דיני ומנהגי עשרת ימי תשובה.
בס"ד נבאר השבוע דינים התלוים בתשובה בין אדם לחבירו כהכנה לימים אלו :
א. עבירות שבין אדם חיבור אין יום הכיפורים מכפר עד שיפייס את חברו (מסכת יומא פה: וש"ע סימן תרו סעיף א), ואפילו לא הקניטו אלא בדברים צריך לפייסו, שהרי עבר בזה על לאו דאונאת דברים (חו"מ סימן רכח סעיף א ובבא מציעא נח.), ולחלק מהפוסקים אם לא שב בתשובה על עבירות שבין אדם לחברו ולא ריצה את חברו, אין יום הכיפורים מכפר לו אף על עבירות שבין אדם למקום (רי"ף על עין יעקב יומא שם) אך למסקנה חלקו עליו האחרונים (ברכי יוסף ס"ק א וחזו"ע עמ' רכ).
ולמרות שבערב יום הכיפורים דבר זה חשוב מאוד מכל מקום אין לו לאדם לעכב תשובתו בדבר זה עד יום הכיפורים אלא כל השנה יעשה זאת כמה שיותר מהר (חיי אדם כלל קלח אות ה ועיין עוד בפרי חדש ס"ק א פמ"ג משב"ז ס"ק א אור לציון חלק ד עמ' פט).
וכן מי שפנה לערכאות ותבע ליטול חלק בירושת חמיו בשביל אשתו שהיא אחות של האחים היורשים בניגוד לדין תורתינו הקדושה שהבת אינה יורשת עם הבן וקיבל חלק בירושה על פי פסקי הערכאות כחוקות הגוים והרי כל מה שנטל מהם הוא נגד חוקות התורה וגזל גמור הוא בידו חייב להחזיר להם כל אותו החלק שנטל ולפייסם (חזו"ע ימים נוראים עמ' רמא מנחת יצחק חלק ב סימן צה ציץ אליעזר חלק טז סימן נב ילקו"י עמ' תקצז).
כמו כן כל אדם שיש לו סכסוך כספי עם חבירו אל יורה היתר לעצמו להחזיק בדעתו כי אין אדם רואה חובה לעצמו (מסכת שבת קיט.) אלא יסדר טענותיו באמת ובתמים לפני רב מובהק להורות לו אם חייב להחזיר אותו ממון לחבית או לא ואפילו אם אין חבירו תובעו חייב לצאת ידי שמים על ידי שאלה לתלמיד חכם מומחה בהוראה וכמו שאמרו (אבות פרק א משנה טז) עשה לך רב והסתלק מן הספק ואפילו אם חבירו לא ידע מהגניבה שגנב מאתו צריך שיחזיר לו הגניבה וגם לפייסו וכן מי ששיכנע את אביו ליתן לו את כל הירושה ועשה שימוש במה שמטפל בו להדיר את כל אחיו מנכסי אביו צריך לבקש מחילה מאחיו ואם לא ימחלו לו יעשה שאלת חכם אם להחזיר להם מכספי הירושה (משנה ברורה ס"ק א חיי אדם כלל קמד אות ו חזו"ע עמ' רמב).
ב. אם חבירו לא רוצה לסלוח לו צריך ללכת אליו שלוש פעמים ולקחת עימו שלשה אנשים ולבקש את סליחתו, וכל פעם ופעם צריך לפייסנו במין ריצוי אחר (סימן תרו סעיף א ומשנה ברורה ס"ק ג) ויעשה הפיוס בלשון רכה והכנעה ולא יתבענו וידרוש ממנו שימחל, שאין זה נקרא פיוס (אור לציון חלק ד עמ' פז).
מכל מקום אין צריך להביא בכל פעם שלושה אנשים אחרים אלא יכול להשתמש באותם אנשים (פרי מגדים אשל אברהם ס"ק ז כף החיים ס"ק יז), גם אינו צריך ללכת ולחזור שוב אלא יקח שלושה אנשים ויבקש סליחה מחבירו, ואם אינו רוצה לסלוח, יצא חוץ לביתו ויחכה כמה רגעים ואחר כך יכנס שוב ויבקש את סליחתו וכן בפעם השלישית, אמנם אם חבירו צריך זמן לחשוב אם מוכן לסלוח אין ללכת אליו בתכפיות בזה אחר זה. וגם לא ירצה אותו בשעת כעסו שאין זה עולה לו לפעם אחת (יפה ללב ס"ק ב).
