דבר תורה לשמיני עצרת – שמחת תורה
"עצרת תהיה לכם"
איתא ברש"י על הפסוק 'ביום השמיני עצרת תהיה לכם' (במדבר כט, לה), וזה לשונו: 'לפי שכל ימות הרגל הקריבו כנגד שבעים אומות, וכשבאים ללכת אמר להם המקום בבקשה מכם עשו לי סעודה קטנה כדי שאהנה מכם… ולשון חיבה הוא זה כבנים הנפטרים מאביהם והוא אומר להם קשה עלי פרידתכם, עכבו עוד יום אחד', עכ"ל.
וכעין זה ממש מצאנו בזוהר הק' (פרשת צו): 'וישראל ביומא דא מסיימי דינין דילהון ושראן בברכתא, דהא ליומא אחרא זמינין לאשתעשעא במלכא לנטלא ברכאן לכל שתא. ובההוא חדותא לא משתכחי במלכא אלא ישראל בלחודייהו, ומאן דיתיב עם מלכא ונטל ליה בלחודיה, כל מאן דבעי שאיל ויהיב ליה' (ביום שישראל מסיימים בו את דינם, הקב"ה מזמין את ישראל להשתעשע עמהם ולהעניק להם את ברכת השנה, ובאותו מפגש לא מצויים לפניו אלא ישראל בלבד, וכל היושב ביחידות עם המלך, כל בקשותיו מלפני המלך מתקבלים). הרי לפנינו גילוי מופלא אודות מעלת שמיני עצרת והוא, שהקב"ה כביכול מזמין את האדם לישב עמו ביחידות כדי לברכו לכל ימות השנה, וכל מה שיבקש האדם באותו הזמן הקב"ה נותן לו. והדברים נשגבים ומדברים הם בעד עצמם.
ושוב מצאנו כיוצא בזה במדרש רבה (במדבר פרשה כא, אות כד) על הפסוק 'ביום השמיני עצרת תהיה לכם', וזה לשונו: 'אמר להם הקב"ה עכשיו הקריבו על עצמכם, ביום השמיני… פר בן בקר אחד איל אחד. משל למלך שעשה סעודה שבעת ימים וזימן כל בני אדם שבמדינה בשבעת ימי המשתה, כיון שעברו ימי המשתה, אמר לאוהבו כבר יצאנו ידינו מכל בני המדינה, נגלגל אני ואתה במה שתמצא ליטרא בשר או של דג או של ירק. כך אמר הקב"ה לישראל, ביום השמיני… גלגלו במה שאתם מוצאים בפר אחד ואיל אחד', עכ"ל. ולפי הנראה, יש בדברי המדרש הללו מעלה נוספת על דברי הזוהר הק' הנזכרים לעיל. שכן אחר שלמדנו מדברי הזוהר שהקב"ה מברך את בניו ביום זה לכל ימות השנה וכל אשר יבקש האדם הוא מקבל מאיתו יתברך, בא המדרש ללמדנו, מה צריך האדם לעשות כדי לזכות בשפע הברכות המובטחים לו. והוא, הנכונות להתקרב לבוראו בצעד כל שהוא – 'נגלגל אני ואתה במה שתמצא ליטרא בשר או אפילו של ירק'!
וכזאת מצאנו בדברי הגמ' סוכה (נד, ב): 'אמר רבי אלעזר, הני שבעים פרים כנגד מי, כנגד שבעים אומות. פר יחידי למה, כנגד אומה יחידה. משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו עשו לי סעודה גדולה, ליום האחרון אמר לאוהבו עשה לי סעודה קטנה כדי שאהנה ממך', עכ"ל. הנה כי כן גם לשון זה של 'סעודה קטנה' מורה כדברינו, והוא שאין מוטל על האדם ביום זה כדי לזכות בברכת ה' לכל ימות השנה – כי אם צעד קטן ככל שיהיה ובלבד שיכוון לבו להתקרב אל השי"ת.
