בראשית
כוחה של תורה
וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי
(בראשית א, לא)
יום הששי: הוסיף ה' בששי בגמר מעשה בראשית, לומר
שהתנה עמהם על מנת שיקבלו עליהם ישראל חמשה
חומשי תורה. דבר אחר, יום הששי, כולם תלויים
ועומדים עד יום ששי בסיון, המוכן למתן תורה.
(רש"י)
בדברי רש"י הללו, יש לנו ביאור מופלא לכמה פליאות נשגבות. דהנה מצאנו ניסים ונפלאות עד אין חקר הפזורים בש"ס – בבלי וירושלמי, אשר נעשו לרבותינו התנאים והאמוראים קדושי עליון. ויש שנעשה עמהם ניסים גלויים, יותר מאלו שנעשו לאבותינו כימי צאתם מארץ מצרים. ואכן תקצר היריעה מלפרטם, אך די אם נזכיר כמה גרגירים שבהם כדי ללמד על הכלל כולו.
ראשית, יש לנו לכוון מבטינו לנס קריעת ים סוף, אשר גרם להתרגשות עילאית בלב כל רואיו, עד שפצחו כולם יחדיו בשירה – 'אז ישיר משה ובני ישראל'. ואפילו עמי הארץ, אשר עיניים להם ולא יראו אוזניים להם ולא ישמעון, געשו ורעשו לשמע הנס הגדול והנורא – 'שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת'. והוא הנס שגרם לשינוי דרכו של יתרו, כמו שנאמר 'וישמע יתרו כהן מדין', ופירש רש"י: מה שמועה שמע ובא, קריעת ים סוף ומלחמת עמלק. אך ראה זה פלא, גדולה מזו נעשה לרבי פנחס בן יאיר, כמבואר בחולין (ז, א) וזה תוכן דברי הגמ' שם: כשהיה רבי פנחס בן יאיר בדרכו לעסוק במצות פדיון שבויים, פגע בנהר ששמו גינאי. אמר לו, גינאי חלוק מימך כדי שאוכל לעבור. השיב לו הנהר, אתה הולך לעשות רצון קונך ואני עושה רצון קוני. אולם ספק אתה אם תעשה רצון קונך, שכן אפשר ולא יתנו לך, אך אני ודאי עושה רצון קוני. אמר לו רבי פנחס, אם אין אתה נחלק, גוזר אני עליך שתתייבש לעולם. נפתח הנהר לפניו, ועבר בו רבי פנחס. וכשעבר את הנהר ושבו המים לאיתנם, גזר עליו שוב שיפתח עבור יהודי שנשא חטים לאפיית מצות. ושוב חזר לגזור עליו בשלישית עבור ערבי אחד שהלך איתם, מפני דרכי שלום. ועל כך אמר רב יוסף: כמה גדול רבי פנחס בן יאיר יותר ממשה וששים ריבוא ישראל, שהרי להם נחלק הים רק פעם אחת, ואילו אצל רבי פנחס בן יאיר נחלק הים שלוש פעמים, עכת"ד. ולנוכח נס קריעת ים סוף, הלב משתומם, היאך נס זה שהוא כפול ומכופל ממנו, עבר בלא רעש והמולה ואפילו לא גרם להתרגשות יתירה.
ואם רק בנס של תחיית המתים תתרגש נפשך, שא נא עיניך לדברי התלמוד בירושלמי פאה (א, ג), וזה תוכן דבריו שם: מעשה בחסיד שנהג לחפור בורות שיחין ומערות למען העוברים ושבים, כדי שיהיה להם מים לשתות. פעם אחת הלכה בתו לינשא, ובדרך נשטפה בנהר. נכנסו כולם לנחמו, ולא קיבל. נכנס שם רבי פנחס בן יאיר ואמר להם, כלום זהו חסיד שלכם אשר מסרב לקבל עליו דין שמים. וכשסיפרו לו על גודל האסון, השיב להם, הייתכן כדבר הזה שהיה מכבד בוראו במים והוא עצמו נענש במים. מיד באה השמועה, שבתו ניצלה. יש אומרים שנאחזה בענף וכך ניצלה, ויש אומרים מלאך ירד בדמות של רבי פנחס בן יאיר והצילה, עכת"ד. הנה כי כן, אם לא די בכך שרבי פנחס בן יאיר נקרע בפניו הנהר שלוש פעמים, הרי לפנינו שהיה בכוחו וגבורתו להחיות מתים, שכן לדעת ה'יש אומרים', תחיית המתים של ממש יש כאן!
וגם החמה אשר עמדה למשה ויהושע, וגרמה לקידוש שם שמים רם ונשגב, כמו שנאמר (דברים ב, כה): 'אשר ישמעון שמעך ורגזו וחלו מפניך', ופירשו על זה בגמ' דעבודה זרה (כה, א): אימתי ורגזו וחלו מפניך, בשעה שעמדה לו חמה למשה. מצינו שגדולה מזו נעשה לנקדימון בן גוריון, כמבואר בגמ' תענית (כ, א): שכבר שקעה חמה ונכנס לבית המקדש ועמד בתפילה ואמר, רבונו של עולם הודע שיש לך אהובים בעולמך, מיד נתפזרו העבים וזרחה החמה, עיין שם.
