בס"ד
"וידבר יהוה אל משה לאמר: פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי" (פרק כה', י'-יא')
ידועה ומפורסמת לכל מעלתה של התורה הקדושה, אשר אין בה שום תיבה ואות מיותרת, וגדולה מזאת מצנו בתלמוד על רבי עקיבא שהיה דורש על כל קוץ בתורה וכלשון הגמרא (מנחות כט:) "אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות, ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילים תילים של הלכות"
ואם כן בוודאי כל ריבוי שניראה לנו כמיותר בתורה הקדושה, בא ללמדנו מסר ומחובתנו הקדושה להבינו.
בפרשתנו הקב"ה משבח ומפאר את פנחס בן אלעזר הכהן על המעשה הגדול שעשה שבזכותו ניצלו כל עם ישראל מכליון מוחלט, לאחר שעם ישראל עשו מעשה אשר לא יעשה…
ובטרם מתחיל הקב"ה לשבח ולפאר את פינחס ולתת לו את ההבטחה הגדולה "הנני נותן לו את בריתי שלום" התורה פותחת בפסוק "וידבר יהוה אל משה לאמר" שפירושו של הפסוק הוא שהקב"ה מצווה את משה רבנו עליו השלום שיאמר את השבח של פינחס למישהו מסויים, אך בפשטות אין אנו יודעים למי הקב"ה ציווה את משה רבנו "לאמר"?
ועל כך מפרש רבנו חיים בן עטר זיע"א בספרו ה"אור החיים" במתק דבריו הקדושים שהקב"ה ציוה את משה רבנו שיאמר לעם ישראל את את המסר הגדול, שבזכות פינחס ניצלו ישראל ושידעו כולם להוכיר לו טובה לדורות וכלשונו הטהורה "ונראה שנתכון בזה שיאמר לישראל דברים הנאמרים בענין, והכונה כדי שיכירו מפעל טוב שעשה להם פינחס" וכעין זה דרשו רבותינו במדרש זוטא "השיב את חמתי מעל בני ישראל' החזיקו לו טובה שהשיב את חמתי מכם 'ולא כליתי' מלמד שאלולי פינחס היו כלים"
והרי לפנינו כמה חשובה לקב"ה מעלתה של הכרת הטוב, שהציווי הראשון אשר ציווה הקב"ה בפרשה הוא הכרת הטוב.
וגדולה מזאת מצינו שציוה הקב"ה על הכרת הטוב אפילו לדומם, וכפי שראינו מפורשות במכות מצרים שכמעט כל המכות נעשו על ידי משה רבנו ע"ה, ואילו מספר מכות ציוה את אהרן הכהן וכל זה למה? על כך מפורש במדרש "אמר רבי תנחום למה לא לקו המים על ידי משה, אמר לו הקב"ה המים ששמרוך כשהשלכת ליאור אינו דין שילקו על ידך, חייך לא ילקו אלא על ידיה אהרן!" (מדרש רבה כב',ט') הרי לפנייך מפורשות שאפילו לדומם ציוה הקב"ה להכיר טובה.
ואל יפתך יצרך לומר שמידה זו היא רק בגדר "בונוס" שמי שיש לו אותה הרוויח ומי שאין לו את המידה הזאת לא חסר כלום, שאין הדברים כן שהרי מצינו לפרעה הרשע שלאחר פטירתו של יוסף הצדיק כפר בטובה שעשה יוסף הצדיק למצרים כשהציל את כל כולה בימי הרעב הקשים וכלשון הפסוק "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף" (שמות א',ח')
ובגלל שכפר בטובה שעשה לו בן אדם הגיע למצב הגרוע ביותר וכפר אף בקב"ה בעצמו ב"מ ואמר "ויאמר פרעה מי יהוה אשר אשמע בקלו לשלח את ישראל לא ידעתי את יהוה…" (שמות ה',ב') וכשם שאמר "לא ידעתי" על יוסף הגיע לומר "לא ידעתי" את הקב"ה…
והנה עין רואה ואוזן שומעת שכל מי שאין לו הכרת הטוב לבני אדם סופו כופר בהכל ומגיע מחוסר הכרת הטוב לכפור בקב"ה בעצמו ב"מ !
וסימנא טבא אמינא מדוע נקרא שמה של מידה זאת "הכרת הטוב" מלשון "הכרה" שכידוע הדרך לבדוק אם האדם חיי או מת היא על ידי בדיקת ההכרה שלו, וכך גם בבן אדם מי שיש לו "הכרת הטוב" סימן שיש לו הכרה והוא בן אדם!