בתורה הקדושה מופיעות שתי פרשות שונות הנפתחות במלה 'תולדות'. הפרשה הראשונה היא פרשת נח הנפתחת במילים "ואלה תולדות נח", והפרשה השניה היא פרשת תולדות הנפתחת במילים "ואלה תולדות יצחק בן אברהם".
ויש להבין, מדוע פרשה אחת נקראת 'תולדות' והפרשה השניה נקראת 'נח'? זאת ועוד, מדוע פרשת תולדות אינה מכונה 'פרשת יצחק' בדומה ל'פרשת נח'?
והביאור, כל המציאות של האבות הקדושים היתה חינוך הדורות הבאים. אברהם אבינו עמד בעשרה ניסיונות קשים ונוראים אבל הוא זכה לחיבת הקב"ה דוקא מחמת שחינך את צאצאיו בדרך התורה, כנאמר "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (בראשית י"ח, י"ט). ורש"י ביאר כי ידעתיו – לשון חיבה, שהמחבב את האדם מקרבו אצלו ויודעו ומכירו. ולמה ידעתיו למען אשר יצוה, לפי שהוא מצוה את בניו עלי לשמור דרכי. ע"כ. נמצא שהאבות הקדושים עמלו להעמיד תולדות כמותם בניגוד לנח שהיה צדיק לעצמו ולא השפיע על דורו, לא הנחיל את דרך התורה לצאצאיו. מטעם זה הפרשה העוסקת בקורות נח נקראת על שם נח בלבד, ואילו הפרשה העוסקת בקורות יצחק, נקראת על שם תולדותיו של יצחק.
יסוד לדבר זה למדים אנו מדברי הגמרא (בבא מציעא פ"ו ע"ב) האומרת כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו, עשה הקב"ה לבניו בעצמו. וכל מה שעשה אברהם על ידי שליח, עשה הקב"ה לבניו על ידי שליח.
בזכות זה שאברהם אבינו רץ בעצמו אל המלאכים, הקב"ה בעצמו הסיע את הרוח והביא שלו לעם ישראל במדבר. בזכות זה שאברהם אבינו בעצמו לקח חמאה וחלב, הקב"ה בעצמו המטיר לעם ישראל לחם מן השמים. בזכות זה שאברהם אבינו בעצמו עמד על המלאכים תחת העץ, הקב"ה בעצמו עמד על הצור לפני עם ישראל. בזכות זה שאברהם אבינו בעצמו ליוה את מלאכי השרת, הקב"ה בעצמו הלך לפני עם ישראל יומם ולילה. אך מאחר שאברהם אבינו לא נתן למלאכים מים בעצמו אלא שלח את ישמעאל, גם הקב"ה לא נתן לעם ישראל מים בעצמו אלא על ידי בארה של מרים.
במשך ארבעים שנה שעם ישראל נדדו במדבר, מיליוני אנשים נהנו מפעולותיו הבודדות של אד אחד. בזכות זה שאברהם אבינו טרח ביום השלישי למילתו אירח את המלאכים בידיו – בעצמו, הקב"ה סיפק את צרכי עם ישראל במדבר ארבעים שנה בידיו – בעצמו. רק דבר אחד לא הגיע מידו של הקב"ה אלא על ידי שליח, המים לא ירדו לעם ישראל מהשמים אלא נשאבו מבארה של מרים, זאת משום שאברהם אבינו שלח את ישמעאל להביא למלאכים את המים ולא שרת אותם בעצמו.
ההשלכה שנגרמה כתוצאה מכך שעם ישראל קיבלו את המים על ידי שליח, הובילה לכך שמשה רבינו הכה בסלע ולא נכנס לארץ ישראל. וכבר האור החיים הקדוש כתב שאם היה נכנס משה לארץ והיה בונה בית המקדש, לא היה הבית נחרב שאין אומה ולשון נוגעת בו. ע"ש. הרי לנו אם משה היה נכנס לארץ ישראל ובונה את בית המקדש, הבית לא היה נחרב לעולם ועם ישראל היה זוכה מיד לגאולה השלימה. ומחמת שאברהם אבינו שלח את ישמעאל להביא מים למלאכים, באו על עם ישראל כל הגלויות, מהן אנו מתייסרים עד עצם היום הזה.
ולכאורה הדבר פלא, הרי אברהם אבינו שלח את ישמעאל להביא את המים למלאכים כדי לחנכו במצוות, ומדוע הוא נתבע ונענש באופן כה נורא על שלא לקח את המים בעצמו למלאכים?
התשובה היא, עיקר החינוך של אברהם אבינו נעשה באמצעות דוגמא אישית. אברהם אבינו לא נזקק להרבות בדיבורים, כל מי שהביט בו ראה באיזו התלהבות ומסירות נפש מקיים את המצוות. על כן אם אברהם אבינו היה לוקח את המים בעצמו, היה מנחיל לישמעאל את מצות הכנסת אורחים בצורה הטובה ביותר שיכולה להיות. מטעם זה נתבע אברהם על שלא לקח את המים בעצמו למלאכים, ונענש בעונש נורא ממנו סובלים אנו עד עצם היום הזה.
