182 איש, מטוס שצולל אל הקרקע וטייס משנה שניסה להפוך טיסה שגרתית לישראל לפיגוע קטלני • רגע אחר רגע נחשפת שרשרת בלתי נתפסת של תושייה, גבורה והשגחה פרטית שהסתיימה בנס גדול בשחקים • הסיפור המלא של טיסה FZ1073

פעוט בוכה באחת השורות. כמה מושבים משם אב עוצם עיניים ומנסה לגנוב עוד כמה דקות של שינה. ילדים מדברים וצוחקים. מגשים מארוחת הבוקר נאספים בין המושבים. עוד מעט ישראל.
עבור 174 הנוסעים בטיסה FZ1073 של פליי דובאי, רובם ישראלים, זו הייתה אמורה להיות השעה האחרונה של עוד טיסה שגרתית מדובאי לנתב"ג. חלקם כבר חושבים על הנחיתה, על המזוודות, על הדרך הביתה.
איש מהם אינו יודע שמעבר לדלת המשוריינת שבקדמת המטוס מתנהל באותן דקות מאבק על החיים שלהם.
ואז, בלי שום אזהרה, המטוס צולל.
חרטום הבואינג פונה מטה והמטוס מתחיל לאבד גובה במהירות מבהילה. אנשים נזרקים ממקומם. חפצים עפים. צעקות ממלאות את תא הנוסעים. בתוך קצת יותר משלושים שניות מאבד המטוס יותר מ־16 אלף רגל – כמעט חמישה קילומטרים של גובה.
Reuters, שניתחה לאחר מכן את נתוני הטיסה, מצאה כי בשיא הצלילה איבד המטוס גובה בקצב של כ־544 רגל – 166 מטרים – בכל שנייה.
אבל לנוסעים אין עדיין מושג למה המטוס צולל.
הם אינם יודעים שבאותו זמן הקברניט שלהם, סמית מאצ'הר, שוכב פצוע ומדמם בתוך תא הטייס לאחר שהותקף בגרזן חירום.
הם אינם יודעים שהאיש שאמור לשבת לצדו ולעזור להביא אותם בשלום לישראל = טייס המשנה, הוא האיש שתוקף אותו.
ובעיקר, הם עדיין אינם יודעים שלפי הפרטים שייחשפו בימים שלאחר מכן, ייתכן שכל מה שקורה עכשיו בשמים תוכנן הרבה לפני שעלו בכלל על המטוס.
בתוך הכאוס מתחילה שרשרת של אירועים שכמעט כל חוליה בה הייתה יכולה להסתיים אחרת.
ילדה קטנה ביקשה ללכת לשירותים בדיוק בדקות שבהן התחולל המאבק. אמה, שהמתינה בסמוך, שמעה רעשים מעבר לדלת. קברניט שנפצע הצליח למרות מצבו לאפשר את פתיחת הקוקפיט. נוסעים ישראלים רצו קדימה במקום לאחור. אחד מהם ימצא את עצמו בתוך דקות אוחז בהגאי בואינג 737. רופא שנמצא במקרה בטיסה יטפל בקברניט הפצוע.
ועל אותו מטוס ממש נמצאים במקרה גם טייסים נוספים של פליי דובאי.
כל פרט בפני עצמו יכול להיקרא צירוף מקרים.
כשמניחים את כולם זה לצד זה, קשה שלא לחשוב כמה מעט היה צריך להשתנות כדי שהסיפור הזה יסתיים אחרת לחלוטין.
וכדי להבין את גודל הנס צריך לחזור כמה שעות לאחור.
חמש בבוקר, דובאי – יום רביעי, י"ט תשרי תשפ"ז
לפי שחזור מפורט שפרסם העיתון האיטלקי "קוריירה דלה סרה", בשעות הבוקר המוקדמות מתחילים הנוסעים להתרכז לקראת הטיסה לתל אביב. המטוס מלא.
בהמשך תאשר סעודיה רשמית את המספרים: 174 נוסעים ושמונה אנשי צוות – 182 בני אדם בסך הכול.
הטיסה היא FZ1073 של פליי דובאי, מדובאי לתל אביב.
