שאלה: בית הכנסת אשר לחלק מהמתפללים חם, ולחלקם קר בימות החורף האם ניתן לפתוח את החלון או להדליק את המזגן ?
תשובה: השאלה שלפנינו מגיעה לידי ביטוי באופן יומיומי הן בבית הכנסת או בנסיעה באוטובוס, ואפילו בין בני זוג בבית שלאחד קר ולשני חם, כיצד הדרך הנכונה להתנהג.
מפורסמים דברי הגאון רבי שמואל מסלנט זצ"ל שאמר, שחייבים לסגור את החלון כאשר קר לאחד בחורף, כיון שכרגע הוא טענתו טובה שהלוא קר בחורף, ואם לחברו חם הוא המשונה, ובקיץ להיפך. מבואר, שלפי דעתו הולכים אחר דעת היחיד. אולם בספר דרך אמונה (פאה פ"ד מ"א) חלק על דבריו, ולדעתו הולכים אחרי רוב הציבור.
והמקור לדין זה מבואר בגמרא במסכת בבא בתרא (כב:) שרופא שהיה גר בדירה שהייתה לה גם חצר פרטית, בשכנות לדירתו של רב יוסף, היה רגיל להקיז דם לחולים בחצרו הפרטית. כתוצאה מכך, באו עורבים לחצרו ומשם הם עפו לדקלים שהיו בחצרו של רב יוסף וקרקרו בקול גדול או שלכלכו את פירותיו, ובגלל שרב יוסף היה אסטניס – מעשי העורבים הפריעו לו מאד, לפיכך ביקש רב יוסף מהרופא להפסיק להקיז דם בחצירו. ונפסק בגמרא שהדין עם רב יוסף. וכן פסק השו"ע (חו"מ סי' קנה סל"ט). והוסיף הרמ"א, שהוא הדין בכל נזק גדול שאין אדם יכול לסובלו, כגון: שהניזק הוא חולה וכדו'. צריך המזיק להרחיק את עצמו. ואם כן בנידון שאלתנו, מכיוון שלרוב בני האדם מזיק פתיחת החלון בחורף מפני הצינה שנכנסת דרכו, ולהיפך בקיץ. נחשבים הציבור כאסטניסטים לעניין זה שאינם יכולים לנהוג באופן שונה, ולכן כל מי שנמצא עם הציבור בזמנים אלו על דעת כן הוא משתתף, והרוצה לשנות נחשב מזיק, ויכולים שאר השותפים לחייבו לפתוח או לסגור החלון, כפי שמקובל להשתמש אצל רוב האנשים בעונה זו.
אולם כל מה שדיברנו עד עתה הוא בתקופת החורף, אבל בתקופת הסתיו והאביב שאין הכרעה כצד מסוים, שיש אנשים שקר להם ויש כאלה שלא. הדין יהיה תלוי במצב הבריאותי של הצדדים, שאם אחד המתפללים הוא חולה או זקן יש להתחשב במצבו כמבואר בדברי הרמ"א הנ"ל. אבל אם שניהם בריאים או שניהם חולים עליהם להגיע לפשרה מסוימת או שאחד מהם יוותר.
ולעניין הפעלת המזגן בקיץ, בתשובות שבט הלוי ח"ח (סי' שז) השיב, שאין יכולת לזקן או חולה אפשרות למחות על עצם התקנת המזגן כיון שנעשה בזמן ותקופה שלנו כחלק נורמלי מישוב הדירה או החזקת חבורת רבים של בתי כנסיות ובתי מדרשות והוא לתועלת התורה והתפלה. אבל גם אי אפשר לקחת מהחולה או ת"ח זקן הזכות שלו כיון שמזיק לו שימוש המזגן, ויכול הוא למחות על הדלקתו. ובספר פסקי המשפט (סי' קנו הערה 29) הציע, לפשר ולהפעיל את המזגן ברמת קור כזו שרק לא יצטערו שאר המתפללים, אע"פ שלא תהיה להם הנאה ממנו. ובאופן שגם הזקנים יוכלו לסבול ולא יצטערו. אפשרות נוספת, שישב הזקן ליד החלון ויפתח אותו שיכנס אויר חם מבחוץ, ואע"פ שבפעולה זו המזגן צריך להתאמץ יותר ויש כאן הוצאה כספית, מכל מקום אי אפשר למחות בזקן מכיוון שאף הוא שותף בבית הכנסת.
אבל להפעיל מאוררים בבית הכנסת בימי הקיץ שרוב הציבור חפצים להפעילם, והמיעוט מתנגד, מכיוון שגם למיעוט אין בזה סבל או היזק רק צער, הולכים אחר רוב המתפללים, והמיעוט ירחיקו את עצמם.
סיכום: בימות החורף (חודשי טבת שבט ואדר) רוב הציבור נחשבים כחולים לעניין הקור, וצריך לסגור את החלון, ובימות הקיץ רוב הציבור נחשבים כחולים לעניין החום, וצריך לפתוח החלון. אבל בימות הסתיו והאביב תלוי אם אחד הצדדים חולה או זקן, ואם לא, יגיעו לפשרה. וגם הפעלת מזגן בחורף (על חום שגורם למחנק) או בקיץ תלויה בזה.