שאלה: במהלך ימי בין הזמנים, רבים מנצלים את ההזדמנות לנפוש עם בני משפחתם, ובין היתר משתתפים בפעילויות אטרקטיביות כמו סנפלינג, אומגה ושייט קייקים, כל זאת תוך שמירה על כללי הצניעות. השאלה שעולה היא, לאור הסיכון שפעילויות אלו כרוכות בו, האם מותר להשתתף בהן?
תשובה: בשו"ת נודע ביהודה (מהדורא תנינא יו"ד סימן י) נשאל, האם מותר ליהודי להתעסק בציד חיות? והשיב: הציד לשם שעשוע יש בו [נוסף לשאר האיסורים] איסור מצד "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" (דברים ד, טו). ומי לנו גדול ובקי בציד יותר מעשו? שהכתוב מעיד עליו "ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה" (בראשית כה, כז). אף על פי כן, אמר על עצמו 'הנה אנכי הולך למות' (שם לב). פירש הרמב"ן שהכוונה הפשוטה במלים אלו, שעשו סיכן עצמו כל יום בין גדודי חיות. ומעתה, איך יכניס עצמו איש יהודי למקום גדודי חיות רעות?
ובשו"ת בנין ציון (סי' קלז) כתב, כי אף על פי שאין הולכים אחר הרוב כאשר מדובר בפיקוח נפש, ולכן אם יש סיכוי קטן שיקרה לו נזק, אסור להכניס את עצמו לסכנה, הכוונה היא דווקא כאשר מדובר בסכנה ודאית, כגון במצב שבו גל אבנים נפל עליו, ואז גם אם הסיכון קטן, יש להימנע. אך אם הסכנה אינה מיידית אלא יש חשש לסיכון בעתיד, במקרה כזה הולכים אחרי הרוב.
מוכרחים אנו לומר כך, שכן אחרת איך מותר לאדם לרדת לים או לצאת למדבר, מקומות שדורשים ברכת הגומל לאחר ההימצאות בהם בשל הסכנות הכרוכות בכך? וכיצד מותר להיכנס למצבים כאלה מלכתחילה, כאשר ישנו את הציווי "ונשמרתם מאד לנפשותיכם"? התשובה לכך היא שבזמן הפעולה עצמה, כל עוד אין סכנה מיידית, ניתן להסתמך על הרוב של המקרים שאינם מסוכנים. הוכחה לדבריו מביא הרב בנין ציון ממסכת ברכות (לג.) בה נאמר כי אפילו אם נחש כרוך על עקבו, לא יפסיק את תפילתו, אך אם עקרב בא לקראתו, יפסיק. והסיבה היא כי נחש לא תמיד נושך, בעוד שעקרב תמיד נושך. לכאורה ניתן היה לשאול, מדוע יש להפסיק דווקא בפני עקרב, הרי גם נחש הוא סיכון? התשובה היא כי מדובר במקרה של סכנה לא ודאית, מתבאר מדבריו שכדי להיכנס לחשש סכנה צריך אחוזים נמוכים מאד.
ובשו"ת חלקת יעקב (אבהע"ז סי' ס) כתב לבאר מה נחשב אחוזים נמוכים שמותר לאדם להסתכן? וביאר, שהדבר תלוי בדעת בני אדם, כל דבר שדרך רוב בני האדם לברוח ממנו כבורח מפני הסכנה, נחשב כספק פיקוח נפש. אבל, דבר שרוב האנשים אינם מפחדים ממנו וכך מנהגו של עולם, אין לחשוש לסכנה. ועל זה נאמר "שומר פתאים ה' ". לפיכך, מותר לטייל בחשש רחוק של סכנה, באם אין דרך רוב העולם לחוש לזה, אבל לא בטיולים שדרך העולם לפחד מהם. וכן מותר לנסוע ברכב, מטוס ואנייה. וכן כתב בשו"ת מנחת שלמה (תנינא סי' לז ד"ה ולענין) ועוד. ובספר מנוחת אמת (פ"ד ה"א) כתב, שמותר לנסוע לצורך טיול ברכב ואין לחוש בזה מפני סכנת הדרכים. כיון שאין זה בגדר סכנה. אולם בפ"ז (ה"ז, והערה כ) הזהיר, שאין ללכת למקומות שיש בהם חשש סכנה.
סיכום: מותר לאדם לנסוע לטיול ברכב, מטוס או אנייה, וכן מותר לאדם ללכת לכל מיני אטרקציות שרוב בני אדם לא מפחדים לעשותם. אבל, אטרקציות שרוב האנשים מפחדים לעשותם, אסור לעשותם מפני אזהרת התורה "ונשמרתם מאד לנפשותיכם".