ואם עשה כל זה ולא רצה חבירו לסלוח אינו זקוק לו ויאמר בפני עשרה אנשים : שביקש מחילה מחבירו ולא רצה לסלוח לו, ואם רצה להמשיך לפייס את חבירו רשאי ובלבד שאין בזה ביזיון התורה ולא יהיה המוחל אכזרי מלמחול (עיין מסכת בבא קמא צב. ורמ"א שם). שבמידה ולא ירצה למחול לחבירו אף מן השמיים לא ימחלו לו על עונותיו (משנה ברורה ס"ק ח) שהכל עקרון של מדה כנגד מדה (עיין כתובות ל: ראש השנה יז. יומא פז. שער הציון ס"ק ח).
אך אם מדובר ברבו חייב להמשיך ללכת ולפייס עד שיתפייס למרות שהוא יותר משלוש פעמים, ודין זה אינו רק ברבו המובהק אלא אפילו שמעה ממנו דברי תורה גם כן צריך להמשיך ולפייסו עד שיתפייס (משנה ברורה ס"ק ז ברכי יוסף ס"ק ב עיין מסכת אבות פרק ו משנה ג ומסכת יומא פז:).
ג. צריך הבעל לבקש סליחה מאשתו, ואף אם יודע שאשתו מוחלת לו וכן האישה צריכה לבקש סליחה מבעלה (אור לציון חלק ד עמ' פז כתב הואיל ופעמים מבטלת בעלה מן התורה ומוזהרת על ביטול תורה שלו עיין שבת לג: ורש"י ד"ה נשים).
וגם הבנים והבנות יבקשו סליחה מהוריהם, אם פגעו בכבודם וכיוצא בזה וכן כלה מחמיה ומחמותה וחתן מחמיו וחמותו לפי שחייב בכבודם, ואם אחד מהבנים שוטה ואינו מבקש סליחה מהוריו יתנו לו הם סליחה ויאמרו בפיהם שמוחלים לבן פלוני מחילה גמורה על כל מה שחטא להם (בן איש חי פרשת וילך אות ו).
ד. בשעת בקשת הסליחה צריך לפרט לחבירו במה חטא כנגדו, משום שאם יבקש סליחה בכלליות יש חשש שהנפגע לא יבין על מה מדובר, ואילו ידע שחבירו עשה לו כך וכך לא היה רוצה לסלוח, ומכל מקום אם יודע שחבירו יתבייש אם יספר לו, או שיגרם לו צער ועוגמת נפש או שיגרום לריבוי מריבה אין לפרש את החטא אלא יבקש ממנו סליחה בכלליות (משנה ברורה ס"ק ג חזו"ע עמ' רמד).
וכן כתב בספר שלמי מועד (עמ' נו) בשם הגר"י סלנטר שאמר שאם דיבר לשון הרע על חבירו ואין חבירו יודע כלל מזה כשיבוא לבקש מחילה מחבירו אין צורך להודיע לחבירו שסיפר עליו לשון הרע כיון שאדרבה כשיספר לו כן יחרה אפו ויגדל צערו אלא יבקש ממנו מחילה סתם ודלא כהחפץ חיים (כלל ד סעיף יב) שכתב שצריך לגלות לחבירו מה שדיבר עליו וכן האריך בזה בספר אז נדברו (חלק ז סימן סו) והוסיפו בשם הגרש"ז אוירבך שאם פגע בכבודו של חבירו וחבירו אינו יודע שהוא שפגע בכבודו ואם יספר לו דברים כהוייתם יקפיד ויחרה אפו עליו רשאי שלא לספר לו כלל אלא יבקש ממנו סתם מחילה בלבד.
ה. אם נודע לו שחבירו מחל לו בלא ששלח לפייסו כלל, כתב הפלא יועץ ערך תשובה שאף על פי שדבר הועיל לו הרבה, מכל מקום לא מתכפר לו לגמרי וחסר לו בכפרה עד שיפייסו גם כן (מועדים וזמנים חלק א סימן נד לתשובת השנה פרק ב מהלכות תשובה הלכה ט חוט שני כיפור עמ' ק בשם החזו"א הליכות מועד עמ' רכא).
