"וַיִּפְתַּח יְהוָה אֶת־פִּי הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם מֶה־עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים" (במדבר כב',כח')
" זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים: רמז לו (הקב"ה לבלעם), אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלוש רגלים בשנה" (רש"י)
בפרשתנו אנו עדים לנס היסטורי שעשה הקב"ה אשר כמוהו לא היה מעולם, והוא שאתונו של בלעם הרשע בפתע פתאום פתחה את פיה והחלה לדבר עם בעליה כאילו הייתה כאחד האדם, נס כזה לא מצינו בשום מקום אחר במהלך ההיסטוריה, והנה מכל הדיבורים שיכלה אותה אתון לדבר בעיצומו של הנס הגדול, בחר הקב"ה דווקא במילים שימסרו מסר נוקב לבלעם הרשע והמסר הוא "אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלוש רגלים בשנה"
ויש להתבונן מדוע מכל המצות שקיימות בעם ישראל ביקש בלעם הרשע לעקור מעם ישראל דווקא את המצוה הזאת של "שלוש רגלים", והלא בקשתו של בלעם הרשע הייתה לעקור את כל עם ישראל בר מינן וביחד איתם את כל מצוות התורה, ומדוע התנשאה דווקא המצוה של שלוש רגלים על כולם שעליה שם דגש?
על קושיה זאת עמד הגאון הגדול נשיא הישיבה הרב יהודה דרעי זיע"א בספרו "אורות הפרשה" וכך הם תוכן דבריו הקדושים :
כידוע ישנם שתי בחינות בקיום התורה והמצוות, יש המקיים את מצות הבורא מתוך פחד והוא מוגדר בפי חז"ל הקדושים כעבד המשמש את רבו.
ומנגד יש המקיים את מצוות הבורא מתוך אהבה לקב"ה והוא נקרא בפי חז"ל הקדושים כבן המשמש את אביו.
ואם אמור יאמר האומר כיצד אוכל לדעת האם אני מקיים מצוות כמו עבד או כמו בן? כור המבחן לכך הוא השמחה והזריזות בקיום המצוות, שכן עבד המשמש לפני רבו בדרך כלל אינו עושה את הדברים מתוך שמחה ואהבה, אלא עושה זאת מחוסר ברירה וכל מגמתו הוא לצאת ידי חובה…
ומאידך בן המשמש לפני אביו עושה זאת באהבה ושמחה גדולה וחפץ לב לעשות נחת רוח לאביו ועל כן עושה את הדברים בחפזון ובדרך הטובה ביותר והעיקר שאביו יהיה שמח שנעשה רצונו.
ובדרך המלך נלך לבאר את העונשים הנוראים הכתובים בפרשת כי תבוא אשר כל אוזן תחרד בשומעה את כל הקללות הכתובות שם בפרשה והכל בעקבות "תחת אשר לא עבדת את יהוה אלהיך בשמחה ובטוב לבב…" (דברים כח',מז') וכידוע כל המפרשים נדחקו להסביר מדוע העונשים החמורים האלה על דבר שניראה לענינו כל כך קטן …
ולפי דבריו של הגאון הרב יהודה דרעי זיע"א הדברים מתיישבים כמין חומר, שלא ה"עוון" של חוסר אהבת ה' גרמה לכל העונשים הכבירים האלו להגיע,
אלא שכאשר האדם עושה מצוות מתוך אהבה לקב"ה הוא מגלה באופן ברור שהוא כמו בן לפני אביו, ואם כן יש כח בדבר להגן בעדו ולפטור אותו מן הדין ומכל העבירות שבידו, שכן זהו טבעו של אב רחום שהוא מסלק את החובות שיש לבנים שלו, ומאידך כאשר האדם מקיים את מצוות הבורא מתוך יראה, הוא מגלה שהוא אינו כמו בן, אלא כמו עבד ולכן הוא גורם לעצמו להיטבע באופן מלא על העבירות שבידו…
ובאופן זה יתיישבו דברי הרמב"ם זיע"א "השמחה שישמח האדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שציוה בהן – עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להיפרע ממנו, שנאמר 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלוהיך בשמחה ובטוב לב…" (הלכות לולב פ"ה הלכה טו') והיינו שראוי להיפרע ממנו מצד מעשיו הרעים יען כי אין לא דין של בן שעובד את אביו בשמחה, אלא דין עבד שעושה מיראה….
ולדרך זו תמצא מרגוע לנפשך מדוע ביקש בלעם הרשע לעקור מישראל דוקא את מצות "שלש רגלים" שכן המצוה שמסמלת יותר מכל את עבודת השמחה היא מצות "שלוש רגלים" שבא נאמר באופן ברור "ושמחת בחגך", והועיל והבין בלעם הרשע שבעקירת השמחה של המצוות מעם ישראל ניתן רשות למשחית לחבל, לכן ביקש לתת דגש דווקא על מצוה זאת יותר משאר המצוות !
ואם לחשך אדם לומר כיצד אוכל להגיעה למעלה הנשגבת הזאת של אהבת ה', הרי אהבה היא דבר ריגשי ולכאורה אין באפשרותי לשלוט בכך שהרי אין אני בוחר את מי לאהוב ואת מי לא לאהוב…
אף אתה השב לו שאכן הדבר תלוי רק בו, שכן כאשר האדם מתבונן בכל הטוב שהקב"ה עושה איתו במהלך חייו שהרי אם נסתכל סביבנו נוכל להבחין באופן מוחש בכמה אנשים שנמצאים בבתי חולים, או בבתי סוהר ב"מ וכן על זה הדרך, והנה אנחנו זכינו להיות בריאים וחופשיים, וכן עוד הרבה טובות שהקב"ה עושה איתנו ברחמיו הרבים, וברגע שהאדם מעורר את עצמו להתבונן בדברים ולהגיד תודה לקב"ה, באופן אוטמתי הוא מתלאה באהבה עזה לקב"ה על כל הטוב שעושה לו, ומימלא יזכה לדרגה של בן!
ולסיום נביא אתדברי הגמרא בתענית (כב.) אשר מספרת על רבי ברוקא חזאי אשר פעם אחת הסתובב בשוק בעירו ופגש את אליהו הנביא ושאל אותו מי מכל האנשים פה בן העולם הבא? ואליהו הנביא השיבו דבר מפתיע שישנם שתי אנשים פשוטים ללא כל חזות של עובדי ה' והם בני העולם הבא, ולכאורה הדבר מתמיה מדוע דווקא שני אלא זכו להיות בני עולם הבא?
אלא לפי דברינו הדברים מתיישבים דבר דבור על אופניו שהרי ברגע שהם היו בשמחה הם גילו שהם בנים של הקב"ה ולא עבדים, ולכן הדין איתם מתנהל באופן שונה! ה' יזכנו לעבודו בשמחה תמיד אמן!