ואל יעלה על ליבך שרק תנאים ואמוראים אשר ליבם פתוח כאולם עד שאמרו עליהם אם ראשונים כמלאכים אנחנו כבני אדם ואם ראשונים כבני אדם אנחנו כחמורים ואפילו לא כחמורו של רבי פנחס בן יאיר, יש בכוחם לשלוט בחוקי הטבע בבחינת צדיק גוזר והקב"ה מקיים. שכן גמ' ערוכה היא בנדרים (מא, א): 'אמר רבי אלכסנדרי אמר רבי חייא בר אבא, גדול נס שנעשה לחולה, יותר מנס שנעשה לחנניה מישאל ועזריה. דאילו חנניה מישאל ועזריה, אש של הדיוט והכל יכולין לכבותה, אבל זו של חולה, אש של שמים היא – מי יוכל לכבותה'. והרי מעשים הם בכל יום עד ימינו, לחולים רבים אשר הגיעו עד שערי מות רח"ל וגם חכמי הרפואה נואשו מלהצילם, ועם כל זה ראו ישועות גדולות אחרי תפילה וברכה של צדיק – בניגוד לכל חוקי הטבע. נמצא לפי זה, שיש בכוח צדיקים ואנשי מעשה שבכל דור ודור, לעשות ניסים גדולים יותר מנס שנעשה לחנניה מישאל ועזריה!
אלא שאחר כל הדברים האלה, לא תעזוב נפשי לשאול, במה אפוא נשתבחו הניסים והנפלאות שנעשו לאבותינו במצרים ובמדבר יותר מכל מעשה הניסים שנעשו לחכמי הדורות, הלא באלו ואלו נשתנו חוקות השמים והארץ. ואם כן, מדוע ראתה תורה לפרסם כל כך את האותות והמופתים שעשה השי"ת עם אבותינו במצרים ובמדבר, כמו שנאמר (שמות י, ב): 'למען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים', וכן נאמר (ויקרא כג, מג) 'למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל', ועוד כהנה מקראות מפורשים.
ואמנם כבר עמדו בזה חכמי המוסר, וגם הדרשנים מרבים לדרוש בזה כל אחד כיד ה' הטובה עליו. מכל מקום הקרוב אלי בזה, הוא יסוד נפלא ששמעתי בשם האור החיים, וזה תוכן דבריו (בתוספת ביאור): אינו דומה נס שנעשה קודם מתן תורה לנס שנעשה אחרי מתן תורה, מפני שקודם מתן תורה כל נס שמעל הטבע הרי הוא סותר את חוקי השמים והארץ בהיבראם, ועל כן הוא נס מופלא. אבל אחר מתן תורה, גם נס שמעל הטבע אינו סותר את חוקי השמים והארץ, שכן כל חוקי הטבע משועבדים לתורה ולומדיה, כמו שנאמר (ירמיה לג, כה): 'אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי'.
ומעתה שוב לא יפלא על התנאים והאמוראים וכל חכמי הדורות שנעשה עמהם ניסים גדולים עד אין חקר, ופעמים שניסים אלו גברו על ניסי מצרים, כפי שראו עיניך במקצת המאמרים הנזכרים לעיל. מפני שיש בכוח תורתם למשול על חוקי הטבע, וממילא אינם בכלל נס המופלא מהטבע, אלא הוא חלק בלתי נפרד מטבע הבריאה.
וזה עומק דברי רש"י הנז' בפתח מאמרינו: 'הוסיף ה' בששי בגמר מעשה בראשית, לומר שהתנה עמהם על מנת שיקבלו עליהם חמשה חומשי תורה. דבר אחר, יום הששי, כולם תלויים ועומדים עד יום הששי – הוא יום ששי בסיון המוכן למתן תורה', עכ"ל. וצריך ביאור גדול, מה נתחדש בפירוש שני יותר מפירוש ראשון, הלא הצד השוה שבהם הוא שהתנה הקב"ה את מעשה הבריאה – עם קבלת התורה. ולענ"ד ברור, שחידוש הפירוש השני על הראשון, הוא למעשה היסוד הנזכר לעיל בשם האור החיים. רוצה לומר, שכל מעשה הבריאה של ששת ימי בראשית 'תלויים' ועומדים עד קבלת התורה שהוא הששי בסיון, אך עם קבלת התורה נשתעבדו חוקות השמים והארץ לחוקי התורה, כמבואר לעיל.
וגדולה מזו יש לנו ללמוד מדברי הגמ' (כתובות ה, א): 'גדול הנאמר במעשה צדיקים מהנאמר במעשה שמים וארץ, שהרי במעשה בראשית נאמר אף ידי יסדה ארץ (ישעיה מח, יג) ובבנין בית המקדש שנבנה על ידי צדיקים נאמר מקדש ה' כוננו ידיך' (שמות טו, יז). הרי לפנינו נדבך נוסף, היאך יש בכוח הצדיקים למשול על חוקי הטבע, שכן גדולים מעשיהם יותר ממעשה הבריאה עצמה.
וכמה נכוחים הדברים כלפי מרן מאור ישראל זצוק"ל, אשר כל מעפל חייו עלי אדמות היה בבחינת 'בונייך' – להקים ולחזק מוסדות תורה וחסד בכל מקום, לצד הכשרת לגיונות של תלמידים המפיצים תורה כמעט בכל פינה בעולם. ולכן גם תפילותיו למען הכלל והפרט עשו רושם גדול בשמים, כפי שמעידים רבים שנושעו על ידו.
ואחרי הודיע ה' אותנו כל זאת, נמצא שעיקר גדלותם של רבותינו התנאים והאמוראים וכל צדיקי הדורות, אינו מפני שהיו מלומדים בניסים. אלא אדרבה, מעשה הניסים שנעשו בזכותם – מורים על עיקר גדלותם בתורה. אמור מעתה, שהכינוי 'בעל הנס' שהוטבע בשמו של רבי מאיר, מורה על 'בעלות' ושליטה בחוקי הטבע – מכוח עוצם גדלותו וקניינו בתורתנו הק', בבחינת צדיק גוזר והקב"ה מקיים!