וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ." (כו',יא')
כידוע בדרך העולם כאשר רוצים לדעת את ערכו של חפץ מסוים האם הוא נחשב ליקר ערך או לזול, הבדיקה הטובה ביותר היא לראות מי הם האנשים שרוכשים את אותו החפץ, לדוגמא כאשר נרצה לבדוק האם רכב פלוני הוא רכב יוקרתי או פשוט, נצטרך לבדוק מי הם האנשים שרוכשים רכב מסוג זה, האם הם אנשים בעלי מעמד גבוה או מאידך אנשים בעלי מעמד נמוך, וכאשר נמצא מי הם האנשים שרוכשים רכב מסוג זה נקבל מדד מאוד מדויק לגבי ערכו של אותו רכב…
וכן על זה הדרך לגבי כל דבר אחר שנרצה לבודקו אם ניראה שהאנשים החשובים שבעם משתמשים בו, הדבר יראה על חשיבותו של אותו חפץ, ובפרט אם נמצא שאותו דבר קשה להשגה ובעקבות כך האנשים הגדולים שבעם נלחמים בניהם מי יצליח להשיג את אותו החפץ, הדבר יעיד באופן ברור על כך שחפץ זה חשוב ומיוחד במינו…
והנה מצאנו ל"חפץ" מסוים אשר מגודל חשיבותו וגדולתו "נלחמו" עליו הגדולים שבגדולים הלא הם המלאכים הקדושים משרתי ה', אשר בזמן שעלה משה רבנו ע"ה למרום וביקש הקב"ה לתת את התורה לעם ישראל על ידו, נעמדו כולם בטענות והסברים לנסות לבטל את הגזרה ולהשאיר את התורה הקדושה בשמיים אצלם ושלא תינתן המתנה היקרה לעם ישראל, והנה על אף שכל כך ניסו להשאיר את התורה אצלם הדבר לא צלח, ורצון ה' היה לתת לעם ישראל במתנה את הדבר היקר והנעלה הלא היא התורה הקדושה .
ועל פי הכלל שהובא קודם שכאשר מי שרוצה את החפץ גדול יותר, כך אנו מגלים באופן ישיר על גדולתו של החפץ, ניתן להבין רק מעט מזעיר מגודל ערכה של המתנה הקדושה אשר נתן לנו הקב"ה ברחמיו הרבים, אשר לא רק שאדם בעל מעמד חשוב חפץ במתנה זאת, אלא אפילו מלאכי עליון משרתי ה' נלחמו בכל עוז ותעצמה להשאיר את התורה הקדושה אצלם!
והנה כל בר דעת שיבוא אליו אדם עשיר ובעל מעמד ויגיד לו שיש חפץ פלוני במקום מסוים שכל עשירי טבל חולמים להשיג אותו, ולך יש את האפשרות להשיג את אותו החפץ בנקל, בוודאי שכל מי שיש שכל בקודקודו מיד יקפוץ על המציאה וינסה להשיג את אותו חפץ החלומות, ועל אחת כמה וכמה שאותם "ממליצים" הם המלאכים שהעידו באופן ישיר בניסיונם להשאיר את התורה בשמיים על גודל חשיבותה בענייהם, והנה לנו בני האדם יש יכולת להשיג דבר שהמלאכים הקדושים חולמים להשיג וזוהי היא התורה הקדושה!
ועל כן יש לאדם לשמוח שמחה גדולה ועצומה על הזכות הרבה אשר נפלה בחלקו, שיש לו את היכולת ללמוד את התורה הקדושה שכל המלאכים כל כך חושקים בה!
ולדבר זה מצא רבנו חיים בן עטר זיע"א בספרו ה"אור החיים" רמז נפלא ביותר בפסוק "וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ …" שהפסוק רומז במילה "הטוב" לתורה הקדושה, כפי שמיצינו לשלמה המלך ע"ה שקרה אף הוא לתורה טוב שנאמר "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ" (משלי ד',ב') ואם כן הפסוק מצווה את האדם לשמוח על הזכות העצומה שנפלא בחלקו לזכות ב"בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" שזוהי התורה הקדושה,
וברגע שהאדם רק יטעם טעימה מהתורה הקדושה ישמח שמחה גדולה ועצומה וכלשון רבנו האור החיים הקדוש על הפסוק הנזכר "שאם היו בני אדם מרגישין במתיקות ועריבות טוב התורה, היו משתגעים ומתלהטים אחריה, ולא יחשב בעיניהם מלוא עולם כסף וזהב למאומה, כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם."
ועוד כתב מאין זה במקום אחר "כי השמיעה בתורה הוא תענוג מופלא ומחיה הנפש… והמרגיש בטעם התורה תשיחנו נפשו עליו לשלם גמול טוב לנותן מתנה טובה מופלאת, ואין צריך לומר שאין לתבוע שכר עליה" (אור החיים דברים יא',כז')
והדברים מבהילים ומדברים בעד עצמם! ולא לחינם אמר דוד המלך ע"ה בתהילים "טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב יְהוָה…" (לד',ט') שכידוע החוש החלש ביותר באדם הוא חוש הטעם שהרי אין האדם יכול לטעם דברים שרחוקים ממנו, אלא רק שממש קרובים אליו, והחוש החזק ביותר באדם הוא חוש הראיה, שהאדם יכול לראות דברים רחוקים מאוד אפילו במרחקים של קילומטרים רבים, ועוד שרק על פי ראיה האדם יכול להעיד ולא על פי חוש אחר, ועל כן אמר דוד המלך "טעמו" אפילו עם החוש החלש ביותר טעימה קטנה ביותר מהתורה הקדושה, ומיד "וראו כי טוב ה'" האדם יראה על ידי החוש החזק ביותר חוש הראיה בבירור כמה טובה התורה הקדושה, ולא ירצה להרפות ממנה אפילו לרגע אחד!