א. נוהגים להתענות בערב ראש השנה לפי שביום זה מתכפר לאדם שליש מהעוונות, ומי שרגיל בתענית זו אין צריך לקבלה במנחה של ליל ערב ראש השנה שמקובל ועומד מכוח המנהג אלא אם כן התנה אחרת, אך מי שלא רגיל להתענות בתענית זו ורוצה להתענות יש לו לקבלה בתפילת המנחה ואז צריך להתענות עד צאת הכוכבים לבני ספרד אלא אם כן התנה אחרת ולבני אשכנז עד קבלת קדושת יום טוב (סימן תקסב סעיף ב משנה ברורה ס"ק ט ובש"ע סימן רמט סעיף ד ובכף החיים סימן תקפא ס"ק סב-סג).
ויש הנוהגים להתענות עד אחר חצות היום ויתפלל מנחה ויאמר עננו במנחה ואז יאכל, ואם מדובר בעשרה כאלה השליח ציבור לא מזכיר עננו בחזרת התפילה. ויש מקילים לאכול מיד לאחר חצות בלי להתפלל מנחה גדולה ובפרט אם יש לחוש שיתפלל מהר וללא כוונה שיש להזהר מאוד בתפילה זו שהיא תפילה האחרונה של השנה (שאילת יעב"ץ חלק ב סימן קמז מגן האלף ס"ק עג ועוד).
מכל מקום אם על ידי התענית אפילו הקצרה יותר שהיא עד חצות יגרם לו ביטול תורה גדול, לא יצום רק שיזהר לפשפש במעשיו ולהרהר בתשובה.
כמו כן אם נמצא מי שמתענה בערב ראש השנה בברית מילה בזמנה מותר לאכול כל המוזמנים לברית, ואינם חייבים לכן הרוצה להמשיך להתענות הרשות בידו (ובמידה וקיבל עליו את התענית יום לפני במנחה עדיף שלא לאכול לחשוש לסוברים שזה מדין נדר ולא לאכול אך המיקל גם באופן זה יש לו על מי לסמוך), מלבד אבי הבן המוהל והסנדק שמצוה עליהם לאכול.
והטעם לכך הואיל ותענית זו היא בתורת מנהג ובאופן זה לא נהגו להתענות ולכן לא צריך להשלים גם יום אחר כנגד זה, אך יקפידו שלא לאכול אלא עד הסעודת ברית, למעט אבי הבן המוהל והסנדק שרשאים לאכול גם בתחילת היום שיום טוב שלהם הוא (סימן תקסח סעיף ב ברמ"א משנה ברורה ס"ק יז-יח והליכות מועד עמ' פא).
ומי שנוהג להתענות בערב ראש השנה אם רוצה לאכול קודם עלות השחר אם לא ישן בליל ערב ראש השנה מותר לאכול במשך כל הלילה אבל אם ישן צריך שיעשה תנאיקודם שישן שבדעתו לאכול ואז מותר לו לאכול ולשתות קודם עמוד השחר ואם רגיל לשתות בכל לילה בדיעבד רשאי לשתות אף אם לא התנה ואלה הנוהגים תמיד לאכול בערב ראש השנה קודם עלות השחר כדי שלא יראה כחוקות הגויים שנהגו להתענות בערבי חגיהם יכולים לאכול ולשתות בלי שום תנאי מאחר שכן נהגו וכל זה הוא לדעת הגמרא ורבותינו הפוסקים אבל לדעת הזוהר הקדוש ורבותינו המקובלים כל השנה כולה אסור לאדם לאכול בקומו משנתו אפילו אם בא לאכול קודם עלות השחר ורק לשתות מים או קפה או תה מותר לו ולפי זה המתענה בערב ראש השנה אסור לו לאכול קודם עלות השחר ואין מועיל לזה שום תנאי ולענין הלכה נראה שנכון להחמיר בכל השנה שלא לאכול בקומו משנתו קודם עלות השחר ואם נוהג להתענות בערב ראש השנה והתענית קשה לו ביותר אם לא יאכל קודם עלות השחר ולכן רוצה לבטל מנהגו לגמרי או לנהוג קולא בדבר מוטב שיעשה התרה על מנהגו להתענות בערב ראש השנה שהרי אין תענית זו אלא משנת חכמים ומנהג בעלמא (יביע אומר חלק ה סימן כב אות ו ואור לציון חלק ד עמ' לא).
ב. נוהגים לעשות התרת נדרים בערב ראש השנה ובערב יום הכיפורים כדי להנצל מעוון נדרים, ויש שנוהגים לעשות התרת נדרים נוספת ארבעים יום לפני ראש השנה (יט באב) וכן ארבעים יום לפני כיפור (ערב ראש חודש אלול) על פי הזוהר הקדוש (פקודי רמט:) שמי שנתחייב נזיפה או נידוי בבית דין של מעלה יעמוד בנידויו ארבעים יום על כן עושים לו התרה ועיין עוד בכף החיים (ס"ק יב).
