בגמרא (עבודה זרה ג' ע"א) נאמר, שלעתיד לבוא יבואו אומות העולם ויבקשו מהקב"ה שיתן להם מצוה כדי שיוכלו לקבל עליה שכר. יאמר להן הקב"ה: "שוטים שבעולם מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת מי שלא טרח בערב שבת מהיכן יאכל בשבת אלא אף על פי כן מצוה קלה יש לי וסוכה שמה, לכו ועשו אותה". מיד כל אחד ואחד הולך ועושה סוכה בראש גגו, והקב"ה מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז, וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא. מיד הקב"ה יושב ומשחק עליהן שנאמר: "יושב בשמים ישחק".
ויש להבין מדוע הקב"ה אומר להם לקיים דווקא מצות סוכה?
ועוד, בחג הסוכות מלבד מצות שמחה, סוכה וארבעת המינים, מקריבים שבעים פרים כנגד שבעים אומות העולם ובכך אנו מטיבים להם, אך מצד שני אנו מקפידים מאוד שלא להכניס נוכרי לסוכה שנקראת "צלא דמהימנותא" (צל האמונה), מהו הקשר בין חג הסוכות לבין אומות העולם?
וכמו כן, יש להבין ששלושת הרגלים הם כנגד שלושת האבות. אברהם אבינו "איש החסד" עבד את הבורא באהבה ובאמונה תמימה והקב"ה קרא לו "אברהם אהובי", והוא מקביל לרגל הראשון- חג הפסח, שכולו אמונה ואהבה. יצחק אבינו עבד את הבורא ביראה ומכונה "פחד יצחק", והוא מקביל לרגל השני- חג מתן תורה, לפי שמעמד הר סיני היה כולו יראה ופחד כמו שנאמר: "ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר חזק מאד ויחרד כל העם אשר במחנה. יעקב אבינו שהוא מידת התפארת שילב בעבודתו שלימות של אהבה ויראת ה', עליו נאמר: "ויעקב איש תם יושב אוהלים", והוא מקביל לרגל השלישי- חג הסוכות. ועל יעקב אבינו נאמר "ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות על כן קרא שם המקום סוכות". ולכאורה קשה, הרי עיקר מושבו של אדם בבית, ומקנהו טפל לביתו? מדוע יעקב אבינו קרא למקום "סוכות", על שם מקום המקנה?
אלא הביאור הוא, שיעקב אבינו קבע את מושבו בסוכות, לאחר שנפרד מעשיו אחיו. עשיו בא לקראת יעקב עם חרב שלופה וארבע מאות איש עמו. יעקב אבינו התכונן למפגש, הוא התפלל לה' ואמר: "הצילני נא מיד אחי מיד עשו", שלח לו דורון והתכונן למלחמה. כאשר עשיו הגיע יעקב אבינו ובני ביתו התנהגו כלפיו בכבוד ובחביבות, כולם השתחוו לו, ויעקב אבינו הציג לו את משפחתו. לאחר הנשיקות, החיבוקים, הבכי והדמעות, עשיו רוצה את קרבתו ואומר: "נסעה ונלכה ואלכה לנגדך". יעקב אבינו דוחה את ההצעה וטוען: "הילדים רכים והצאן והבקר עלות עלי" וכו', וכל זאת כדי להיפרד מעשיו ולשמור ממנו מרחק.
חז"ל מגלים לנו במדרש, שבאותו מפגש, עשיו הציע ליעקב שותפות בעולם הזה. כלומר, עשיו ביקש לבטל את החלוקה שחלקו בעודם ברחם אמם, שעשיו ביקש את העולם הזה ויעקב את העולם הבא. יעקב אבינו השיב לו בסירוב. עשיו הזהיר את יעקב מהקנאה והשנאה שתרדוף אותו, ויעקב השיב: "ואני אתנהלה לאטי", שלא יראה לעמים שיש לו מטוב העולם הזה כדי שלא לעורר את הקנאה ואת השנאה.
יעקב אבינו מחליט וקובע לדורות לוותר על השלטון בעולם הזה, ומסכים לחיות בצער כדי לשמור מרחק מעשיו ולהגיע את היעד האמיתי, אל העולם הבא. על כך נאמר: "ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות על כן קרא שם המקום סוכות"- הוא בונה "בית" שישמור אותו ואת בניו מעשיו הרשע ומהשפעתו. ללמדנו שלעולם הזה יעקב אבינו קרא "סוכות", כדי להדגיש שהעולם הזה הוא ארעי, ועיקר מגמתו הוא העולם הבא.
לאור הדברים מתבאר הקשר בין חג הסוכות לבין יחס עם ישראל לאומות העולם, אנו מקריבים קרבנות כנגד שבעים אומות העולם, שזה כשם שיעקב אבינו שלח לעשיו דורון, והגיע עמו לשלום עד כדי "וירץ עשו לקראתו ויפול על צוארו וישקהו ויבכו".
וזהו הטעם מדוע דוקא נקרא סוכות ע"ש המקנה? מדוע דוקא מצות סוכה הקב"ה נותן לגויים ובזה בוחן אותם? לפי שחג סוכות, שהוא "צלא דמהימנותא" (צל האמונה), לא מכניסים גוי לסוכה, כתזכורת למקום "סוכות" והוראתו שיש להימנע מחברת עשיו, כיון שהילדים רכים, וסכנת ההתבוללות בחברת העמים גדולה. הסוכה שהיא דירת ארעי, גם מזכירה לנו שהעולם הזה הוא ארעי, ואין לנו לשים את עיקר מגמתנו בעולם הזה, ששייך לגויים, אלא לעולם הבא. בעולם הזה עלינו להסתפק במועט ולקחת ממנו רק מה שצריך לנו כדי שנוכל לעבוד את ה'. הגויים שייכים לעולם הזה, אינם מסוגלים להסתפק במועט ולכן גם אינם מסוגלים לקיים את מצות הסוכה, הקב"ה מראה להם שכמו שאין להם שייכות למצות סוכה, כך אין להם שייכות גם לשאר המצוות שהן רוחניות ושייכות לעם ישראל.
זו הכוונה שגדולה ויקרה היא מצות הסוכה להגן עלינו ולהציל אותנו מכל דבר רע. ואע"פ שבסוכה לא נוח כלל, חם בסוכה ופעמים קר בלילה, יש לאדם קצת צער, מכל מקום כדאי להצטער מעט בעולם הזה ולזכות ולהסתופף ב"צלא דמהימנותא".