שאלה: "שקר לבן" שפירושו שקר הנאמר שלא מתוך כונה להרע, ולמען כונה טובה. והדוגמא המצויה היא במסיבת הפתעה לרגל יום נישואין או ימי הולדת שנאלצים לספר שאין מכינים מאומה ליום הולדתו, או שיגיע למקום פלוני לצורך מסוים במטרה להפתיעו, האם הוא מותר ?
תשובה: בספר היראים (מצוה רלה) כתב שאחת ממצות התורה היא איסור שקר. אבל הוסיף חידוש ששקר שאינו בא לידי רעה לא הזהירה תורה עליו. א"כ לדבריו שקר שלא נעשה בו רעה מותר לאומרו מהתורה. ובספר ניב שפתיים (פ"א ה"א חידושים ד"ה שיכול לגרום) ביאר שאין זו כוונת היראים אלא אף ליראים ישנו איסור מהתורה, אלא שאין חיוב הרחקה ממנו, כיון שרק שקר שגורם רעה מוטל עלינו להתרחק אבל שקר שאינו גורם רעה אף שאסור, משום תרחק אין חיוב להתרחק ממנו.
אולם הרמב"ם ועוד ראשונים השמיטו איסור שקר ממנין המצות, וביאר הגרי"פ פירלא (בביאורו על הרס"ג עשה כב) שאין איסור שקר אלא זה שנאמר בבית הדין, אבל שלא בבית הדין אין איסור מדבר שקר תרחק. ולכן לא כתב הרמב"ם איסור זה כאיסור גורף. וכן ניתן לדייק מדברי השו"ע והרמ"א.
ובגמרא ביבמות (סה:) כתוב, אמר רבי אילעא משום רבי אלעזר בן רבי שמעון מותר לאדם לשנות בדבר השלום שנא' (בראשית נ, טז) "אביך צוה וגו', כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך" [והרי לא צווה]. מבואר, שאחי יוסף שינו מפני השלום. ונחלקו השיטות בביאור הגמרא עד כמה מותר לשנות מפני השלום. לדעת הפרישה (אבהע"ז סי' סה) הותר לומר דבר הנשמע לשתי פנים אבל לשקר ממש לא. אולם לדעת הריטב"א (כתובות יז.) אף לשקר ממש הותר.
וכיון שחגיגת יום הולדת או יום נישואין הוא דבר המרבה שלום כידוע כמה מקפידה האישה שבעלה יזכור את תאריך הולדתה ויום הנישואין, ויראה לה כמה חשוב לו אותו היום, ואם לא יזכור יום זה גורם להרבה צער ובעיות בשלום בית כמפורסם, ברור איפוא שיש כאן ענין השמחה. ואף אמנם אם יחגוג ללא הפתעה גם תשמח, אלא שבכך תשמח יותר שתראה כמה התאמץ כדי לשמחה. אלא שישתדל למעט בדיבור ככל שיוכל, ואם על כל פנים אינו רוצה לשנות "לא יוסיף על דברי המתחיל אלא יעננו במלות קצרות". וכן בספר ידי כהן (קונטרס אמת לאמיתה פ"א הט"ו) העלה להתיר, ומ"מ יש למעט בשקר ככל האפשר ושאם עושה כן בכוונה לשמח את הבריות ללא כונה להרע מותר. וכן כתב בספר אמת קנה (פ"א ה"ט).
וראיתי להביא את הרב דסלר בספרו מכתב מאליהו ח"א (עמ' 94) שכתב, בפשטות נדמה לאדם שאמת היא כשמספרים עובדות כמו שהן, ושקר הוא כשמשנים מזה, למעשה יש לכלל זה הרבה יוצאים מן הכלל. לעתים גם אסור לומר דברים כמו שהן, כגון לספר דבר שיש בו פגם לחברו בלי תועלת והכרח. לפעמים חייבים לשנות האמת, וזה כאשר אמירתה תזיק ולא תועיל. אם סיפור הדברים מוליד תוצאות של רע, הרי הוא שקר. ואם סיפור הדברים מביא לתכלית של אמת, הרי זו אמת. ואף שהדברים כפשוטם מורים על שקר. נמצא שאמת הוא מה שמביא לטוב ורצון הבורא, ושקר הוא מה שנותן הצלחה לעסקיו של שר השקר. ולכן שיעקב אבינו לקח את הברכות כביכול 'בשקר', אין זה שקר כי זה רצון ה'.
סיכום: על האדם להתרחק מאד מאיסור שקר ואפילו בתנועותיו וברמיזותיו כמו שכתב בספר חסידים (סי' מז). ומ"מ מפני השלום התירו לשנות וי"א אף לשקר ממש. לכן אדם שרוצה לעשות מסיבת הפתעה שהדרך לשקר, ישתדל למעט בדיבור ככל יכולתו, ואם לא יכול לפחות יאמר לשון הנשמע לשתי פנים, ובשעת הדחק יכול אף לשקר כיון שעושה כן ע"מ לשמח הבריות ולהרבות שלום ואין כוונתו להרע.