ג. התרת נדרים זו עניינה הוא התרת הנדרים שנדר במשך השנה הקודמת, ובנוסף מסירת מודעה על הנדרים שידור מכאן ואילך שלא יחולו כלל ועיקר וידקדק להבין מה הוא אומר (חיי אדם כלל קלח אות ח וכף החיים ס"ק צט).
אך יש להדגיש שהתרה זו מועילה רק לנדרים שנדר ולא זכר אותם בזמן ההתרה, אבל בנדרים שזכר לא מועילה זו עד שיפרט הנדר בפני אחד מן המתירים ושאותו אדם יהיה בקי בענייני פתח וחרטה, אך בהתרת נדרים הנ"ל על נדרים שלא זוכרים יכולים כולם לישב בתור המתירים ובלבד שמלמדים אותם הלכות הם מבינים אותם (יורה דעה סימן רכח סעיף א ואילך).
ד. מעיקר הדין בהתרה זו ככל התרת נדרים די שיהיו שלושה מתירים וכדין כל התרת נדרים, אך מנהג הספרדים להצריך עשרה מתירים, מחשש שמא מבקש ההתרה נידוהו בחלום או שנדר בחלום שצריך עשרה בני אדם להתירו (עיין מסכת נדרים ח. ש"ע יורה דעה סימן רי סעיף וסימן שלד סעיף לה חזו"ע עמ' מג אור לציון חלק ד עמ' כב). אך אין זה לעיכובא ובמידה ואין עשרה לפחות יהיו שלושה.
ומבקשי ההתרה הם כל הציבור למעט היושבים שהרי קיימא לן בש"ע (יורה דעה סימן רכח סעיף מו) שאפשר להתיר לכמה אנשים בהיתר אחד. ולכתחילה יזהרו להשמיע מבקשי ההתרה את מסירת המודעה לאוזניהם (לחשוש לדעת בית הלוי בחידושיו על סוף ספר בראשית ועיין חזון איש סימן כט ס"ק ג ובאור לציון עמ' כט).
ה. כל הקרובים כשרים להתרת נדרים, הן הקרובים של מבקשי ההתרה ואין של המתירים עצמם , למעט הבעל שלא יכול להתיר לאשתו הואיל והיא כגופו (ש"ע יורה דעה סימן רכח סעיף ג וגם סימן רלד סעיף נז).
ולכן כתב האור לציון (חלק ד עמ' כו) שמי שאשתו נמצאת בעזרת נשים בשביל התרת נדרים שלא יהיה משלושה המתירים, אך כשיש עשרה מתירים יכול להיות בתוכם ויתנה להתיר לכל הקהל חוץ מאשתו.
חילוק נוסף בין איש לאשתו לשאר אנשים הוא שקיימא לן שאין אדם יכול למנות את חבירו שיהיה שליח עבורו להתרת נדרים שצריך מבקש ההתרה להיות נוכח בפני המתירים (ש"ע סימן רכח סעיף טז וט"ז ס"ק כ-כא וש"ך ס"ק כט) לכן אין לצאת ידי חובת התרת נדרים על ידי שמיעתם ברדיו וכדומה.
אך אישה כן יכולה למנות את בעלה שיהיה שליח להתרת נדריה לפי שאשתו כגופו (ש"ע סימן רלד סעיף נז ובט"ז ס"ק מו וש"ך ס"ק ע) מכל מקום טוב יותר שהאשה עצמה תילך להתרת נדרים כיון שיש בהתרה גם התרת נידוי ויש מחמירים שבסוג התרה זו אין הבעל יכול להתיר נידוי לאשתו (אור לציון חלק ד עמ' כח).
וגם יכול בהתרת נדרים זו הבעל לקבץ את המתירים להושיבם כשהוא שליח בעבור אשתו למרות שבהתרת נדרים אין לו לעשות כן אלא אם כן מצא אותם מקובצים הואיל והאישה אינה רוצה שיתפרסם נדרה אך בהתרת נדרים זו שלא מפרטים את הנדר אין חשש.
מכל מקום כתב האור לציון (חלק ד עמ' כח) שאין האישה יכולה להיות שליחה לבעלה שיתירו לו את הנדר (וכבר הסתפק בספר בית האוצר חלק א כלל רז האם כשם שאומרים אשתו כגופו כך אומרים בעלה כגופה ועיין עוד בערוך השולחן אורח חיים סימן רנ ס"ק ג וסימן תרצד ס"ק ב וחושן משפט סימן שלט ס"ק ט ובתהילה לדוד קונטרס שוהם וישפה פרק ז מהלכות מעילה).
ו. יש נשים שנוהגות לא לבוא להתרת נדרים הנ"ל אלא סומכות על כל נדרי של יום הכיפורים (הליכות שלמה פרק א סעיף י וקובץ מבית לוי גליון ד עמ' טו). וכל אחד יעשה כמנהגו בזה.
