בס"ד
"רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה" (יא',כו')
כידוע תורתינו הקדושה היא בין היתר ספר הוראת שהקב"ה נתן לעם ישראל בכדי שיוכלו לחיות את חייהם בצורה הטובה והמאושרת ביותר וכפי שאמר רבי יהושע בן לוי במשנה באבות (ו',ב') על הפסוק '"והלֻּחֹת מעשה אלהים המה …' אל תקרא חָרוּת אלא חֵרוּת, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה…"
ועל פי האמור יש להתובנן על שאלה שמעסיקה רבים מבני עמינו והיא, כיצד יוכל האדם להתמודד עם תקופות קשות או עם יסורים שעוברים עליו, שאלה זאת בעוונות הרבים מאוד רלוונטית בדורות האחרונים מכיוון שעם ישראל מלאים יסורים וקשיים כרימון, לאחד יש קושי בפרנסה, ולאחר יש קושי בגוף, והאחר סובל מקושי בחינוך ילדים וכן על זה הדרך… וכאמור בתורה הקודשה חייבת להיות התשובה כיצד להתמודד עם אותם קשיים בצורה הטובה ביותר, ואם כן מה היא העצה היעוצה שאיתה יוכל האדם להתומדד מול הקשיים שפוקדים אותו?
על שאלה זאת עונה רבנו יוסף חיים בעל "הבן איש חי" בספרו "עוד יוסף חי" וכה הם תוכן דבריו הקדושים:
כאשר פוקד את האדם קושי מסוים לא עלינו הדבר שיותר מקשה עליו מהקושי עצמו הוא, המחשבה על יום המחרת, "האם הקושי הזה יעלם מתי שהוא?!", "או האם הוא יותר יגדל חלילה?!", וכן מחשבות מסוג זה טורדות את האדם באופן תדיר ומכבידות עליו מאוד.
על כן העצה היעוצה היא, שהאדם יכיר בדעתו שאין לו בעולם הזה אלא רק את "היום" בלבד, ולא יחשוב מחשבות של מה יהיה בעתיד… וכמה זמן הקושי הזה ימשך… אלא יחיה את ה"היום" בלבד (כמובן שאין מדובר שהאדם יפקיר את חייו ולא יעשה כלום, אלא אם יש ביכולתו לעשות מעשים שיכולים לעזור יעשה אותם בגדר ה"השתדלות") , וקיים בעצמו את מאמר החכם באדם שלמה המלך "אל תצר צרת מחר, כי לא תדע מה ילד יום, שמא למחר איננו, ונמצא מצטער על עולם שאינו שלו" שהרי כמה פעמים מצינו שהאדם חושב מחשבות על יום המחרת ולבסוף מגלה שסתם חשב את אותם מחשבות שהרי הדברים בכלל לא היה קרובים לאיך שהוא תכנן,
חידוש זה נותן כח עצום באדם להתמודד עם כל קושי שיבוא עליו, שהרי אם ניקח לדוגמא אדם שיש לו קושי בפרנסה ונאמר לו שמחר צריך להגיע עשיר גדול לתת לו ממון רב שיפטור לו את כל הדאגות, בוודאי שאותו אדם לא ידאג כלל על הממון… וכן על זה הדרך בכל קושי שיש לאדם.
והדברים אמורים גם לצד ההפוך כאשר האדם נמצא בתוקפה טובה ומברכות בחיים ויש לו שפע רוחני וגשמי, היצר מנצל היטב את מצבו הטוב של האדם, ומפתהו להחשיב את עצמו בנשיאות ראש וכאיש מכובד, ובכך מנסה לגרום לו להתגאות על כולם ולחשוב שהוא מעליהם, והנסיון הזה קשה מאוד עד כדי כך ששלמה המלך אמר עליו "פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי וְאָמַרְתִּי מִי יְהוָה…" (משלי ל',ט') וגם כאן העצה היעוצה בכדי להתגבר על היצר היא לדעת שכל הברכה שיש לו היא רק ל"היום" ומי יודע מה ילד יום, ועל כן חלילה לו מלהתגאות במצבו הטוב, שהרי כמה פעמים ראינו אנשים שהיו על "גג העולם" ולימים ירדו להיות מחוסרי כל… ואל כן אין לו לאדם כלל להתגאות ממצבו הטוב שהרי מי יודע מה יקרה איתו מחר…
ודברים נפלאים אלא התורה הקדושה רומזת לנו בפסוק "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה"
וכך אומר הפסוק "ראה"- התבונן היטב כדי שתגיע להבנה ברורה ש"אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם " שהקב"ה נותן לאדם רק את היום הזה בלבד, ודבר זה ישמש לאדם כדרך מילות כיצד להיוושע הן בזמנים של "ברכה" והן בזמנים של "וקללה"
והדברים אמורים גם כלפי כל נסיון שיגיע לאדם, וכפי שמסופר על רבי יעקב ישראל קניבסקי המכונה בפי כל "הסטייפלר" זיע"א, אשר בתקופת מלחמת העולם הוצרך בעל כורחו לשרת בצבא הרוסי, והנה ביום מן הימים התבקש הרב לשמור על המחנה הצבאי ביום שבת קודש וכמובן שלא היה באפשרותו לסרב, והנה באותו יום שרר קר אדיר בחוץ אשר מי שעמד בחוץ בלי מעיל פרווה מחמם מאוד סיכן את חייו במייו ב"מ,
ובין החיילים ששמרו היה מעיל מחמם שעבר מאדם מאדם, וכשעלה "הסטייפלר" זיע"א לשמור הבחין שהמעיל נמצא על עץ מלא עלים, וידע הרב שאם יוריד את המעיל מהעץ יתלשו מספר עלים ודבר זה יגרום לחילול שבת, אך ידע הרב שמדובר בפיקוח נפש ולכן על פי ההלכה מותר לו לקחת את המעיל על עף חילול השבת שיגרם מכך…
באותו זמן אמר הרב לעצמו נכון שמדובר בפיקוח נפש, אך "האם איני יכול לשרוד במשך חמש דקות בלי המעיל?" ולאחר חמש דקות שוב אמר כן לעצמו "האם איני יכול לשרוד במשך חמש דקות בלי המעיל?" וכך עשה במשך שעות שלמות עד שעברה כל השמירה ולא הוריד הרב את המעיל כלל…