שאלה : מצינו בפרשה (בראשית כו,ד) : "והתברכו בזרעך כל גויי הארץ" ופירש רש"י : אדם אומר לבנו, יהא זרעך כזרעו של יצחק, וכן בכל המקרא, וזה אב לכולן בך יברך ישראל לאמר ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה" ע"כ. לאור דברי רש"י נלמד שהאב צריך לברך את בנו, מתי הזמן המובחר ביותר לברך את ילדיו ובאיזה נוסח :
תשובה : מעלה גדולה יש לברכת ההורים את ילדיהם בכל עניין וברכה זו רצויה ביותר משום שמצד אהבתם לילדיהם מברכים בכוונה יתירה והברכה מתקבלת יותר, וכמו שכתב הספורנו (פרשת ויצא לב,א) וז"ל : שברכת האב אשר היא על בניו בכל נפשו בלי ספק ראוי שתחול יותר ע"כ. ועל פי זה ביארו בספר באר שבע על מסכת סוטה (לט. ד"ה לברך) והאליה רבה (סימן קכח ס"ק כו) והמקור חיים שם (ס"ק יא) והמהרש"א במסכת סוטה (לח: ד"ה אין) ועוד, שלכן בברכת הכהנים הנוסח הוא "לברך את עמו ישראל באהבה" ללמד שהברכה מתקיימת כאשר אומרים אותה באהבה שהיא נאמרת בכוונה ובלב שלם.
א. המנהג הוא שהאב מברך את ילדיו בכל ליל שבת והוא מנהג קדום עוד מתקופת הראשונים כמבואר בדברי המהרי"ל (סוף הלכות שמחות עמ' תרז) בספר החיים לרבי חיים אחי המהר"ל (פרנסה וכלכלה פרק ו) ספר יוסף אומץ (יוזפא סימן ע) מקור חיים (סימן ער) חמדת ימים (חלק א שבת קודש פרק ז ס"ק ו-ז) ספר מעבר יבק (שפתי רננות פרק מג) ספר שמן ששון (פראסיידו חלק ג דרוש ערבת שבת קודש דף צ ע"א) היעב"ץ בסידורו (עמודי שמים חלק א עמ' שדמ) בשו"ת חתם סופר (אורח חיים סימן כג) מטה אפרים (סימן תריט אלף למטה ס"ק ה) פלא יועץ (ערך ברכות) שולחן מלכים (סימן רעא ס"ק א) כף החיים (סימן רסב ס"ק יז) ובספר כתר שם טוב (חלק א עמ' ריב) : שמנהג ישראל שהאבות מברכים את בניהם ובנותיהם, גם הגדולים וגם הקטנים, בליל שבת בבית הכנסת לאחר התפילה או בכניסה לבית לפני הקידוש או לאחר הקידוש.
וגם האמא תברך את ילדיה כמבואר בשער הכוונות (ענין ערבית ליל שבת דרוש ב דף ע ע"ב) פרי עץ חיים (שער השבת פרק יד) משנת חסידים (מסכת ליל שבת פרק א סעיף ב-ג) סידור היעב"ץ והפלא יועץ הנ"ל ועוד, וכבר ידועים המדרש ילקוט שמעוני (רות רמז תרח) שללא ברכת האמהות הנאמרות מעומק הלב לא היה נולד דוד המלך והמשיח. ומבואר בשער הכוונות הנ"ל, שהאר"י הקפיד מאוד "לנשק את ידי אימו קודם הברכה ואמר שיש בזה סודות גדולים" וכן פסקו המגן אברהם (ריש סימן רעד) והאליה רבה שם (ס"ק ה) הבאר היטב (סימן רסב ס"ק ג) והחיד"א בספר מורה באצבע (סימן ד ס"ק קמב) והבן איש חי (שנה ב בראשית אות כט) הוסיפו שגם "ינשק את ידי אביו" קודם הברכה
וכתב הפלא יועץ (ערך ברכות) שיש לאדם להתאמץ ולהשתדל מאוד לקבל את ברכת אביו ואפילו אם אינו סמוך על שולחנו והוא מתגורר רחוק ממנו, לא יתרשל מללכת בכל ליל שבת לנשק ידו ולקבל ברכתו, שמלבד שהברכה קרובה להתקיים, מכיון שאביו מברכו בלב שלם כרחם אב על בנים, הבן מקיים בכך מצות כיבוד אב ואם, ואמרו במדרש שכל הטובה והממלכה שיש לזרע עשו הוא על שהחשיב את ברכת אביו שנאמר (בראשית כז,לד) : "ויצעק צעקה גדולה ומרה עד מאוד, ויאמר לאביו ברכני גם אני אבי".
וכתב בספר כף החיים פלאג'י (סימן לב ס"ק יז) טעם נוסף שיהיו רגילים לברך את ילדיהם שמא במשך השבוע הקפידו וכעסו עליהם והדבר עלול להזיק מאוד ולכן ירגילו לברכם תמיד.