בתא הטייס יושב הקברניט סמית מאצ'הר, אזרח הודו. לצדו טייס המשנה, שזוהה בהמשך בדיווחים כהמאם אל־המאמי, בן 29, אזרח עומאן.
בשעה 7:05 בבוקר לפי שעון האמירויות המטוס ממריא.
הבואינג מטפס לגובה שיוט. בהמשך מתחילה חלוקת ארוחת הבוקר. הדיילים עוברים בין השורות, קפה מוגש, נוסעים משוחחים, אחרים מנמנמים – שום דבר אינו מרמז על מה שיתרחש בתוך זמן קצר.
האיש שישב מימין
רק אחרי האירוע החלו החוקרים לחזור לאחור ולבדוק מי בדיוק היה האיש שישב בכיסא טייס המשנה.
וככל שהימים חולפים, התמונה נעשית מטרידה יותר: לפי שני גורמים ישראלים בעלי ידע על החקירה ששוחחו עם Reuters, אל־המאמי סיפר לחוקריו באיחוד האמירויות כי תכנן את הפיגוע עוד לפני שהתקבל לעבודה בפליי דובאי.
לדברי אותם גורמים, הוא חיפש חברות תעופה שטסות לתל אביב והגיש מועמדות לפליי דובאי לאחר שגילה שהיא מפעילה את הקו לישראל.
מקור שלישי שתודרך בפרטי החקירה מסר ל־Reuters כי מטרתו הייתה לרסק מטוס בנמל התעופה בן־גוריון.
ןיש פרט מצמרר נוסף: לפי אותו מקור, אל־המאמי כבר הפעיל מוקדם יותר השנה טיסה לתל אביב והתכוון לבצע את הפיגוע אז, אך חזר בו. הסיבה לכך עדיין אינה ברורה; לפי ההערכה שנמסרה ל־Reuters, ייתכן שהכיר אדם שהיה על אותה טיסה.
(חשוב לדייק: הפרטים האלה לא פורסמו כתמליל רשמי של חקירתו באמירויות. הם נמסרו ל־Reuters בידי גורמים המעורים בחקירה. הרשויות באמירויות עצמן אישרו רשמית את ניסיון הפיגוע, את התקיפה בגרזן ואת הניסיון להשתלט על המטוס – אך טרם פרסמו לציבור את מלוא עדותו של החשוד, אם הפרטים יאומתו במלואם עם סיום החקירה, משמעותם מטלטלת: האירוע לא החל באותו בוקר מעל סעודיה.)
נורות אדומות בדרך
גם עברו המקצועי של אל־המאמי נבדק כעת במדינות שונות.
תחקיר CNN זיהה פרופיל LinkedIn על שמו של אל־המאמי, שלפיו עבד במשך שנים ב־Oman Air ועזב אותה לפני כשנה וחצי
מקור ששוחח עם CNN טען כי דעותיו של אל־המאמי נחשבו קיצוניות עד כדי כך שהוא הוצא מתפקידו בחברה.
לאחר מכן הופיע בפרופיל תפקיד ב־Royal Air Maroc המרוקאית. החברה עצמה מסרה ל־Associated Press כי אל־המאמי עבר אצלה שלושה חודשי הכשרה תיאורטית בשנת 2025, אולם לא עבר את הליך הקבלה הסופי לעבודה.
לאחר מכן הגיע לפליי דובאי.
תחקיר של ה־Wall Street Journal שפורסם השבוע תיאר שרשרת של כשלים בכמה מדינות: לפי העיתון, עומאן הגבילה את אל־המאמי מטיסה בשל חששות הנוגעים להשקפותיו, אך רישיון הטיס שלו לא נשלל ולא נוצרה התרעה בינלאומית שהייתה מונעת ממנו להמשיך לעבוד כטייס. לפי אותו תחקיר, כשפליי דובאי קיבלה אותו לעבודה, הרקע שלו בעומאן לא אומת באופן שהיה חושף את המידע הזה.
וכך הגיע אדם שכבר עורר, לפי הדיווחים, חשש במקום עבודתו הקודם – לקוקפיט של מטוס בדרך לישראל.
