"נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה"
פרשת "כִּי תֵצֵא"
פרשתנו גדושה ועמוסה בנושאים, אחד הנושאים המופיעים בפרשתנו הינו עניין איסור לשון הרע ורכילות. כפי שנאמר בפרשה "הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּ אֶתְכֶם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִם תִּשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת. זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹקֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם" (כד', ח'-ט').
בפעמים רבות מצוה התורה על איסור לשון הרע עד כדי כך שהיא מקדישה לנושא החשוב הזה שתי פרשיות שלמות בספר "וַיִּקְרָא" פרשת "תַזְרִיעַ" ופרשת "מְּצֹרָע", ובכל זאת התורה ראתה לנכון לחזור גם בפרשתנו על עניין הצרעת ולשון הרע. והמעניין הוא כאשר התורה בפרשתנו מדברת על איסור לשון הרע והצרעת, היא מביאה את הדוגמא של מרים "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹקֶיךָ לְמִרְיָם…", וכאן נשאלת השאלה הרי הרבה דוגמאות ישנם בכתובים על אלה שדיברו לשון הרע, כגון משה רבינו שדיבר נגד ישראל בסנה, כפי שחז"ל מסבירים זאת וידו הפכה להיות מצורעת, וכן המרגלים דיברו לשון הרע, והוציאו את דיבת הארץ וגם הם נענשו וכו'. מה ראתה פרשתנו להזכיר דוקא את לשון הרע של מרים?? לכאורה במה שונה לשון הרע של מרים מכל מדוגמאות האחרות שיש בכתובים בעניין לשון הרע??
ידוע הדבר ומפורסם העניין שעוון לשון הרע ורכילות חמור ביותר, ומזיק למדבר, לשומע ולמדברים עליו, ומדוע לשון הרע חמור הוא?? מכיוון שהקב"ה ברא בעולמו רמות בריאה, הדומם הינו הנברא הנחות ביותר, לאחר יש את הצומח, ולאחריו יש את החי, וגולת הכותרת של הבריאה פאר העשירה ונזר הבריאה הוא המדבר האדם.
וזה שנאמר בספר "בְּרֵאשִׁית"פרק ב' פסוק ז' "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה".
מסביר התרגום אונקולוס, מה המשמעות של "וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" "והות באדם לרוח ממללא". הווה אומר מסביר התרגום, שהאדם הפך להיות מדבר, כך שכוח הדיבור נמצא אך ורק אצל האדם בלבד.
בודאי אם נברא האדם כמדבר, כוונת הקב"ה היתה שהאדם ישתמש בכח הדיבור לדברים חיובים, לעזור לזולת על ידי שהוא יקשיב וישמע לבעיותיו, ישתמש האדם בדיבור לצורך תורה ומצוות, לעניין תלמוד תורה ששכרה גדול "ותלמוד תורה כנגד כולם", ישתמש האדם בכח הדיבור לעשות הטוב והישר. והנה המדבר לשון הרע מנצל את הדיבור לצד השלילי והבילתי מוסרי.
ולכן גם עונשו של המדבר לשון הרע הינו מידה כנגד מידה, הוא הוציא את רכילות חברו, הוא הוציא את הדברים המוסתרים שנמצאים אצל הזולת, התוצאה שהוא נענש בצרעת שהינה פריחה בגופו שהוא דבר חיצוני מהאדם. כמו שהיא הוציא החוצה דברים שלא היה צריך להוציאם ולדבר אליהם, כך הוא נענש בהוצאת דברים מגופו חיצונית, וזאת פריחת נגע הצרעת. לכן המצורע נקרא בשם זה, משמעות המילה היא מוציא רע.
לאור זאת נוכל להסביר מדוע מזכירה התורה שוב את עניין הרכילות דווקא בפרשת "כִּי תֵצֵא", מכיוון שפשט הפרשה "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ" (כא', י') מדובר על יציאת עם ישראל למלחמה על האויבים, וכבר העירו רבותינו ואמרו שמדובר במלחמת הרשות. אך בעלי המוסר מסבירים זאת באופן מעמיק יותר, והכוונה "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ" שהאדם צריך לצאת למלחמה נגד יצר הרע שלו, שהרי לכל אדם ואדם יש לו יצר הרע שמנסה חלילה להכשיל אותו. ואחד מהיצרים הקשים ביותר שקשה לאדם להתגבר עליהם, הוא עניין הדיבור לשון הרע ורכילות, האדם חפץ מאוד ונפשו מאוד חושקת לדבר, ובפרט רכילות על הזולת ועל האחר. אומרת התורה בפרשתנו "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ", אם אכן תאזור כוחות ותתגבר על היצר הרע לדבר רכילות ולשון הרע "וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּיָדֶךָ" הקב"ה יהיה בעזריך, שכח הדיבור יהיה בידיך ובשליטתך לצד החיובי והטוב, ואז תנצל את כח הדיבור לדברים החיוביים והטובים. לדבר דברי תורה וברכה, לפרגן לזולת, ולדבר בשבח החברה והזולת.
נוכל עתה להסביר מדוע הפרשה כשמדברת על עניין לשון הרע ורכילות ועניין נגע הצרעת היא מביאה את עניין מרים הנביאה בדוקא "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹקֶיךָ לְמִרְיָם…", שהרי אפשר לומר שכל מדברי לשון הרע כוונתם היתה שלילית לדבר בגנות האחר בגנות הזולת או אפילו המרגלים דיברו בגנות הארץ, אך אין הדברים כך אצל מרים, שהרי מרים דיברה במשה, וכל כוונתה היתה כוונה טובה וטהורה לטובת משה רבינו, עם כל הכוונה הטובה שבדבריה מכיוון שיש כאן איסור לשון הרע ורכילות היא נענשה, ולכן באה תורתנו הקדושה ללמדנו מוסר השכל גדול ביותר בעניין לשון הרע, למרות שכוונתו של האדם הינה טובה, עצם העובדה שהוא מדבר לשון הרע דבר זה חמור ביותר. כך שלא יחשוב האדם שרק דיבור לשון הרע בגנות האחר שהוא בא בכוונה שלילית, הוא נחשב ללשון הרע ורכילות ואותו אסור לדבר, אבל דיבור שכוונתו טובה והוא לשון הרע מותר לדבר, אלא גם דבר זה אסור הוא בתכלית האיסור, וזו הדוגמא של מרים הנביאה.
ללמדנו את היסוד החשוב ביותר "שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ", ויתרה מכך הרי מובטח לו לשומר פיו ולשונו אריכות ימים ושנים כדברי דוד המלך "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב. נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה". עומק הסבר הפסוק הוא-אדם הרואה רק טוב באחר ובזולת ככתוב "לראות טוב", תמיד ידבר רק טוב ולא רע ככתוב "נצור לשונך מרע".
דווקא בפרט בימים אלו לקראת הימים הנוראים שכולנו חפצים שהקב"ה יכתוב ויחתום כל אחד ואחד לחיים טובים ארוכים ולשלום, נדע לשמור את לשוננו, ונשים מחסום לפינו בפני דיבור לשון הרע ורכילות, ואז נזכה לאריכות ימים ולחיים טובים ומבורכים, אמן.
בברכת שבת שלום ומבורך