ה'שכר הטוב בעולם'
רש"י פירש על הפסוק "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם", וחי בהם לעולם הבא, אני ה' נאמן לשלם שכר.
ובגמרא בקידושין (ל"ט:) אמרו שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, כלומר, על קיום מצוות לא שייך לשלם שכר בעולם הזה, כל התשלום עבור המצוות שקיים בעולם הזה מקבל לעולם הבא. וזה הנאמר כאן, וחי בהם, לעולם הבא.
ויש להבין, הגמרא בעירובין (כ"ב.) הביאה עה"פ ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, שהקב"ה משלם שכר לשונאיו גמולו הטוב כאן בעולם הזה, והטעם הוא, כדי להאבידו מן העולם הבא. א"כ, יש בעולם הזה תשלום ושכר עבור המצוות ומעשים טובים שעשה בעולם הזה?
החפץ חיים זצ"ל מיישב, שבהרבה מקומות בתורה מצינו שנאמר אני ה', ורש"י פירש נאמן לשלם שכר. כלומר יש הבטחה מה' יתברך שישלם לעתיד לבוא שכר על קיום מצוות ומעשים טובים שמקיימים כאן בעולם הזה. הבטחה זו דומה לשטר חוב החתום על ידי מלך מלכי המלכים הקב"ה בכבודו ובעצמו, וכפי שהמדרש רבה (על מגילת רות) מביא, לשעבר אדם עושה מצוה נביא כותבה, ועכשיו אדם עושה מצוה מי כותבה, אליהו ומלך המשיח, והקב"ה חותם על ידיהם. וידוע המאמר ששטר חוב החתום ביד המלך בעצמו אין אפשרות ביד תושבי עיירה קטנה לפדותו, כיון שכל הכסף שיש להם לא יספיק עבור זה, אלא צריכים ללכת לעיר הבירה לאוצר המלך ששם יש סכום ראוי לזה.
כך הוא גם בענין תשלום שכר עבור קיום מצוות ומעשים טובים כאן בעולם הזה, צדיק המקיים את כל המצוות מתוך כוונה טובה וטהורה, זוכה שיש לו בידיו שטר חתום על ידי המלך בעצמו, סכום זה הוא עצום מאד ואי אפשר לשלמו אלא רק באוצר המלך, בעולם הבא. אבל אדם רשע העושה מצוות בעולם הזה, בודאי שלא עשה את המצוה עבור השי"ת, לא עשה את המצוה מתוך כוונה טובה וטהורה, אלא רק לתועלת עצמו, לכן השכר שמשלמים לו עבור מצוה כזו הוא מועט, ואותו אפשר לקבל גם כאן בעולם הזה.
בזה אפשר לפרש את דברי המשנה באבות (פ"ב מ"א) הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות, והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה. לכאורה אם אנחנו לא יודעים מהו שכרן של מצוות ומעשים טובים, כיצד אדם יכול לחשב הפסד מצוה כנגד שכרה?
הגמרא בחולין (פ"ז.) מביאה, מעשה באדם ששחט עוף וקדם אותו חבירו וחטף לו את מצות כיסוי הדם, וחייבו רבן גמליאל לתת לו עשרה זהובים. ומדוע חייבו רבן גמליאל דוקא עשרה זהובים, למה לא חייבו יותר? ומנין לרבן גמליאל שהמצוה שווה רק עשרה זהובים בלבד?
אלא, רבן גמליאל נקב סכום של עשרה זהובים סתם, סכום בעלמא, ועל ידי זה רצה לדעת עד כמה המצוה שוה בעיני בעל המצוה האמיתי, וכיון שהסכים שחוטף המצוה ישלם לו סכום זה של עשרה זהובים, בזה גילה לכולם שבעיניו המצוה שוה עשרה זהובים בלבד. עם זאת ודאי שאילו לא היה מסכים בעל המצוה בשכר עשרה זהובים, רבן גמליאל היה מחייב את חוטף המצוה לשלם יותר מהסכום של עשרה זהובים, ככל אשר ישית עליו בעל המצוה.
זהו דברי התנא, הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות, כיון שמצוות שאדם עושה אין להם קצבה כלל, אבל אם תתמה, אם אין להם קצבה, א"כ מהו שכרו של אדם עבור מצוותיו ומהו עונשו של אדם עבור עבירותיו? על זה ממשיך התנא ואומר והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה, כלומר כל אדם בעצמו לפי מה שהוא מעריך את המצוות, כמה שהם שוות בעיניו בזה הוא קובע את שכרו בקיום המצוות, וכן הוא לגבי העונש, לפי מה שהוא מעריך את העבירות כמה שהם שוות בעיניו בזה הוא קובע את עונשו על קיום העבירות.
