פרשת נח

"תולדות הצדיק – הם מעשיו הטובים והישרים"

פרשת "נֹחַ"

"עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין עַד שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַמַּבּוּל" (אבות ה', ב').

פרשתנו פותחת בפסוק "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ, נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹקִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ" (בראשית ו', ט'). ואז מופיע הפסוק הבא "וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים אֶת שֵׁם, אֶת חָם וְאֶת יָפֶת" (ו', י').

בקריאתנו פסוקים אלו מתעוררת השאלה הפשוטה המתבקשת מאליה, הרי הפסוק הראשון פותח במילים "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ" ואז הפסוק ממשיך ומספר על מעשיו ועל צידקותו הגדולה של נח, ורק בפסוק השני התורה מפרטת מי הם התולדות של נח,  מי הם יוצאי חלציו של נח: שם, חם ויפת, מן הראוי היה שכבר בפסוק הראשון שבו פותחת הפרשה "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ" להביא מיד את תולדותיו ואת יוצאי חלציו, שם, חם ויפת?? מה עניין מעשיו הטובים וצידקות דרכו של נח לפתיח "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ"?? 

על כך עונים רבותינו ומלמדים אותנו מסר חשוב ביותר ראשון במעלה, "ללמדיך שעיקר תולדותיו של הצדיק הם מעשיו הטובים" (רש"י).

בכדי להבין דברי חז"ל אלו, יש לנו להקדים ולהסביר שלאדם ישנן שתי תולדות, ישנה תולדה אחת פיזית וגופנית שאלו הם ילדיו ויוצאי חלציו.

וישנה תולדה שנייה שהיא תולדה רוחנית, מעשיו הטובים וקיום התורה והמצוות. הדרך שבה הוא בחר לנהוג ולפעול.

וזה מה שמלמדת אותנו התורה באומרה "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ" ומציגה את מעשיו הטובים של נח שהתולדות הם המעשים הטובים, ואח"כ ממש בסמיכות מובאים התולדות הגופניות של נח בניו יוצאי חלציו.

עתה נוכל גם להסביר מדוע התורה פותחת דוקא בתולדות הרוחניות ובמעשים הטובים ואח"כ התולדות הגופניות. ללמדנו שההורים מעבר להיותם הצד הביולוגי שהביא את הילדים לעולם, הם צריכים לשמש דוגמא ליוצאי חלציהם, בהתנהגות הטובה ובמעשים הטובים, מהם יראו ובמותם יעשו. וזה שהיה היתרון בנח, שהיה הוא איש צדיק תמים בדורותיו, וממנו יכלו ללמוד בניו ויוצאי חלציו המנויים בהמשך ובסמיכות.

ויתרה מכך לא רק שהבנים והתולדות יוכלו לראות דמויות של הורים למודל לעשייה טובה, אלא ברגע שההורים הולכים ופועלים בדרך הטוב והישר, דבר זה עובר באופן גנטי לבנים ולצאצאים ולכן הם בעלי פוטנציאל  גדול יותר ללכת בדרך הטוב והישר.

דבר זה נלמד מהרבה מקומות, אחד מהם הם דברי המשנה במסכת אבות פרק חמישי במשנה ב' נאמר "עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם, לְהוֹדִיעַ…" ואילו בהמשך במשנה ג' נאמר " עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְעָמַד בְּכֻלָּם…".

וכאן יש לשאול מדוע במשנה הראשונה נאמר "מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם" ואילו במשנה השנייה כתוב "אַבְרָהָם אָבִינוּ"??

אם המשנה רוצה לתאר מי זה אברהם, מן הראוי שתעשה זאת במשנה הראשונה ותכתוב "עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם" אבינו? מדוע לתאר אותו במשנה השנייה ולא הראשונה?? ואם המשנה חושבת ויודעת שאנו יודעים מי הוא אברהם ולכן לא קיבל תואר "אָבִינוּ" במשנה הראשונה, מדוע לכתוב זאת במשנה השנייה??

אלא במשנה הראשונה ישנו נתון טכני עשרה דורות מנח ועד אברהם, ולכן לא כתוב אבינו.

ואילו במשנה השנייה מדובר על ניסיונות אברהם שעמד בהם בהצלחה מרובה, ולכן כתוב "אַבְרָהָם אָבִינוּ", מכיוון שהוא אבינו, אזי מה שהוא עמל ועשה ופעל, זה עובר פוטנציאלית לבני בניו, שגם הם יכולים להגיע לאותם הישגים, ולכן מעשי ההורים הם לא רק דוגמא לילדים, אלא גם מנוף לילדים ללכת בדרך הטוב והישר.

לאור דברינו אלו נוכל להסביר את ציווי התורה באומרה "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם" (דברים ו', ז'). ישנו ציווי שהאדם יחנך וילמד את בניו תורה ומצוות שילכו בדרך הטוב והישר, אך מלבד זאת ישנו ציווי של "וְדִבַּרְתָּ בָּם", כדי שהאדם יוכל להשפיע וללמד ולחנך את בניו ויוצאי חלציו בדרך הטוב והישר, עליו בראש ובראשונה להיות הוא בסדר להיות הוא הדוגמא האישית, לכן לעולם לא יתכן מצב של "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ" אם לא קדם לכך מצב של "וְדִבַּרְתָּ בָּם".

הסברינו זה נותן גם מענה לשאלה מדוע המשנה מונה את הדורות מאדם ועד נח ואומרת שכל הדורות היו מכעיסין ובאין וכו'? ההסבר המעמיק הוא שכל הדורות עד נח אולי היו להם תולדות פזיות ביולוגיות של בנים ובנות, אך כולם היו מכעיסין ובאין ללמדינו שלא היו להם תולדות רוחניות חיוביות של קיום תורה ומצוות ועשיית מעשים טובים, עד שהגיע "נֹחַ", שבו היו שני הדברים גם יחד, גם הוא היה נוהג במעשים טובים "אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו". וגם היו לו תולדות גופניות: שם, חם ויפת.

כאן המקום לשאול, אם כך מדוע לא נבחר "נֹחַ" להיות האב הראשון?? מדוע התורה והקב"ה בוחרים דוקא באברהם אבינו להיות "האב הראשון"??

אלא שכאן יש להוסיף עוד נקודה חשובה ביותר. נכון שחשוב שלהורים יהיו בעלי תולדות של מעשים טובים ומצוות והליכה בדרך הטוב והישר, וגם בודאי יהיו להם תולדות פיזיות בנים ובנות. אך ישנה עוד מעלה אחת והיא: שההורים יוכלו להעביר ולהעניק את המעשים הטובים והדרך הישר גם לילדיהם, לא רק שההורים ילכו בדרך הטוב, אלא לחנך ולהעביר זאת ליוצאי חלציהם.

וזו הנקודה שהיתה לאברהם שלא היתה לנח, על אברהם אבינו אומרת התורה "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (בראשית יח', יט'). ולכן אברהם נבחר לאב הראשון, כי רק הוא יכל להעביר את המורשת והיהדות לדור הבא. נקודה זו ומעלה זו לא היתה בנח, ולכן למרות שהיה הוא עושה מעשים טובים, לא הצליח להעביר ולהנחיל זאת לבניו, ולכן נח לא נבחר לאב הראשון אלא אברהם.

ללמדנו שחובת ההורים בראש ובראשונה לנהוג במעשים טובים, וחובתם הנוספת להנחיל זאת לדורות הבאים וליוצאי חלציהם. יעזרנו הקב"ה על דבר כבוד שמו, אמן.

בברכת שבת שלום ומבורך.