שאלה : כתוב בפרשת השבוע (כד,לג) : "ויושם לפניו לאכל ויאמר לא אכל עד אם דברתי דברי ויאמר דבר", ובמדרש לקח טוב (פרק כד סימן לג) למד מכאן : שאין משיחין בתוך הסעודה שמא יוקדם קנה לושט ויבוא לידי סכנה, לפי שהקנה מוציא קול והושט מכניס את המאכל שלא יפתח הקנה ויכנס בו האוכל.
האם איסור "אין משיחין בשעת הסעודה" נוהג כיום, ובמידה וכן באיזה אופנים יהיה ניתן להקל.
תשובה : הנה מקור דין זה במסכת תענית (ה:) : אין מסיחין בשעת הסעודה שמא יקדים קנה לושט ויבא לידי סכנה ע"כ. ופירש רש"י : כשיוציא הקול נפתח אותו כובע שעל פי הקנה, ועלול המאכל להיכנס בו ולסתום את הקנה, וחס ושלום ייחנק האדם ע"כ. וכן בתלמוד ירושלמי במסכת ברכות (פרק ו הלכה ו דף מט:) אמרו שאף אין לומר לחבירו שמתעטש "אסותא" וכן פסק השולחן ערוך (אורח חיים סימן קע סעיף א ועיין עוד סימן קעד סעיף ח וסימן קעה סעיף ה) : אין מסיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט ואפילו שנתעטש בסעודה אסור לומר לו אסותא (כמו הנהוג היום לומר חיים טובים) ע"כ. וכתב המגן אברהם שם (ס"ק א) שאפילו בדברי תורה אין לדבר ואין לומר בזה שומר מצוה לא ידע דבר רע משום שהוא עניין של סכנה, וכן פסקו המשנה ברורה (ס"ק א) וכף החיים (ס"ק א) ועיין עוד בשו"ת יביע אומר (חלק א יורה דעה סימן כג אות ד-ה וחלק ג סימן ז אות ג) ובחזון עובדיה פסח (עמ' קסד).
מכל מקום דנו הפוסקים על מה סמכו העולם כיום להקל בזה ואף רבים וגדולים משיחים בשעת הסעודה ולא חוששים להנ"ל, ומצינו בדברי הפוסקים כמה יישובים לכך :
א. כתב הפרישה (סימן קע ס"ק א) שכל איסור לדבר בשעת הסעודה, הוא דוקא בזמנם חז"ל שהיו אוכלים כשהן מסובין על צד שמאל, ואז הושט למעלה והקנה שבו מדברים למטה, וכשהוא מדבר נפתח הקנה והמאכל שלמעלה ממנו ראוי ליכנס לתוך הושט, יפול ויכנס לתוך הקנה ויסתכן מה שאין כן בזמן הזה שאנו אוכלים וישובים בשווה שאין לחוש לכך, והסכימו עמו האליה רבה (ס"ק א) והברכי יוסף (ס"ק א אך עיין שם בשיורי ברכה ס"ק א) הבן איש חי (ש"א פרשת בהר בחוקותי אות ה) וכן נראה בשו"ת יביע אומר (חלק ה אורח חיים סימן טז אות ז).
ב. לדעת רבים מהפוסקים גם בימינו שאוכלים בישיבה שייך האיסור האמור, כמבואר בפרי מגדים (א"א ס"ק א) ובקיצור שולחן ערוך (גאנצפריד סימן מב ס"ק ה), והערוך השולחן (סימן קע ס"ק ב) כתב לדחות את היישוב הנ"ל לחלק בין ישיבה להיסבה, שהרי במסכת תענית (ה:) שרב יצחק סירב לומר דברי תורה בתוך הסעודה מהטעם הנ"ל, ואם נאמר כדברי האחרונים הנ"ל, הרי יכל לשבת בעודו אומר דברי תורה ואז לא יהיה חשש, ומתוך שבכל עניין נמנע מלומר משמע שאין לחלק ביניהם. מכל מקום כתב ליישב באופן אחר : שכל איסור אין מסיחין בשעת הסעודה הוא דוקא "עניין ארוך כמו שאלה בדברי תורה כמובא במסכת תענית הנ"ל" שהרי בדברי תורה הדרך להימשך בדיבור כמבואר במסכת פסחים (ד.), אבל לומר כמה מילים כמו שנהוג כיום, יתכן שלא נפתח פי הקנה באופן המסוכן, אך גם על תירוץ זה יש להקשות מדברי הירושלמי הנ"ל שאף לומר "אסותא" בסעודה אסור למרות שהוא אומר רק מילה אחת.