נמצא שאם האדם מקיים מצוות מתוך כוונות טובות וטהורות, ואינו מקיים את המצוות והמעשים טובים רק על מנת לקבל פרס, כל מעשיו כדי לעשות נחת רוח לה' יתברך, ודאי שבזה מראה שבעיניו אין ערך וקצבה כלל למצוות, שכרו יהיה יותר גדול, עד שאפילו אין סוף לשכרו.
ומסופר על יהודי אחד שהיה זקוק לסכום גדול של כסף על מנת להשיא את בתו. אשתו יעצה לו ללכת לקבל ברכה מרבו. שמע והלך. לאחר שבירכו אמר לו: לך לביתך והעסקה הראשונה שיציעו לך תקבל, ובעזרת ה' תפרח ותשרה בידיך ברכה והצלחה. שמח היהודי ויצא משם כשהוא מעודד ושמח, האמין בדברי רבו וידע שהכל יתקיים במלואו. בדרך לביתו עצר בבית מלון, ושם פגש קבוצת סוחרים. הסוחרים ישבו שם ודנו בעסקיהם, וכשראו את אותו יהודי מתקרב לעברם, חמדו לו לצאן ושאלוהו האם הוא רוצה לעשות עמהם עסק. היהודי נזכר בדברי רבו, ומיד השיב בחיוב. אמר לו הסוחר: האם אתה תסכים לקנות ממני את העולם הבא שלי ברובל אחד? ענה לו: כן. מיד הוציא אותו יהודי מכיסו רובל אחד, לקח דף וכתב ביניהם את ההסכם, אחר עשו מכירה כדת וכדין, החתים שני עדים כשרים המעידים שהוא קנה את העולם הבא של אותו הסוחר.
היהודי בתמימותו ראה את העסקה כגמורה. כאשר הסוחר שב לביתו סיפר לאשתו את כל המקרה הזה, כיצד יהודי בתמימותו קנה ממנו את העולם הבא שלו. שמעה אשתו את הדברים ואמרה לו: לך מיד בחזרה לקונה ותקנה בחזרה את העולם הבא. בהתחלה חשב שאשתו מתלוצצת עליו, אך היא עמדה בשלה ואמרה לו שאינה מוכנה לחיות עם אדם שמכר את העולם הבא שלו, אין לו עולם הבא. בלית ברירה שב אותו סוחר ליהודי ובקש ממנו למכור לו בחזרה את העולם הבא שלו. אך כאן היה לו הפתעה, היהודי סרב בעקשנות לבטל את העסקה, טען לו עסק זה עסק, אינני מסכים לבטלו. הסוחר ניסה להרבות במחיר כדי לקנות בחזרה את העולם הבא שלו, אך היהודי לא הסכים. בלית ברירה הלך הסוחר לרבו של היהודי הקונה והתחנן לפניו שישפיע על תלמידו שיסכים למכור לו בחזרה את העולם הבא שלו, שלום ביתו תלוי בזה.
כששמע הרב את טענות שני הצדדים, אמר הרב: צודק תלמידי, אני יוכל להשפיע על תלמידי למכור לך בחזרה את העולם הבא, רק אם אתה תשלם לו מחיר הגון. אמר לו הסוחר: ככל אשר ישית עלי הרב אני אתן, העיקר לקנות בחזרה את העולם הבא שלי. אמר לו הרב: תלמידי צריך להשיא את בתו, אם תסכים לשלם לו את כל הוצאות החתונה, אני אצוה אותו שימכור לך בחזרה את העולם הבא שלך. הסכים הסוחר, ונתן ליהודי את כל הסכום הדרוש לו עבור הוצאות החתונה, נעשה קנין בין שני הצדדים, והכל שב למקומו בשלום.
לאחר מכן ניגש הסוחר לרב ושאלו: אמנם אני עשיתי ככל אשר צוה עלי הרב, אבל שאלה לי לכבוד הרב, היכן הוא הצדק? אתמול אותו יהודי שילם לי רק רובל אחד עבור הסחורה וכעת נדרש ממני לשלם לו הוצאות כה מרובות עבור אותה הסחורה? ענה לו הרב: מחיר הסחורה נקבע לפי ערכה. אתמול זלזלת בסחורה הזו, מכרת את חלקך בעולם הבא עבור רובל אחד, הערכת את העולם הבא ברובל אחד, אם כן זהו השווי בעיניך. אבל היום שאתה יודע כי עתיד שלום הבית שלך תלוי בזה, והשכלת להבין ערך העולם הבא, עלה ערך הסחורה שלך בעיניך ואתה צריך לשלם עבורה הרבה, הוצאה מרובה יותר מכפי ששילמת אתמול. שבת שלום!