיהדות כולה.
כמים קרים על נפש עייפה וכחומר ביד היוצר דברים אלו יסבירו לנו קושיה נוספת בעניין החוזרים מהמלחמה, בהמשך הפרשה נאמר "וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְאָמְרוּ מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ" (כ', ח'), על פסוק זה נחלקו בגמ' במסכת סוטה דף מד' עמוד א' רבי עקיבא ור' יוסי הגלילי, רבי עקיבא אומר "הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב" כפשוטו וכמשמעו, שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה, רבי יוסי הגלילי אומר "הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב" מעברות שבידו, ממשיכה הגמ' להסביר את רבי יוסי הגלילי על איזה עבירות מדובר? השח, המדבר בין תפילין של יד לתפילין של ראש.
וכאן המקום לשאול וכי בגלל עבירה כזו פעוטה וקטנה המדבר בין תפילין של יד לשל ראש אינו יוצא למלחמה. היינו בטוחים שמדובר בעבירות חמורות וקשות יותר, מדוע השח בין תפילין של יד לשל ראש חוזר?? אלא הרעיון הוא תפילין של יד מסמלות את העשייה הדבר החומרי והגשמי, ותפילין של ראש המונחות כנגד המוח מסמלות את הרוחניות המחשבה והיגיון.
אדם המדבר בין תפילין של יד לשל ראש הוא בעצם מפריד בין הרוחניות לגשמיות בין הרוח לחומר.
זה נגד רעיון היהדות והתורה כפי שהסברנו, לכן אומר ר' יוסי הגלילי על עבירה כזו שהיא מהותית חוזר מהמלחמה. ללמדנו שכל התורה היא שילוב בין הגשמי לרוחני בין החומר לרוח. ואם בחוזרים מעורכי המלחמה עסקינן, תפילה אנו שיתקיים בנו הפסוק מפרשתנו "כִּי ה' אֱלֹקֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם" (כ', ד'), אמן.
בברכת שבת שלום ומבורך