בפרשה הובא הפסוק כי לב האדם רע בנעוריו וגו' ואפשר לבארו ע"פ בגמרא בסוכה (נב:), תנא דבי רבי ישמעאל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נימוח, אם ברזל הוא מתפוצץ, אם אבן הוא נימוח דכתיב הוי כל צמא לכו למים ואין מים אלא תורה וכתיב אבנים שחקו מים, אם ברזל הוא מתפוצץ דכתיב הלא כה דברי כאש נאום ה' וכפטיש יפוצץ סלע. ע"כ.
מיהו אותו מנוול שהגמרא הזכירה?
רש"י (שם) כתב מנוול זה יצר הרע. וראיתי שיש שכתבו שחייבים לומר שמדובר על יצר הרע, שכן "זה" בגימטריה שתים עשרה, ורומז הוא ליצר הרע שיש לו שנים עשר שמות. וזה מה שהגמרא הביאה אם פגע בך מנוול זה כיצד תנצחהו? משכהו לבית המדרש.
ומה הענין למשוך אותו? מה באה לעשות המשיכה?
אלא ישנם הרבה סוגי קניינים בתורה. אחד מהקניינים זה קנין משיכה, אדם הרוצה לקנות חמור או פרה ושאר בעלי חיים, מיד לאחר שהיה משלם לבעלים, צריך למשוך את הבהמה, על ידי המשיכה הזו נעשה הקנין, משיכה זה מורה על בעלות. הוא הדין כאן, יצר הרע צריכים למשוך אותו לבית המדרש. מה עושה משיכה זו? התשובה, המשיכה באה להראות שהאדם הוא בעל הבית למעשיו כאן בעולם הזה ולא יצר הרע, לכך משכהו לבית המדרש וכך האדם יראה שאפשר לנצחו על ידי זה, כי אם אבן הוא נימוח, אם ברזל הוא מתפוצץ.
ואכן, על האדם לתפוס עצמו מיד שלא יפול ברשת יצר הרע, כגון אם אדם שומע דברי מוסר או שאר דברי התחזקות או אפילו לומד מוסר בעצמו וכדו', יש לו מיד להתעורר לתשובה, לקיים את מה שהוא למד, לקיים את דברי המסור ולתקן מעשיו, כך ברגע קל יוכל למשוך את יצר הרע לבית המדרש ולנצחו.
והדבר נלמד מדברי הירושלמי (ברכות), מסופר על רבי עקיבא ותלמידיו, שהיו יושבים תחת העץ ולומדים תורה. בכל יום בבוקר היה יוצא בעל הבית (בעל העץ) ומגיע לקטוף את התאנים. אמרו תלמידי רבי עקיבא לרבם: שמא חושד הוא בנו שאנו גונבים לו מפירותיו ולכן הוא קם מוקדם. מיד קמו והחליפו מקום אחר ללמוד בו תורה, למדו תחת עץ אחר. בא בעל העץ וראה ולא ראה אותם לומדים תורה תחת העץ שלו, והלך לחפשם. שמצא אותם מר להם: רבותי, הייתם נוהגים לזכות אותי במצוה, כשאתם ישבתם ועסקתם בתורה תחת העץ שלי, מדוע הפסקתם ללמוד שם? אמרו לו: חששנו שמא אתה חושד בנו בגנבה. פייס אותם בעל העץ ואמר להם: מעולם לא חשדתי בכם, שובו ללמוד תורה תחת העץ שלי. למחרת הוא כבר לא בא ללקוט את התאנים בבוקר מוקדם, וכל התאנים התליעו. מכאן יש ללמוד, שהזמן הטוב ביותר ללקיטת התאנים מהעץ זה בשעות הבוקר המוקדמות.
וצריכים אנו לברר, לשם מה סיפרו לנו חז"ל מעשה זה? מה באים ללמד אותנו?
אלא ההבדל בין שאר העצים לבית עץ התאנה, עץ התאנה פירותיו לא מבשילים כולם באותו הזמן כשאר הפירות, התאנה היא מוצאה שוב ושוב פירות חדשים. מטעם זה התורה נמשלה לתאנה, כפי שדרשו בגמרא בעירובין (נד:) למה נמשלו דברי תורה לתאנה, מה תאנה זו כל זמן שאדם ממשמש בהם מוצא בה תאנה לפי שאינן מתבשלות כאחת, אלא היום מעט ולמחר מעט וכל שעה ראוי לאכול מהן, אף דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהם הרי הוא מוצא בהם טעם טוב.
מכאן למדים אנו יסוד חשוב, כמו שהזמן הטוב ביותר ללקיטת התאנים זה בשעות הבוקר המוקדמות, כך הזמן הטוב ביותר לחזור בתשובה זה מיד שהאדם מרגיש התעוררות בתוך לבו, בין אם זה בזמן שהוא שומע דברי מוסר או דברי תורה הכובשין את הלב, ובין אם הוא לומד בעצמו מוסר, על ידי לימוד המוסר מתעורר בלבו לשוב בתשובה.
וכמו כן על האדם לתפוס הזדמנות כדי לעלות מעלה, מיד כשמרגיש התעוררות בלבו ישוב בתשובה, אם אדם יפספס את הזדמנות זו יכול ליפול ולטבוע ברשת יצר הרע, כמו התאנה שאם לא לוקטים אותה בזמנה בבוקר מוקדם הכל מתליע. שבת שלום!