שאלה: גבאי בית הכנסת שמכר עליות לס"ת, ומכר עליית שישי במחיר גבוה. אך כשהגיע זמן עליית שישי, הקונה אותה עליה נרדם או הלך לבית הכסא, והעלה הגבאי אדם אחר, על מי חובת התשלום לבית הכנסת ?
תשובה: נחלקו הפוסקים במעשה 'מכירת המצוות' מתוקף מה מתחייב הקונה. ובזה יהיה תלוי הנידון שלפנינו.
יש שכתבו שהתחייבות בקניית המצווה הוא בגדר קנין שהמתפללים קונים מבית הכנסת. והקניין הוא קנין 'סיטומתא'. ונבאר מהו קנין סיטומתא: הגמ' בבא מציעא (עד.) אומרת, סיטומתא קונה לעניין קבלת מי שפרע ובמקום שנהגו לקנות בו קונים. ומבאר רש"י שכיון שהיה מנהג לקנות חביות ברושם (סימון) על החבית לפיכך באותו מקום שנהגו כן קנה בכך, וכאילו הכניסו לרשותו. והרא"ש הביא את דברי רבינו חננאל שבמקום שנהגו הסוחרים בגמר המקח שתוקע כפו לכף חברו בזה נגמר המקח. וכתב עוד, שכן כל כיוצא בזה איזה דבר שנהגו לגמור המקח כגון במקום שנוהגים שנותן הלוקח מטבע אחד למוכר בזה נגמר המקח ע"כ. הרי מבואר שעיקר הקניין הוא מנהג הסוחרים באותו מקום במעשה קנין זה שיש מקומות שנהגו ברושם על החבית, ויש מקומות שנהגו בתקיעת כף, או בנתינת מטבע כל מקום לפי מנהגו. אם כן כאשר נהגו איזה סוג מסוים של קנין בין הסוחרים מועיל הקניין ליצור התחייבות בין הקונה למוכר. ולכן אף הקונה מצוה בבית הכנסת מתחייב בקניין סיטומתא לבית הכנסת.
אולם יש מהפוסקים שסברו שאכן אין כל תוקף קניני במעשה מכירת המצוות, אבל מכיון שהכספים הללו מיועדים לצדקה הרי ההתחייבות היא מדין 'נדרי צדקה', ולכן הוא חל אפילו בדיבור ועל דבר שאין בו ממש.
ההבדל המהותי בין השיטות אם אנו מגדירים את המכירה כקניין הרי שאחר שנעשה הקניין אי אפשר לאדם להתחרט או לבוא בטענות כאלו ואחרות, אבל אם המכירה מוגדרת כנדר מצוה, ממילא כאשר הייתה איזה טענה לביטול המכירה הטענה טובה כיון שהוא נדר בטעות, שאינו חל.
ולפי הדברים הללו, אף שאלתנו תלויה במחלוקת הנ"ל. וכמו שכתב בקובץ הישר והטוב במי שקנה בסכום גבוה זכות עליית מפטיר יונה במנחה של יום כיפור וכשעלה לביתו אחר מוסף לנוח שעה קצרה, חטפתו שינה ואיחר לקריאת התורה ונמסר המפטיר לאחר ועתה מסרב הראשון לשלם חיובו מאחד שלא קיבל העלייה. והעלה להלכה שהוא פטור היות והוא נדר לצדקה על דעת שיעלה לתורה וכאשר לא עלה מחמת אונס שינה וכדו' פטור הוא מלשלם. אולם לדעת הסוברים שעשה מעשה קנין בגוף הס"ת והדמים שנתחייב לשלם הם דמי מכר. פשוט שאינו יכול לפטור עצמו בטענת אונס מאחר שכבר חל הקנין ונעשה שלו, ונתחייב לשלם תמורתו. וכשם שכל קונה בית ונאנס אחר כך באונס שינה וכדומה ולא השתמש בבית פשוט שחייב לשלם דמי הבית. וכיון שהכלל בממונות המוציא מחברו עליו הראיה, ויכול הקונה לטעון שהוא סובר שההלכה כאותם שיטות הסוברות שההתחייבות היא משום נדרי צדקה, וכיון שלא עלה פטור מלשלם.
והוסיף בספר מכירת המצוות בהלכה (פ"ה ה"ח) שפשוט שאם הגבאי חזר ומכר את המצווה וקנה אותה אדם אחר, שאין על הקונה הראשון לשלם.
סיכום: הקונה עליה מכובדת לספר תורה ובשעה שהגיע זמנו לעלות לתורה נרדם או הוצרך ללכת לבית הכסא, ועלה אדם אחר לתורה במקומו, אין יכולת לגבאי לגבות ממנו את הכסף. ואם רוצה לשלם תבוא עליו ברכה.