בבוקר יום רביעי, מאצ'הר יושב לצדו ולא יודע דבר מכל זה.
"אני רוצה להתפלל"
בסביבות השעה 9:15, לפי השחזור של "קוריירה דלה סרה", נמצא המטוס בגובה של כ־34 אלף רגל.
אל־המאמי אומר לקברניט שהוא רוצה להתפלל, וקם ממושבו.

מאחורי מושב הקברניט נמצא גרזן חירום – כלי שהוא חלק מציוד הבטיחות של תא הטייס ונועד למצבי חירום.
לפי הודעת התובע הכללי של איחוד האמירויות, אל־המאמי נטל את הגרזן ותקף באמצעותו את מאצ'הר.
הקברניט נפצע, והדם מתחיל למלא את תא הטייס.
מאצ'הר מנסה להיאבק בו, אך הוא פצוע והם נמצאים מאחורי אחת הדלתות המאובטחות ביותר בעולם התעופה.
אותה דלת שנועדה למנוע ממחבל להיכנס לקוקפיט – מונעת עכשיו מהאנשים שיכולים להציל את המטוס להיכנס אליו, ובזמן הזה אל־המאמי מנסה להשתלט על מערכות המטוס.
מאצ'הר מבין כנראה שהדרך היחידה להציל את הנוסעים היא לפתוח את הדלת.
ילדה אחת צריכה לשירותים
בדיוק באותן דקות נמצאת טלי מנס באזור הקדמי של המטוס, בתה הקטנה הלכה לשירותים, וטלי ממתינה לה.
ואז היא שומעת את הרעש – משהו מתרחש מעבר לדלת תא הטייס: קולות מאבק. חבטות.
היא מבינה שמשהו אינו כשורה ומזעיקה עזרה.
בתוך הקוקפיט, מאצ'הר הפצוע מצליח לעשות את הפעולה שתתברר כקריטית: לאפשר את פתיחת הדלת.
Reuters אישרה, על סמך עדויות ומידע מהחקירה, כי במהלך אחת הצלילות, כשהקברניט הפצוע נמצא על הרצפה, הוא הצליח לפתוח את דלת הקוקפיט.
ובתוך שניות מגיעים הנוסעים שנענו לקריאתה של טלי – לפחות ארבעה מהם, לפי Reuters, רצים קדימה- ביניהם יניב חיון, אסף רג'ואן וצבי מנס.
הם לא יודעים מה מחכה להם מאחורי הדלת, אבל הם נכנסים.
המטוס צולל
אל־המאמי נאבק על השליטה במטוס, ואז המטוס צולל
נתוני הטיסה שבדקה Reuters מראים שבשעה 05:21 GMT (08:21 שעון ישראל) כשהמטוס במרחב האווירי הסעודי, הוא מבצע פנייה חדה וצולל פעמיים לפני שהוא מתייצב.
בצלילה החמורה ביותר הוא מאבד יותר מ־16 אלף רגל בתוך קצת יותר משלושים שניות.
כשבשיא, קצב הירידה מגיע לכ־166 מטרים בשנייה, וכמעט חמישה קילומטרים של גובה נעלמים בתוך פחות מדקה.
בתא הנוסעים אנשים בטוחים שזה הסוף, ובתא הטייס הישראלים נאבקים באל־המאמי.
יניב חיון סיפר לאחר מכן כי הרחיק את טייס המשנה מההגאים ובשלב מסוים אחז בעצמו בשליטה וניסה להרים את המטוס. את הידע הבסיסי שהיה לו, סיפר, הוא זכר מסדרת הטלוויזיה "תעופה בחקירה".
במקביל, נוסעים אחרים משתלטים על אל־המאמי.
שניים מהם קושרים אותו באמצעות כבלי אוזניות, והוא מנוטרל.
אבל הסכנה עדיין לא הסתיימה.
ואז נכנסים הטייסים
על המטוס נמצאים, במקרה, טייסים נוספים של פליי דובאי שאינם חלק מהצוות הפעיל באותה טיסה, הם נכנסים לקוקפיט ומקבלים את השליטה.
פליי דובאי אישרה בהמשך כי טייס גיבוי שהיה על המטוס קיבל את הפיקוד.
