פרשת "נֹחַ" פותחת בסיפור דור המבול, דור שהתנהגות בין אדם לזולתו בין אדם לחברו היתה גרועה ביותר, וכדברי הפסוק בפרשתנו "תִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹקִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס. וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ" (פרק ו' פסוקים יא'-יב').
הקב"ה מחליט להביא מבול על הארץ ולהחריב את כל היקום, הוא מבקש מנח להכין תיבה, ולהכניס לשם מכל הבהמה הטהורה שבע, מן הבהמה שלא טהורה שתיים, וכמובן גם נח ובניו אשתו ונשי בניו נכנסו לתיבה. כעבור ארבעים יום של מבול, פותח נח את החלון שבתיבה והוא שלח את העורב "וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ" (ח', ז'), מחכה נח עוד שבעה ימים ושולח את היונה "לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה" (ח', ט').
"וַיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיֹּסֶף שַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מִן הַתֵּבָה. וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ וַיֵּדַע נֹחַ כִּי קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ. וַיִּיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד" (ח', י'-יב').
על הפעם השנייה שנח שלח את היונה והיא חזרה אליו לעת ערב עם עלה זית טרף בפיה, אומרת הגמ' במסכת עירובין דף יח' עמוד ב' "אמר רבי ירמיה מאי דכתיב והנה עלה זית טרף בפיה, "אוֹמֶרֶת יוֹנָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלַם, יִהְיוּ מְזוֹנוֹתַי מְרוֹרִים כְּזַיִת בְּיָדְךָ, וְאַל יִהְיוּ מְתוּקִים כִּדְבַשׁ, ותלויין ביד בַּשָּׁר וְדָם".
העלה זית שהיונה חזרה בו לנח ודוקא בפיה בא למסור מסר, ידוע שעלי הזית מרים הם מאוד, הפה מסמל את המזון את האוכל, וכן דרשו חז"ל את המילה "טָרָף" שהיא מלשון מזון כנאמר במשלי פרק ל' "הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי". ומכאן דרשו חז"ל מזה שהיונה הביאה דוקא עלי זית שהם מרים ודוקא בפה, שהיונה אמרה עדיף "מְזוֹנוֹתַי מְרוֹרִים" אבל מסורים בידי הקב"ה "וְאַל יִהְיוּ מְתוּקִים כִּדְבַשׁ עַל יְדֵי בַּשָּׁר וְדָם".
אלא שיש לשאול מה ראו חז"ל לדרוש ככה? אולי היונה הביאה עלי זית מכיוון שזה הדבר היחיד שהיא מצאה!!? ואם אכן זה כך, לא ניתן ללמוד מעלי הזית דבר ?!!
חז"ל במדרש רבה נחלקו, מהיכן הביאה היונה בכלל את העלה הזה, הרי כל היקום נשטף במבול" כך אומר הפסוק בפרשתנו פרק ז' פסוק כג' "וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה…"?? אם כל היקום נמחה מהיכן הביאה היונה את עלי הזית?! אומר ר' ביבי שערי גן עדן נפתחו לה והביאה את עלי זית מגן עדן.
אם שערי גן עדן נפתחו לה, הרי ששם יש את הכל, ישנם כל העצים והצמחים, וכו' יכלה היונה להביא עלי צמח אחר טוב יותר, להביא עלים מעץ מתוק יותר, מובחר יותר, מדוע אם כך בחרה היונה להביא דוקא מעץ הזית?! מכאן למדו חז"ל שאמרה היונה, עדיף שמזונותיי יהיו מרים אך יהיו נתונים בידי הקב"ה ואל יהיו מתוקים ויהיו נתונים בידי בשר ודם.
פשוטם של דברים הוא: לפני שהיונה יצאה החוצה היא היתה מקבלת מזון, מקבלת אוכל מנח בתיבה, מזונותיה היו אומנם מתוקים היו בנחת לא היתה צריכה לעמול על המזונות אך היו תלויים בידי ודם תלויים בידי נח ומשפחתו, אך עכשיו שהיונה יצאה מהתיבה מזונותיה מרים יותר, היא צריכה לעמול עליהם לבד "לטרוח ולמצוא מזון, אך הם אינם נתונים עוד בידי בשר ודם, אלא בידי הקב"ה, ואולי גן העדן שמשם לקחה היונה את העלה מסמל זאת. שזה נתון בידי הקב"ה.