ג. עוד תירצו השערי תשובה (ס"ק א) והערוך השולחן הנ"ל, שכיון ודשו בזה רבים ולא נזהרים בזה בטלה הסכנה שנאמר (תהילים קטז,ו) : "שומר פתאים ה'", וכידוע שמטעם זה הקילו אף בחששות סכנה מצויים כמו לעניין עשיית ברית מילה ביום המעונן כמבואר במסכת יבמות (עב.), וכן לעניין הקזת דם ביום שישי שמזל מאדים שולט בו כמבואר במסכת שבת (קכט:) ועוד דוגמאות כמבואר במסכת עבודה זרה (ל:) מסכת יבמות (יב: ק:) מסכת כתובות (לט.) מסכת נדה (לא. מה.).
ולמרות שמבואר בשו"ת תרומת הדשן (סימן ריא) הובא בבית יוסף (אבן העזר סימן ט) שכלל זה אומרים רק למי שאינו יודע שיש סכנה בדבר, אבל לומדי תורה היודעים דבר זה לא יכולים לסמוך על כלל זה, בשו"ת צמח צדק (אבן העזר סימן יא אות ח וסימן פט) הוכיח בראיות ברורות שגם תלמידי חכמים ויודעי ספר יכולים לסמוך על דבר שדשו בו רבים ואינו מזיק.
ד. לדעת רבים מהפוסקים אם מדבר בין המאכלים ולא בשעה שהוא אוכל הדבר מותר, כמבואר בדברי הפרישה (ס"ק א) האליה רבה (ס"ק א) והמשנה ברורה (ס"ק א), ובאופן כזה יהיה מותר לדבר לכתחילה בהצטרף הנ"ל.
לכן לעניין הלכה ולמעשה :
א. גם בזמנינו ראוי להקפיד לכתחילה לא לדבר בשעת הסעודה, מכל מקום היות ומנהג העולם להקל בזה מצד כל אחד מהצירופים הנ"ל, הנוהגים כן יש להם על מה שיסמוכו, וכבר אמרו רבותינו בתלמוד ירושלמי במסכת פאה (פרק ז הלכה ה דף לד:) ומסכת מעשר שני (פרק ה הלכה ב דף ל.) : כל הלכה שהיא רופפת בידך, ואין אתה יודע מה טיבה צא וראה מה הציבור נוהג, וכן פסקו הילקוט יוסף (סימן רע סעיף ב) והלכה ברורה (סעיף א).
ובפרט לעניין אמירת דברי תורה יכול לסמוך על זה שיש בזה מעלה גדולה מאוד כמבואר במסכת אבות (פרק ג משנה ג) בזוהר הקדוש בפרשת תרומה (קסח: ועיין עוד קנד. ריג:) ובתיקוני הזוהר (תיקון מז פד:) ובכף החיים (סימן קנז ס"ק טז).
ב. השומע ברכה מחבירו בשעת הסעודה בכל עניין עונה אחריו אמן כמבואר בשו"ת לבושי מרדכי (תניינא אורח חיים סימן לז), ואין חשש לענות אמן כשיש בפיו אוכל אף מצד (תהילים עא,ח) : "ימלא פי תהלתך" שממנו נלמד שאין לברך כשיש בפיו מאכל ומשקה כמבואר במסכת ברכות (נא.) ובשולחן ערוך (אורח חיים סימן קעב סעיף ב ובמשנה ברורה שם ס"ק ז), לעניין לענות אמן אין צריך להקפיד בזה ויכול לענות בכל עניין כמבואר בשו"ת אור לציון (חלק ב פרק מו אות נ).
וכן אם רואה את חבירו בא לעבור איסור בשעת הסעודה מותר להפרישו על ידי דיבור כמבואר בפרי מגדים (א"א ס"ק א) וכף החיים (ס"ק א).
ג. בין תבשיל לתבשיל מותר לשוחח אף לכתחילה בשעת הסעודה.