ועל כל פנים לפנינו ארבעה מאמרים שונים אודות מעלת 'שמיני עצרת', אשר הצד השוה שבכולם, הוא מפגש 'היחידות' עם אבינו שבשמים, אשר בו מתברך האדם לכל ימות השנה. ולחידוד הדברים יש להוסיף, כי ראש השנה ויום הכיפורים וחג הסוכות ושמיני עצרת – מהווים למעשה שרשרת אחת של עליה והתקרבות אל השי"ת, ושיאה של התקרבות זו היא ביום שמיני עצרת אשר בו זוכה בן עליה לישב במחיצה אחת ממש עם הקב"ה.
ובזה יאירו דברי רבותינו בפסיקתא רבתי (פרשה ד ד"ה ביום השמיני): 'אמר רבי לוי, כך עלתה על דעתו של הקב"ה ליתן לישראל רגל אחת בכל אחד מחודשי הקיץ. בניסן – פסח, באייר – פסח שני, בסיון – חג השבועות. ועל ידי עבירות ומעשים רעים שעשו עם העגל, נתבטלו שלושת המועדות שהיו מיועדים לשאר חודשים – תמוז אב ואלול. ובא תשרי ופרע את שלושתם: ראש השנה – כנגד תמוז, יום הכיפורים – כנגד אב, וסוכות – כנגד אלול. אמר הקב"ה לאחרים הוא (חודש תשרי) פורע ושלו אינו נוטל, תן לו יומו וזהו יום שמיני עצרת', עכת"ד.
הרי לפנינו מפורש, שיום שמיני עצרת, הוא החג המקורי והעיקרי של חודש תשרי. שכן אחר שנתברר שחג הסוכות מכוון לחודש אלול, שהוא תחילת התקרבות האדם אל בוראו בבחינת 'אני לדודי ודודי לי', כמו שביארנו במאמרי חודש אלול, עי"ש. נמצא שחג שמיני עצרת, הוא פסגת הימים הנוראים ושיאה של ההתקרבות בו שוהה הבן במחיצה אחת עם אביו שבשמים, בבחינת 'מי יעלה בהר ה' (אלול עשי"ת ויוה"כ) ומי יקום במקום קודשו' (שמיני עצרת), והבן.
וזה לענ"ד יסוד תקנת שמחת תורה שתיקנו בשמיני עצרת, וכבר עמדו הרבה מפרשים מה ענין שמחה זו אצל שמיני עצרת, והלא מן הראוי היה לקובעה ביום מתן תורה שהוא חג השבועות. ברם על פי דברינו יובן היטב, שכן לא תיתכן שמחה שלימה בשמיני עצרת שהוא חג 'הדביקות' בקב"ה, בלא שיש עמה שמחה של תורה, וכמו שפירשנו לעיל על הפסוק 'נגילה ונשמחה בך' – בך בקב"ה בך בתורתך.
ודע שעיקר עבודתנו אחר ירח האיתנים הוא, לשמר בקרבנו התעלות רוחנית זו ולשאוב ממנה רוח של קדושה והתרוממות לכל ימות השנה, כמאמר הכתוב (ישעיה יב, ג) 'ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה' ודרשו רז"ל למה נקרא שמה שמחת בית השואבה – מפני שהיו שואבין משם רוח הקודש לכל ימות השנה. ועל כן נקרא שמו 'עצרת תהיה לכם', ותרגם האונקלוס שם: 'כנישין תהי לכון', רוצה לומר עצרו וכינסו בקרבכם קדושה זו למשמרת לכל ימות השנה!
ומכאן מודעא רבה לאורייתא לכל בן עליה אשר כל מגמתו הוא לידבק בקב"ה בבחינת 'ובו תדבק', שיש לו להחזיק במדרגה נשגבה זו של התקרבות אל השי"ת שניתנה לו במתנה בימי החסד והרחמים. והן הם דברי נעים זמירות ישראל בתהילים: 'מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו', והיינו שאין די בעליה להר ה' אלא עיקר העבודה הוא להמשיך ולהתקיים במרומי פסגת ההר. והוא שאמר שלמה בחכמתו (משלי טו, כד): 'אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה'!