"וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד… " (לב',א')
בפרשתנו התורה הקדושה מספרת על בני גד ובני ראובן אשר פנו אל משה רבנו בבקשה מתמיה מאוד, לוותר על נחלתם בארץ הקודש ולהחליפה בתמורה לחלקת אדמה בעבר הירדן, והטעם למעשה זה מסבירה התורה הקדושה "וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד עָצוּם מְאֹד וַיִּרְאוּ אֶת אֶרֶץ יַעְזֵר וְאֶת אֶרֶץ גִּלְעָד וְהִנֵּה הַמָּקוֹם מְקוֹם מִקְנֶה" (לב',א') כלומר שחבל ארץ זה היה פורה ומתאים לרעיית המקנה שהיה להם ועל כן וויתרו על הזכות בארץ הקודש…
והדברים מעוררים תמיה רבתית כיצד יעלה על הדעת שבשביל סיבות גשמיות וויתרו בני גד ובני ראובן על חלקת אדמה כל כך קדושה אשר עיני האבות הקדושים היו נשואות אליה במשך שנים ארוכות…
והוקשיה תגדל שבעתיים כאשר נתבונן במאמץ הרב שהשקיע משה רבנו עליו השלום להיכנס לארץ הקדוש וכפי שמעיד עליו הכתוב "וָאֶתְחַנַּן אֶל יְהוָה בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר… אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן" וכדברי המדרש שהתפלל חמש מאות וחמש עשרה תפילות בשביל להיכנס ואף לרגע קטן לארץ הקודש, והדברים קל וחומר שאם משה רבנו גדול הנבאים כל כך התאמץ רק בשביל להיכנס לרגע קטן אל הארץ הקדושה על אחת כמה וכמה שלא מסתבר שבני גד ובני ראובן יוותרו על נחלתם בשביל סיבות גשמיות…
ועל עצם טענתם של בני גד ובני ראובן שאמרו שבעבר הירדן יהיה להם יותר טוב מבחינה גשמית מהאשר בארץ ישראל צריך לעמוד, שהרי הקב"ה הבטיח שארץ ישראל היא ארץ "זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ צְבִי הִיא לְכָל הָאֲרָצוֹת" (יחזקאל כ',ו') ואם הקב"ה הבטיח שהארץ הזאת היא המעולה שבארצות, כיצד חשבו לעצמם שהמקום שהם מבקשים טוב יותר מהארץ שהקב"ה העיד עליה שהיא הטובה בעולם וכי חשבו לעצמם שהם יודעים יותר טוב מהקב"ה מה טוב יותר!?
על שאלות אלו עונה האדמו"ר רבי יהודה אריה ליב אלתר מגור בספרו ה"שפת אמת" ומבאר במתק לשונו שהסיבה האמתית שעמדה לנגד עניהם של בני גד ובני ראובן היא אינה סיבה גשמית כלל, אלא סיבה עמוקה הרבה יותר,
והיא שהיה להם קשר עמוק ונפלא עם רבם משה רבנו ע"ה, וזכרו היטב בליבם את כל הטובות הגדולות והעצומות שעשה עימם מיום שהיכרם, ומכיון ששמעו על הגזרה הקשה שנגזרה על משה רבנו שלא יכנס לארץ הקדוש, לא היו מוכנים בשום פנים ואופן להיפרד ממנו ולהיכנס לארץ הקודש בלעדיו בגלל שידעו מהו הערך העצום של רב, והיו מוכנים לוותר על הזכות העצומה להתיישב בארץ הקודש, והגם שהשתוקקו לכך במשך שנים רבות, ובחרו להישאר מחוץ לארץ בעבר הירדן במקום שיקבר משה רבנו ע"ה ובלבד שלא יפרדו ממנו.
ועל כך רומז הפסוק בצורה מופלאה בלשון "ומקנה רב" מלשון קנין ברב, והיינו שהיה להם קנין עמוק במשה רבנו ע"ה.
ובדרך המלך נלך לבאר כיצד יוצאי מצרים שהיו דור דעה חטאו בחטא חמור כל כך של חטא העגל לאחר שראו עין בעין את השגחת הקב"ה בכל עשרת המכות וקריעת ים סוף, על זה עונה הפסוק "וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים" (שמות לב',א') שכשראו שאין משה רבם איתם מידע ירדו לשפל המדרגה לחטוא בחטא החמור ביותר …