ונמנה כמה הנהגות איך לעשות כן על הצד הטוב ביותר :
א. לפני שהאבא והאמא יברכו את ילדיהם, הילדים ינשקו את ידי הוריהם ובזמן הנשיקה יכוונו לקיים בכך מצוות כיבוד אב ואם, כמבואר בספר כף החיים פלאג'י (סימן כח סעיף כט) ובספר כתר שם טוב (עמ' ריב), ויש נוהגים לברכם קודם הקידוש ויש נוהגים לאחר הקידוש וכל אחד יעשה כמנהגו בזה כמבואר בסידור יעב"ץ הנ"ל, וכן כתב הילקוט יוסף (שבת חלק א כרך ג סימן רעא פרק טו אות קלד)
ב. בזמן הברכה יניח האבא את שתי ידיו על ראש הילד שמברך, ומנהג זה הובא עוד בראשונים כמבואר בשו"ת שערי תשובה (תשובות הגאונים סימן מז) וכן כתב הרמב"ן בספר האמונה והבטחון (פרק כד) שקבלה בידו שצריך לברך בשתי ידים. וכן מבואר בזוהר בפרשת תרומה (קלט:) בפרשת יתרו (עט.) ובפרשת בלק (קפו.) שרבי שמעון בר יוחאי היה מברך את רבי אלעזר בנו בשתי ידיו, וכתב בסידור היעב"ץ (חלק דף שדמ) ובשו"ת שאילת יעב"ץ (חלק ב סימן קכה בשם החכם צבי) שיש בזה טעם על פי תורת הנסתר (עיין בזוהר בפרשת יתרו סז. ספר הבהיר סימן קכד ודי לחכימ'א).
ויש אומרים שיניח רק יד אחת וגם לזה יש מקור מדברי הראשונים כמבואר בפירוש רבינו אפרים על התורה (במדבר ו,כו) בשו"ת הרשב"א (חלק א סימן ר וסימן תשנח בשם ר"ח) וכן כתבו המעבר יבק הנ"ל, בספר דבש לפי (מערכת ב אות ט) התורה תמימה (במדבר ו,כג ס"ק קלא בשם הגר"א), ועיין עוד מה שכתב הביאור הלכה (סימן קכח סעיף א ד"ה דזר) וכף החיים (סימן רסב ס"ק יז) ועוד.
ויש נוהגים שאת "הילדים שאינם נשואים מברך עם יד אחת" ואת "הילדים הנשואים מברך בשתי ידים יד אחד בעדו ויד שניה בעד אשתו" כמבואר בספר פחד יצחק (חלק א ערך ברכה דף נד ע"ב).
וכל אחד יעשה כמנהגו בזה.
ג. מנהג טוב שההורים יברכו את ילדיהם לפי "סדר לידתם" כמבואר בספר ספרא דשבתא (מנהגי שבת ס"ק מ), ומקורו מדברי רש"י (בראשית כז,לו, ועיין עוד כח,כ) וז"ל : למה חרד יצחק אמר שמא עוון יש בי "שברכתי קטן לפני גדול ושיניתי סדר היחס" ע"כ. ויברך גם את חתניו וכלותיו ונכדיו מגדול ועד קטן כמבואר בספר לקט יושר (אורח חיים עמ' 57) שכך נהגו בעל תרומת הדשן, ובספר זכרון למשה (דף מד ע"א) שכך היה מנהגו של החתם סופר, וכן כתב בספר יוסף אומץ (יוזפא סימן ע).
ד. נהגו לברך לזכר בלשון הפסוק "ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה", "יברכך ה' וישמרך וכו'", ולנקבה בלשון "ישימך אלוקים כשרה רבקה רחל ולאה" "יברכך ה' וישמרך וכו' כמבואר במקור חיים לבעל החוות יאיר (סימן ער) סידור יעב"ץ (חלק א דף שמד ע"ב) כף החיים פלאג'י (סימן כח ס"ק ל) ועוד, ומקורו מדברי רש"י (בראשית מח,כ) על הפסוק "בך יברך ישראל : הבא לברך את בניו יברכם בברכתם ויאמר איש לבנו ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה. והוסיף בסידור היעב"ץ שם שלאחר מכן יכול להוסיף ברכה משלו כפי צחות לשונו לפי צורך המתברך.
והיות ומבואר בזוהר הקדוש בפרשת ויחי (רכז:) כשהאדם רוצה לברך את בנו תחילה יברך לקדוש ברוך הוא ואחר כך יברך את בנו ואם אינו עושה כן ברכותיו אינן מתקיימות לכן לפני שהאדם מברך את בניו יאמר יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא ואז יברך וכן פסקו בספר מטה אפרים (אלף המגן סימן תריט ס"ק ה) ובפלא יועץ (ערך ברכות).
ה. מנהג ברכת הבנים יש נוהגים אותו גם בכל ליל יום טוב, כמבואר בספר כתר שם טוב (ח"א עמוד רי"ב), כמו כן יש נוהגים לברך את בניהם בערב יום כיפור לפני לכתם לבית הכנסת לתפילת כל נדרי, כמבואר בספר מטה אפרים (סימן תריט ס"ק ב) בספר שער המלך (שער ה פרק א) חיי אדם (כלל קמד אות יט) ועוד.