מספרים על אשה אחת שבחופשה לקחה את ילדיה לפארק בצפון הארץ. השעה היתה שלש אחר הצהריים והשמש יקדה על ראשיהם. החליטה לקנות לילדיה גלידות. כשהילדים פתחו את הגלידה הם הבחינו שאין כשרות על העטיפה. במקום זה לא היו גלידות אחרות ונאלצו הילדים לזרוק לפחי האשפה של הפארק. האכזבה נכרה על פניהם, הם ציפו לנגוס בגלידה ולהתרענן, אבל נאלצו לזרוק לאשפה. האמא חיפשה לנחם את ילדיה ופתאום הבזיק במוחה רעיון, היא לקחה את הילדים לפינה צדדית ואמרה להם: כל כך חם לנו, רצינו את הגלידות אבל בסוף זרקנו אותם לפח כדי לא לצער את אבא שבשמים, אשרינו שאנו מסוגלים להתאפק כדי לשמח את הבורא יתברך, בואו נשיר יחד 'אשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלנו'.
כעבור שבועיים התקשר אלי מנהל בית הספר ואמר: תדעי לך שאתמול הצלת אותי. התפלאתי ושאלתי: אני לא עשיתי לך שום דבר? כיצד הצלתי אותך? סיפר לה המנהל: אתמול נסענו לטיול לאחד מאתרי הקיאקים בצפון, סיכמתי מראש עם בעלי האתר שהמקום יסגר עבורנו למשך שעתיים עבור ילדי בית הספר, כדי למנוע מצב של מראות בלתי ראויים. כשהגענו לחניון ראיתי שהוא מלא וגדוש באוטובוסים, היו שם הרבה אנשים וחוסר צניעות משוע. מיד פניתי להנהלה ומחיתי בתוקף על הפרת ההסכם המפורש – הבטחתם לי שבשעתיים האלו רק אנו נהיה ואף שילמנו יותר כסף על כך מראש, וההנהלה לא התייחסה לדברי ואמרה שיחזירו לנו את הכסף בחזרה אם רוצים. כיון שלא היה שייך להיות נכח במקום, עליתי לאוטובוס והודעתי לילדים שאנו לא יכולים לרדת לשיט בקיאקים, הסברתי להם שאנו לא נשרוף את העינים עבור שיט, אנו חוזרים הביתה!
אכזבה רבה היתה לילדים, הם נסעו במשך שעתיים רצופות בצפיה לשיט בנהר הירדן, ולפתע נאלצו לשמוע שאנו חוזרים לבית בלי לראות אפילו את המים. הילדים היו מתוסכלים ובאוטובוס היתה אווירת תשעה באב. אני לא ידעתי כיצד לנחם את הילדים, אך אז שני הבנים שלך קמו ואמרו: המנהל, אפשר בבקשה את המיקרופון של האוטובוס לשתי דקות? לא היה לי מה להפסיד והסכמתי. הילד הגדול שלומד בכיתה ח' החל לומר לכולם: ילדים יקרים, אני רוצה לומר לכם שני דברים, ראשית כל, תחשבו איזה קידוש השם עשינו עכשיו, בטוח שבהנהלת האתר מדברים עלינו עכשיו שהגיעו ילדים לשיט וחזרו בלי לשוט בקיאקים. הם יודעים שאם מנהל מבית ספר מתל אביב או הרצליה, היה מודיע לתלמידיו שהטיול מבוטל, הילדים היו לוקחים את המנהל ומטבילים אותו בירדן עם הרגלים למעלה והראש למטה… אבל אנו חוזרים בלי להתווכח כי אנו מבינים שילדים שלומדים תורה שומרים על העינים. אבל אני רוצה לומר לכם דבר הרבה יותר חשוב: אני בטוח שעכשיו הקב"ה קורא לכל המלאכים ואומר להם: תראו אלו ילדים מתוקים יש לי, תראו איך הילידים אוהבים אותי, הם נסעו שעתיים עד הירדן וכעת חוזרים הביתה בלי לשוט בקאקים כדי לשמור על עיניהם. המשיך ואמר לכל התלמידים שבאוטובוס: אז כעת בואו נרקוד ונשיר כולנו יחד 'אשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלנו', בואו ונשמח על שזכינו לשמח את הקב"ה!
דבריו המרגשים של הילד רוממו את מצב רוחם של כל התלמידים, האווירה התחלפה מתשעה באב לשמחת תורה, כל האוטובוס התחיל לשיר ולרקוד באושר ובשמחה. כשהגענו לבית הספר ניגשתי לבן שלך ושאלתי אותו: מהיכן לקח את הרעיון הנפלא? מהיכן למדת לשיר ולרקוד כשמפסידים הנאה כדי לעשות נחת רוח להקב"ה? בתשובה סיפר לי הילד את מה שקרה לכם לפני שבועיים בפארק בצפון הארץ, תאר לי כיצד רקדתם לאחר שנאלצתם לוותר על הגלידות עם כל הקושי. התקשרתי להודות לך ולומר שהדוגמא האישית שאת מעניקה לילדיך, נחרטת ומשפיעה הלאה על כל הסובבים.
זו היתה דרך החינוך של האבות הקדושים. חינוך שהונחל באמצעות דוגמא אישית, כך הושרש בלבבות ועבר מדור לדור עד ימינו אנו. שבת שלום!