פרשת לך לך
שאלה : בפרשת השבוע נאמר (בראשית יז,ה) : "ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם" וגו', האם הקורא לחבירו "אברהם" בשם כינוי "אברם" עובר באיסור המפורש בפסוק זה.
תשובה : מקור דין זה במסכת ברכות (יג.) : תני בר קפרא כל הקורא "לאברהם אברם" עובר בעשה שנאמר "והיה שמך אברהם", רבי אליעזר אומר "עובר בלאו" שנאמר "ולא יקרא עוד את שמך אברם" ע"כ. נמצא שלדעת בר קפרא הקורא לאברהם אברם עובר ב"עשה" ואילו לדעת רבי אליעזר עובר "בלאו", ולדברי שניהם הדבר אסור, ובתלמוד ירושלמי במסכת ברכות (פרק א הלכה ו דף יא:) ובמדרש בראשית רבה (פרשה מו אות ח ופרשה עח אות ג) מובא שעובר "גם בעשה וגם בלאו" ולדעת התוספות הרא"ש והמהרש"א על מסכת ברכות (יג.) זוהי גם דעת הבבלי. וכן פסקו להלכה את דברי הגמרא בפסקי הריא"ז על מסכת ברכות שם, ובפירוש התפילות לרוקח (סימן לד עמ' רב) המגן אברהם (סימן קנו ס"ק ב) והפרי חדש (סימן סז).
מכל מקום לעניין הלכה יש להורות שהקורא לחבירו "אברהם אברם" אינו עובר שום איסור לא מן התורה ולא מדברי חכמים מכמה סיבות :
א. לדעת רבים מהפוסקים היות וציווי זה נאמר קודם מתן תורה אין למנותו במניין המצוות כמבואר בספר כפתור ופרח (פרק מב) ובספר זוהר הרקיע לרשב"ץ (סוף מצות עשה אות פה) והמהר"ץ חיות על מסכת ברכות (יג.), בספר נימוקי הגרי”ב על מסכת ברכות (יג.) כתב להוכיח כן מדברי הגמרא במסכת סנהדרין (נט.) שם נאמר כלל על ידי רבי יוסי בר חנינא שכל מצווה שנאמרה לבני ישראל ולא נשנית שוב בהר סיני נאמרה לישראל ולא לבני נח וציינה שם הגמרא אליבא דרבי יהודה, שהאיסור היחידי שמצינו שנאמר לעם ישראל ולא נשנה בסיני הוא גיד הנשה שנאמר מעת יעקב אבינו, והקשה הגרי”ב למה נאמר שזה האיסור היחידי הרי יש לנו גם את האיסור האמור באברהם אבינו שכל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה, אלא חייב לומר מחמת כן שהגמרא בסנהדרין חולקת על הגמרא בברכות וסוברת שאין זה עשה ולא תעשה אלא הבטחה וברכה שנתנה לאברהם אבינו.
ב. בשו"ת מהרי"ל דיסקין (קונטרס אחרון אות יט') שכתב לתרץ שכל האיסור לקרוא לאברהם אברם הוא דווקא בפניו אולם שלא בפניו לא, ומחמת כן מכאן ואילך אין איסור לכן לא מנו אותו רבותינו הפוסקים, אך יש שלא הסכימו עם תירוץ זה כמבואר בעיון יעקב על מסכת ברכות (יג.) ובשו"ת יביע אומר (חלק ב יורה דעה סימן טז אות ח ועיין עוד חלק ד אבן העזר סימן יד אות א)
ג. גם אם נאמר שהאיסור לעשות כן הוא אף לא בפניו של אברהם אבינו, דעת הדברי מנחם (סימן קנו ס"ק טו) וכף החיים (ס"ק יד) : שאיסור זה הוא דוקא לקרות לאברהם אבינו אברם, אבל אין איסור לשאר אנשים הנקראים אברהם לקרוא להם אברם, וכמו שמצינו בגירסת חלק מהראשונים במסכת גיטין (נ.) חכם ושמו "אברם חוזאה" (ויש גורסים אבימי חוזאה).
ד. אם אותו אדם קוראים לו אברהם על שם בן משפחתו או צדיק ולא על שם אברהם אבינו גם לשיטת החולקים אין בזה איסור כמו שהוכיח במישור בשו"ת מנחת יצחק (חלק ד סימן ל) ועיין עוד מה שכתבו בזה בספר תורה תמימה (בראשית יז ס"ק ח) בשו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר (חלק א יורה דעה סימן קנ) בשדי חמד (מערכת הכ"ף כלל פג) בספר מאור ישראל על מסכת ברכות (יג.) ובספרי אשר לדוד (פרק ו אות יב עמ' שז).
ה. בשו"ת פני מבין (יורה דעה סימן שכט) כתב שאף אם נאמר שדין זה אמור בשאר אנשים אינו איסור מן הדין כי אם הנהגה טובה רוב ככל הפוסקים השמיטו דברי גמרא זו להלכה כגון הרי"ף הרמב"ם הרא"ש והשולחן ערוך, ולאור טעמי הפוסקים הנ"ל הוא מצד הבנתם שאין דין זה נפסק להלכה כלל.
הלכך היוצא להלכה ולמעשה : שאין איסור לאדם לקרוא לחבירו הנקרא "אברהם" בתור "אברם", מכל מקום למרות שאין איסור לקרוא לחבירו בקיצור עיין כיוצא בזה בדברי המרדכי במסכת גיטין (סימן שסח) ובשולחן ערוך (אבן העזר סימן קכט סעיף טו) לעניין גיטין חשוב להקפיד לקרוא בשמו המלא לפחות פעם אחת ביום משום שלתועלת נשמתו צריך להקפיד לקוראו בשמו המלא כמבואר בספר טעמי המנהגים (ליקוטים עמ' תקנה) בספר בית אהרן (מגיד חלק ב מערכת א אהרן, דף תקטז ס"ק לב) ובספר כתר שם טוב (חלק ב סימן ג אות א).