ו. למרות שביארנו את חובת האדם לפייס חבירו ומאידך לסלוח לחבירו שפגע בו יש מקרים שבהם אין חובה לסלוח על פי ההלכה ונפרטם :
א. אדם שהוציא שם רע על חבירו, אין חבירו חייב לסלוח לו, לפי ששאר אנשים שידעו מדברי שקר אלו לא יודעים שהם שקר וסבורים שעדיין הם אמת (רמ"א סימן תרו סעיף א ומשנה ברורה ס"ק יא).
ב. אדם שבא לבקש מחבירו סליחה והחבר יודע שאם יסלח לו ליבו לא יכנע וימשיך להשפיל ולבזות אנשים אחרים ומכוין באי הסליחה לתועלת חבירו יכול לעשות כן מכל מקום יסיר מליבו את השנאה כלפיו (משנה ברורה ס"ק ט-י).
ז. מי שלא הספיק לבקש מחבירו מחילה בחייו, צריך לקחת עשרה אנשים לקברו, ויאמר חטאתי לאלוקי ישראל ולפלוני זה שעשיתי לו כך וכך ויבקש ממנו מחילה, והם ישיבו לו מחול לך שלוש פעמים (ש"ע סעיף ב), ואם הוא כהן שאסור להיכנס לבית הקברות (כמבואר בש"ע יורה דעה סימן שעג סעיף ז) יעמוד בצד הגדר ויבקש שם מחילה (אול"צ עמ' צ) ומכאן נתייסד המנהג לבקש מחילה בשעת לויית המת כדי שלא יצטרכו אחר כך לבוא אל הקבר עם העשרה בני אדם, ולמרות שלא מפרטים החטא בדיעבד אין להקפיד.
ואם הנפטר קבור בעיר אחרת ימנה שליח שיבקש בשמו מחילה מן הנפטר בפני עשרה על קברו (משנה ברורה ס"ק יד חזו"ע עמ' רמד) ואם אין אפשרות למנות שליח די שיבקש מחילה מהנפטר במקומו ושב ורפא לו.
ח. אדם שגנב או הזיק בקטנותו מעיקר הדין אינו חייב להחזיר את הגניבה בגדלותו לפי שחש"ו פגיעתן רעה, החובל בהן חייב והם שחבלו באחרים פטורין (מסכת בבא קמא פז. ש"ע חו"מ סימן שמט סעיף ג).
מכל מקום כתב הרמ"א (סימן שמג על פי תרוה"ד סימן סב) שלפנים משורת הדין טוב שיקבל על עצמו איזה דבר לתשובה וכפרה אף על פי שעבר קודם שנעשה בר עונשין (שבות יעקב חלק א סימן קעז כף החיים ס"ק לו יביע אומר חו"מ חלק ח סימן ו), ומן הדין לחלק מהפוסקים לא חייב לשלם הכל, אך יש שכתבו מידת חסידות לשלם הכל וכל אחד יעשה על פי התייעצות עם חכם (עיין ספר חסידים סימן תרצב ומשנה ברורה סימן שמג ס"ק ט).
ט. אדם שגנב או גזל ולא יודע למי להחזיר, יעשה בכסף צרכי רבים, (חו"מ סימן שסו סעיף ב) כגון שיתרום את הכסף למוסדות גדולים שיש הסתברות גבוה שהנגזל יהנה מהכסף, אמנם אין זו תשובה מעולה כמו שמחזיר לנגזל את הכסף בידיו, אלא שביררו לו המוטב, כיון שלא יודע אם יהנה וגם אם יהנה לא ידוע כמה יהנה (סמ"ע סימן רלא ס"ק לד על פי תוספות בבא בתרא פח: ד"ה התם) מכל מקום נחשב הגזלן שעשה תשובה, אם לא יכול להשיג הנגזל.
פתרון נוסף כתב האור לציון (זכרון הדסה עמ' רטז) : שהכסף שמשלמים לממשלה כגון מיסים וכדומה יכוין שיהיה לצדקה שהרי פעמים מחלקת את זה לאנשים נזקקים ושמא גזל את אותם אנשים ואינו יודע, וכן נעשה בכסף זה צרכי רבים כגון כבישים תאורה וכדומה ועל הצד שהנגזל יהנה מזה יועיל.