שאלה: נשים רבות נוהגות לעשות ערב הפרשת חלה, שבו אישה אחת לשה את הבצק, ונותנת לנשים נוספות לערוך מהם חלות וכדו' והן לוקחות הבצק לביתם על מנת לאפותו, על מי מוטלת חובת הפרשת חלה ?
תשובה: בירושלמי במסכת שבת (פ"ב ה"ו) נאמר, שמצות הפרשת חלה ניתנה לנשים כיון שחוה פגמה חלתו של עולם (אדם הראשון), ולכן על מנת לתקן חטא זה ניתנה לה מצוה זו. וכתב הרמ"א (סי' רמב) שלכן נוהגות הנשים לאפות חלות ביום שישי על מנת לקיים מצות הפרשת חלה.
ולשאלתנו, כתב השו"ע (יו"ד סי' שכב ס"ב) נחתום שעשה עיסה לחלקה (כשהיא בצק) חייבת בחלה, לפי שאם לא תימכר יעשנה פת, אבל העושה עיסה לחלקה בבצק פטורה. דהיינו, כאשר בעל מאפיה מכין בצק כדי למכרו בצורה זו, חייב להפריש ממנו הפרשת חלה. כיון שאם לא יצליח למכור אותו כך, יאפה אותו ויכין ממנו לחם לעצמו בשיעור המחייב הפרשת חלה. אמנם שאדם פרטי מכין בצק כדי לחלק אותו לאחרים פטור מהפרשת חלה. וכתב מרן הבית יוסף, שדווקא כשמחלקה כשהיא בצק פטורה מחלה, אבל אם מחלקה אחר אפיה חייבת בהפרשת חלה.
למדנו מכאן שכאשר עושים עיסה "על מנת לחלקה" פטורה מהפרשת חלה. והאחרונים נחלקו בהסבר הדברים. שיטת הלבוש – מדובר שרוצה לחלק הבצק להרבה אנשים, אולם אם מחלק העיסה לעיסות קטנות ואופה מהם כמה לחמים, חייב בהפרשה בברכה, וכנ"ל. שיטת הלחם חמודות (הובא בהגהות מוהר"א אזולאי) – אם לש הבצק ואינו אופה כל העיסה החייבת בשיעור ביום אחד, פטור מהפרשת חלה. אבל אם אופה כמות המחייבת בהפרשה חייב בהפרשה. ולדבריו יוצא, שאם לש בצק בשיעור הפרשת חלה, ולאחר שערך הבצק חילק הבצק, כאשר חלק ממנו אופה היום וחלק ממנו מקפיא ואופה ביום אחר, היות ואין שיעור להפרשת חלה בבצק שאופה היום, אין חייב בחלה. אלא אם כן, בתחילה היה דעתו לאפות כשיעור ואח"כ התחרט. שיטת החזון איש (יו"ד סי' קצח סק"ט) – כאשר לאחר החלוקה מקפיד על תערובת הבצקים, כלומר שלאחר הלישה מחלק הבצק לשניים, ועושה מאחד עיסה מתוקה ומהשני עיסה מלוחה, פטור מהפרשת חלה.
אם כן, כאשר אישה לשה עיסה כשיעור חלה ובדעתה לחלק לכלותיה או בנותיה הנשואות בעודה בצק. אם נותנת לכל אחת מהן פחות משיעור חלה, פטורה מלהפריש חלה אף שמתחילה היה בידה בצק כשיעור. אולם אם בדעתה לחלק לאחר האפייה לבני משפחתה חייבת בחלה בברכה. וכן פסק בחזון עובדיה שבת (ח"א עמ' יד).
הלכה נוספת נלמד מדברנו, שמורה בבית הספר שלשה בצק ונותנת לילדות לקלוע ממנו חלות וכל תלמידה לוקחת את הבצק שקלעה ואופה בביתה פטורה מלהפריש חלה. ואם המורה אופה את הבצקים לאחר קליעת הבצק על ידי התלמידות חייבת בחלה בברכה. ומאחר ובדרך כלל המורה רוצה להראות לתלמידות איך מפרישים חלה בברכה, כתב בספר הכשרות למעשה (עמ' תז) שהעצה היא שכל ילדה תחזיר את העיסה אחרי הקליעה, ואחר האפייה תקבל כל אחת מהילדות חלה אפויה, ולאו דווקא את החלה שהיא לשה ואז חיוב ההפרשה היא עם ברכה.
סיכום: כאשר הבצק שייך לאישה אחת והיא מחלקת אותו בעודו בצק ואין בכל עיסה שיעור חלה, פטורה העיסה מהפרשת חלה, ואם האישה מברכת בשעת ההפרשה הרי זו ברכה לבטלה, אלא אם כן יאפו את החלות ואז יחלקו את החלות. וכמובן אם יש לכל אישה עיסה בשיעור חלה שאותה היא לוקחת לביתה חייבת בהפרשת חלה בברכה.