אחד הטייסים מזין בטרנספונדר את הקוד 7700- זהו קוד החירום הכללי של עולם התעופה.
כעבור דקות מופיע קוד אחר: 7500- התערבות בלתי חוקית במטוס. חשד לחטיפה.
בשלב מסוים, לפי גורם ישראלי ששוחח עם Reuters, משדר המטוס אף כבה למשך כמעט חצי שעה.
המטוס משנה מסלול, נכנס לזמן קצר למרחב האווירי הירדני ובהמשך מופנה חזרה לכיוון סעודיה.
היעד החדש: תבוק.
האם ניסה לכבות גם את המנועים?
אחת השאלות שעדיין נבדקות היא מה בדיוק עשה אל־המאמי למערכות המטוס.
בתחקיר של "קוריירה דלה סרה" נותחו סרטונים שצולמו בזמן האירוע בידי שני קברניטי בואינג 737.
לדבריהם, בסרטון נראית תאורת החירום בתא הנוסעים כשהמטוס עדיין באוויר. הם העלו אפשרות שמקור החשמל הראשי של המטוס אבד – מצב שעשוי להתרחש בין היתר אם המנועים או הגנרטורים כובו.
אחת האפשרויות שהעלו היא שאל־המאמי העביר את מתגי הדלק של המנועים מ־RUN ל־CUTOFF, אבל נכון למועד כתיבת שורות אלה אין לכך אישור רשמי מנתוני מקליט הטיסה.
182 בני אדם חוזרים לקרקע
לבסוף נראה המסלול- תבוק.
על פי הודעה רשמית של משרד הפנים הסעודי, טיסה FZ1073 קיבלה אישור לנחיתת חירום בנמל התעופה הבינלאומי הנסיך סולטאן בן עבד אל־עזיז.
ובשעה 09:45 לפי שעון ישראל וסעודיה, נוגע המטוס בקרקע.

174 נוסעים. שמונה אנשי צוות. כולם בחיים בנס אחד גדול.
הרשויות הסעודיות פעלו מיד. הקברניט וטייס המשנה פונו לבית החולים בצורה מאובטחת. והנוסעים הועברו לאזור מאובטח.
הודעת משרד הפנים הסעודי מסרה כי בתחקיר ראשוני, שנערך בשיתוף צוות ביטחון מאיחוד האמירויות, נמצא שהקברניט הותקף בידי טייס המשנה ושניהם נפצעו.
בשעה 17:40 עזבו 174 הנוסעים את תבוק במטוס חלופי של פליי דובאי.
ואנשי הצוות האחרים חזרו לדובאי בטיסה נוספת.
לאחר שמצבם הרפואי של מאצ'הר ואל־המאמי השתפר, השניים הועברו למחרת בבוקר לאבו דאבי בליווי אנשי ביטחון אמירתים, שם נמשכה החקירה.
ובכ"ב תשרי הגיעה הקביעה הרשמית מאיחוד האמירויות: התובע הכללי הגדיר את מעשיו של טייס המשנה ניסיון לבצע פעולת טרור.
איך אדם כזה הגיע בכלל לכיסא טייס המשנה בטיסה לישראל?
השאלה נעשתה קשה עוד יותר משום שעומאן אינה מקיימת יחסים דיפלומטיים עם ישראל.
ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר לאחר האירוע שטייסים בעלי אזרחות של מדינות שאין להן יחסים דיפלומטיים עם ישראל אינם אמורים להפעיל טיסות לישראל.
ובכל זאת, אל־המאמי היה שם, ולא רק הוא, דיווחים בישראל העלו כי טייסים עומאנים נוספים כבר טסו בעבר בקו לישראל.
בשנת תשפ"ג (2023) חוקקה הכנסת את "חוק סמכויות לאיסוף ואבחון של נתוני נוסעים הנכנסים לישראל או היוצאים ממנה".
החוק הקים מרכז לאומי שאמור לקבל ולנתח נתונים על הנוסעים וגם על אנשי הצוות בטיסות לישראל וממנה.
בתקציר הרשמי של הכנסת נכתב במפורש שאפשר להשתמש במידע, בין היתר, לצורך מניעה וסיכול טרור ואבטחת התעופה האזרחית.