ז. למרות שנתבאר שעל ידי מסירת המודעה בהתרת הנדרים לבטל את הנדרים שידור מכאן ואילך, לכתחילה לא סומכים על זה וכל נדר שנודר במהלך השנה צריך לעשות עליו התרה (כי כבר נחלקו הפוסקים בזה בש"ע סימן ריא סעיף ב), אך לעניין הנהגה טובה שנהג שלוש פעמים או פעם אחת והיה בדעתו לנהוג כן שנחשב כנדר (סימן ריד סעיף א ואילך) אפשר לסמוך על מסירת המודעה של ביטול נדרים ובתנאי שלא זכר את מסירת המודעה בשעה שנהג את אותה הנהגה טובה, אך אם זכר הרי זה כנדר המחייב התרת נדרים והמודעה בטלה לדבר זה (ויש מקרים שיש להקל אף בזה עיין שו"ת שלמה חיים סימן לח יביע אומר חלק ב סימן ל וחזו"ע עמ' מה-מו ומנחת שלמה חלק א סימן צא אות כ)
ח. בערב ראש השנה אין אומרים וידוי ונפילת אפים בשחרית כמו בשאר ערב יום טוב אבל באשמורת הבוקר בסליחות אומרים וידוי ונפילת אפים אפילו הגיעו אל הוידוי אחר עלות השחר קודם הנץ החמה וכל שכן שאומרים וידוי ונפילת אפים במנחה שלפני יום ערב ראש השנה וכן אין אומרים בערב ראש השנה מזמור יענך ה' ביום צרה ומזמור תפלה לדוד וכמו שנוהגים כן בכל ערב יום טוב.
מכל מקום אם התחילו באמירת הסליחות אחר עלות השחר אם הגיעו לוידוי או לנפילת אפיים לאחר נץ החמה לא יאמרום לפי שהוא יום גמור לכל דבר ועניין (עיין ש"ע סימן תקפא סעיף ג במגן אברהם סימן תקפא ס"ק יג חזו"ע עמ' מו ועוד).
והוא הדין שאין אומרים צידוק הדין בערב ר"ה ואף בליל ערב ר"ה אין אומרים צידוק הדין שלילו כיומו אע"פ שבסליחות אומרים אז תחנונים ונפילת אפים (שיירי כנה"ג הגה"ט אות ח ילקוט יוסף עמ' קלה).
ובליל ערב ר"ה אומרים תיקון חצות אא"כ הגיע חצות הלילה אחר המולד (חזו"ע עמ' מו).
ויזהרו בתפלת מנחה של ערב ר"ה להתפלל אותה בכוונה כי היא התפלה האחרונה של השנה (בא"ח פר' נצבים סעיף ב).
ט. אין תוקעים בשופר בערב ראש השנה ובמיוחד בבית הכנסת ואם עדיין צריך התוקע להתלמד לתקוע יעשה זאת בחדר סגור ומותר לתקוע בבית הכנסת כדי להתלמד (סימן תקפא סעיף ג ברמ"א מג"א ס"ק יד משנה ברורה ס"ק כד כף החיים ס"ק עו).
י. יש נוהגים ללכת בערב ראש השנה לבית הקברות להשתטח ולהתפלל על קברי הצדיקים והמנהג בירושלים ללכת לבית הקברות על קברי אבותיו בערב ראש חודש אלול ובערב ראש חודש ניסן נוסף על ימי פקודת השנה ואף שיש מצוה להשתטח על קברי הצדיקים היינו דוקא באופן שאינו מתבטל מעבודת ה' ומלימוד התורה ויזהר שלא ישים מגמתו אל המתים אלא יתפלל שהשם יתברך יתן לנו רחמים בזכותם ושהנפטרים יהיו מליצי יושר עלינו ויבקשו רחמים עלינו לפני הקדוש ברוך הוא (עיין רמ"א סוף סימן תקפא וגם סימן תקנט סעיף י ובילקוט יוסף עמ' קלו).
וקודם תפילתו על הקבר יתן צדקה לעני יקיף הקבר ויאמר הבקשות כדי שבזכות הצדקה תקובל תפילתו (עיין מסכת בבא בתרא י. ש"ע סימן צב סעיף י משנה ברורה כאן ס"ק כז וכף החיים ס"ק צז).
ומי שטמא טומאת קרי לא יכנס לתוך בית הקברות כי אז החיצונים נדבקים בו (חיי אדם כלל קלח אות ה וכף החיים ס"ק צ) ולכן יטבול לפני שהולך או יטיל על עצמו ט' קבין ואם לא עשה כן יעמוד בריחוק ד' אמות מהקברים (עיין מגן אברהם סימן תקנט ס"ק טו ועוד).
וגם נשים בימי טומאתן לא כדאי שילכו לבית הקברות מפני שהחיצונים נדבקים בהם