מוסר השכל גדול ביותר מלמדת אתנו היונה הרי ידוע כמה קשה לאדם להיות סמוך על שולחן אחרים, למרות שהוא אוכל מעדני עולם, עצם העובדה שהוא תלוי בזולת, שהוא תלוי באדם אחר, הרגשה זו גרועה ביותר ואף מתסכלת. לכן בברכת המזון מודים אנו לקב"ה על המזון שהוא נתן לנו, וגם שיתן לנו בעתיד, ואומרים אנו בברכה "וְנָא אַל תַּצְרִיכֵנוּ ה' אֱלֹקֵינוּ לִידֵי מַתְּנוֹת בָּשָׂר וָדָם. וְלֹא לִידֵי הַלְוָאָתָם. אֶלָּא לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה וְהָרְחָבָה. הָעֲשִׁירָה וְהַפְּתוּחָה. יְהִי רָצוֹן שֶׁלּא נֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְלֹא נִכָּלֵם לְעוֹלָם הַבָּא".
לכן מובן עתה מדוע בפעם השלישית כשנח שולח את היונה היא לא חוזרת אליו כלל, הרי לכאורה היה לה טוב אצלו, מזונותיה תמיד מצויים אצלו וכו'?? אז מדוע לא לחזור אליו ולהישאר אצלו תמיד??
בפעם השנייה שקלו המים מעל הארץ, והיונה עדיין לא יכלה להסתדר מחוסר מקום, שהכל עדיין היה רטוב ולח, לכן היא חזרה אליו עם עלי זית בפיה, לרמוז לו את הנ"ל, ובפעם השלישית לאחר 7 ימים שהעולם כבר יבש, אין היא חוזרת אליו כלל, להיות נאה דורש נאה מקיים, עדיף להיות בחוץ כשהמזונות קשים להשגה המזונות קצת מרים אבל בידי הקב"ה שהוא זן ומפרנס לכל מביצי כינים ועד קרני ראמים מאשר לחזור לנח שהמזונות יהיו בידי בשר ודם ויהיו מתוקים, לכן מובן מדוע היונה אל חזרה לנח לתיבה.
מוסר השכל חשוב וגדול למדנו בפרשתנו מבעל חיים קטן, אך
ניתן ללמוד עוד דבר חשוב ביותר מהעניין שנח שולח דוקא את היונה, ולא מחליף ושולח בכל פעם בעל חיים אחר.
הגמ' במסכת שבת דף מט' עמוד א' מספרת שפעם אחת מלכות רומי גזרה שלא להניח תפילין, וכל המניח תפילין ינקרו את מוחו, אלישע הניח תפילין ברחובה של עיר, ראה אותו שוטר רומי, אלישע חלץ את התפילין והניח אותם בידיו. שאל אותו השוטר מדוע אתה עובר על הציווי של המלכות?? ענה לו אלישע שבכלל הוא לא הניח תפילין, וכששאל אותו השוטר אם כך מה יש לך בידיים, ענה לו אלישע יש לי כנפי יונה, ואז נעשה לו נס והתפילין הפכו לכנפי יונה ובזה ניצל אלישע, ולכן קוראים לו אלישע בעל הכנפיים, שואלת הגמ' מדוע ענה אלישע ואמר שיש לו בידיים כנפי יונה?? עונה הגמ' מה יונה כנפיה מגינות עליה אף ישראל מצוות מגינות עליהם.
התוספות במקום שואלים שאלה נוספת, רעיון זה שהכנפיים מגינות זה נכון לכל בעלי כנף, אז מדוע אלישע אמר שיש לו דוקא כנפי יונה ולא בעל כנף אחר?? עונים התוספות, שכל בעלי הכנף כאשר הם עפים ומתעייפים הם נחים עד שאוגרים כוחות וממשיכם לעוף, אך היונה היא בעל הכנף היחיד, שכאשר היא מתעייפת אין היא נחה אלא מורידה כנף אחת וממשיכה לעוף בכנף השנייה בלבד וכן לחילופין.
למדים אנו שהיונה כשיש לה מטרה אין היא נחה, גם כשהיא עייפה היא עפה בכנף אחת למלא ולהשיג את המטרה, ולכן מובן מדוע נח שולח רק את היונה, מכיוון שכל בעל כנף אחר היה מתלונן מספיק שלחת אותי כבר פעם אחת וכו', אך היונה אינה כך, אלא חוזרת וממשיכה לעוף עד שהמטרה שלה מושגת.
לכן ישראל נמשלו ליונה שנאמר "כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף". ללמדנו שאסור ליהודי לנוח מעבודת הבורא, גם כשהוא חלילה מעט עייף, ימשיך לעוף בכנף אחת, ימשיך ויעסוק בתורה מעט יותר בנחת, אבל חלילה אסור לעצור מעבודת ה', למדנו מהיונה הרבה מסרים חיוביים מבחינת מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי.
בברכת שבת שלום ומבורך.