המידע כולל שם, תאריך לידה, לאום, מספר דרכון והמדינה שהנפיקה אותו, לצד נתוני טיסה נוספים, והגופים הרשאים לקבל גישה למאגר כוללים בין היתר את השב"כ, המוסד, משטרת ישראל ומשרד התחבורה.
ומכאן נולדה השאלה הקשה ביותר בפרשה:
אם היה ידוע שטייס המשנה הוא אזרח עומאן – כיצד לא נדלקה נורה אדומה?
ואם אכן היה קיים במדינה אחרת מידע על כך שהוגבל מטיסה בשל חשש להקצנה – האם המידע הזה הגיע אי פעם לישראל? נכון לעכשיו אין תשובה מלאה.
הקברניט שהפך לגיבור
בינתיים, בהודו ובאיחוד האמירויות, הפך סמית מאצ'הר לסמל.
יורש העצר של דובאי, השייח' חמדאן בן מוחמד בן ראשד, ביקר אותו בבית החולים ושיבח את אומץ לבו, אחריותו ודאגתו לחיי אדם.
בהודו פורסמו מחוות לכבודו, ובמדינת גוג'ראט הודיעו על כוונה להעניק לו הוקרה.
ובצדק.
מאצ'הר היה פצוע, הותקף מאחור בתוך המקום שבו אמור היה להרגיש בטוח יותר מכל מקום אחר במטוס, ובכל זאת הצליח לבצע את הפעולה שאפשרה לאחרים להיכנס.
אילו הדלת לא הייתה נפתחת, קשה לדעת אם מישהו מהנוסעים היה יכול להגיע בזמן אל תא הטייס.
"לכל אחד היה תפקיד"
אחרי שחזר לישראל כתב אסף רג'ואן, שהיה בין הנוסעים שסייעו להשתלט על אל־המאמי, דברים שמקבלים משמעות אחרת כשמכירים את כל השתלשלות האירועים.
רק אחרי שהכול נגמר, כתב, החלו הנוסעים להבין שלכל אחד היה תפקיד – אחד סיפק נקודה חמה בטלפון כדי לאפשר תקשורת, אחר הביא את הכבלים שבהם נקשר התוקף, היו מי ששמרו על הילדים, היו מי שנאבקו, והיו את מי שהתפללו.
אחרי שחזר לארץ הגיע רג'ואן לבית הכנסת לברך ברכת הגומל.
ובקריאה בבית הכנסת הוא פגש את הפסוק: "אֵין כָּאֵל יְשֻׁרוּן, רֹכֵב שָׁמַיִם בְּעֶזְרֶךָ, וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים." אחרי מה שעבר בשמים, הוא כתב, המילים קיבלו לפתע משמעות אחרת.
הנס שנכתב בפרטים הקטנים
אפשר – וצריך – לחקור את טיסה 1073 עד הפרט האחרון.
אבל יש שאלה אחת שהתחקיר הטכני לעולם לא יוכל לענות עליה.
מה הסיכוי שכל האנשים הנכונים יהיו בדיוק במקום הנכון, ברגע הנכון?
אפשר לקרוא לכל אחד מהדברים האלה צירוף מקרים.
אבל כש־182 בני אדם עולים למטוס בשמים – ו־182 בני אדם חוזרים ממנו לקרקע – קשה שלא לראות את התמונה הגדולה.
היו שם אומץ לב. תושייה. מקצועיות. אנשים שלא חשבו על עצמם ורצו להציל אחרים.
אבל מעל הכל, הייתה שם גם יד אחרת, יד ההשגחה.
יד שלא נראתה בתוך תא הטייס, אבל נדמה שהייתה שם בכל אותם פרטים קטנים שהתחברו, בזה אחר זה, לדבר אחד גדול.
נס.
וכשאסף רג'ואן עמד לאחר מכן בבית הכנסת ואמר "הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב", נדמה שהיה קשה למצוא ברכה מדויקת יותר עבור 182 האנשים שחזרו באותו יום מן השמים.
קרדיט ותמונות: וויקיפדיה, AI
