שאלה: אדם ששלח את חברו לקנות לו חפץ מסויים, וכשהגיע השליח לחנות ראה שיש מבצע על אותו מוצר, שהקונה מוצר אחד מקבל מוצר נוסף. והשאלה: למי שייך אותו מוצר לשליח או למשלח?
תשובה: בגמרא בכתובות (צח.) שנינו, אשה אלמנה שהייתה כתובתה על סך מאתים זוז, וכיון שמת בעלה מגיע לה מאתיים זוז, ומכרה חפץ מהחפצים של בעלה על מנת לקחת ממנו את שווי הכתובה ומכרה חפץ ששווה מאתים, במאה. או חפץ ששווה מאה, במאתיים הרי נתקבלה שווי כתובתה. ומקשה הגמרא מדוע שמכרה שווה מאתים במאה אומרים לה את גרמת להפסד שמכרת חפץ ששווה מאתיים במאה, ולכן נחשב שכבר קיבלת כתובתך. ואילו שמכרה חפץ ששווה מאה במאתיים אומרים לה קיבלת כבר את שווי הכתובה. ומדוע לא תאמר האשה אני גרמתי לרווח הזה בכך שהצלחתי למכור חפץ ששווה מאה במאתיים, אם כן מדוע לא אקבל עוד מאה. ותירצה הגרא שכאן לימדה אותנו המשנה שכל רווח שמגיע על ידי מכירת החפץ הנמכר שייך לבעל המעות. וכן שנינו בבריתא שאם הוסיפו לאדם שמכר חפץ על ידי שליח במנין או במשקל רבי יוסי אומר הכל לבעל המעות. אלא שהוסיפה הגמרא להקשות שהלוא רבי יוסי בעצמו אומר שבמקרה כזה חולקים השליח והמשלח. ולכן כותבת הגמרא שיש חילוק בין דבר שיש לו קצבה, לדבר שאין לו קצבה. דבר שיש לו קצבה חולקים ודבר שאין לו קצבה הכל לבעל המעות. מהו דבר שיש לו קצבה? מוצרים שיש להם מחיר מדויק, כמו ק"ג תפוחים ב-10 שקלים, נמכרים לפי משקל והסכום ידוע. ודבר שאין לו קצבה היינו מוצרים שנמכרים באומדן כמו בגדים, נעליים או חפצים.
ובטעם הדין שכאשר מכר חפץ שיש לו קצבה מתחלקים ברווח השליח והמשלח, נחלקו הראשונים. רש"י ביאר, כיון שיש ספק אם נתכוון המוכר לתת מתנה למשלח שהוא בעל המעות או לשליח שבחר לקנות אצלו. ומספק חולקים אותו בין שניהם. אולם, הרי"ף ביאר, שמסתמא כוונת המוכר לתת המתנה לשליח מחמת שקנה אצלו. אך מכיוון שהמתנה באה בגלל המשלח, שהרי המקח נעשה במעותיו, לכן צריכים המשלח והשליח להתחלק ברווח.
ההבדל בין השיטות במקרה שהמוכר אומר בפירוש- שנותן המתנה לשליח בגלל שהוא חבר שלו או שהוא לקוח קבוע אצלו וכו'. להסבר של רש"י, זכה השליח לבדו ברווח, שכל טעמו היה מפני הספק למי התכוון לתת, ועתה שביאר המוכר בצורה מפורשת למי נותן הכל שייך לו. אבל לפי הביאור של הרי"ף, גם אם המוכר אומר בצורה מפורשת אני נותן לך, צריכים להתחלק ביניהם כי הרי הכסף של המשלח הוא שגרם לרווח הזה.
והשולחן ערוך (חו"מ סי' קפג ס"ו) פסק כדעת הרי"ף, שאם השליח קנה חפץ שיש לו קצבה, חולקים השליח והמשלח, ואם החפץ הוא דבר שאין לו קצבה הכל לבעל המעות. והרמ"א הביא להלכה דעת רש"י.
ולפי האמור לעיל עולה, שכאשר קונים מוצר ומקבלים הטבה בקניה, או שיש מבצע שכל הקונה בסך מסויים מקבל שי, או שעל כל סכום שקונים מקבלים נקודות המזכות את בעל הנקודות בהנחה על קניה בעתיד, אם שלח שליח לקנות לו המוצרים וקיבל הטבות הללו מבעל החנות, דינם כתוספת במנין או במשקל. לדעת השולחן ערוך חולקים השליח והמשלח בתוספת, ואע"פ שיאמר המוכר שנותן ההטבה לשליח, עליו להתחלק עם המשלח. אבל ששלח אותו לקנות דבר שאין לו קצבה כגון בגדים ונעלים, כל הרווח שייך לבעל המעות. אבל לאחינו האשכנזים, במקרה שאמר שנותן לשליח אין צריך להתחלק עם המשלח.
סיכום: השולח שליח לקנות מוצר וקיבל השליח הטבה בחפץ שיש לו מחיר אחיד, מתחלקים השליח והמשלח ברווח. ובחפץ שאין לו קצבה כבגדים וכדומה הכל לבעל המעות. ואם אמר בעל החנות שנותן ההטבה לשליח, לספרדים חולקים ברווח, ואילו לאחינו אשכנזים הכל לשליח.
בימים אלו עומד לצאת לאור ספרו של הרב "עולת מזבח" חלק שני, להקדשות והנצחות ניתן לפנות לפלא' 054-8598711.