המטמון האמיתי
רש"י הביא את דברי המדרש (ויקרא רבה י"ז, ו'), בשורה טובה היא להם שהנגעים באים עליהם, לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב בקירות בתיהם כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, ועל ידי הנגע נותץ הבית ומוצאן. ע"כ.
האם זה עונש?
וביאר מו"א הרב פינחס הכהן שליט"א בספרו תורת פיך, ע"פ משל, מלך אחד הלך עם משרתו, ובדרך פגש אותם כפרי וזרק על המלך רפש וטיט המשרת קצף ורצה להענישו, אמר לו המלך עזוב אותו. מה עשה המלך? לקח את האיש ושמו בין אנשים מכובדים שילמדו אותו חכמה, ואחר כך הכניסו ביחד עם שריו שיהיה שר עבור ממלכתו. כאשר הכפרי ראה את המלך יושב על כסא מלכותו, נזכר במעשה הרע שעשה, איך שזרק על המלך טיט ורפש, התחיל לבכות ולומר אוי, מה עשיתי, התחרט על מעשיו חרטה גמורה.
כך אנו, אפילו שחטאנו לפני ה' יתברך, בכל זאת הקב"ה לא העניש אותנו, אלא הפוך נתן לנו אוצר מבין קירות הבית, ועל ידי כך מביע האדם חרטה עמוקה איך חטא לה' יתברך?! וזהו דברי רש"יבשורה טובה היא להם שהנגעים באים עליהם, לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב בקירות בתיהם כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, ועל ידי הנגע נותץ הבית ומוצאן.
וכן אמרו במדרש (פי"ז, ו') תני רבי שמעון בן יוחאי כיון ששמעו כנענים שישראל באים עליהם עמדו והטמינו ממונם בבתים ובשדות, אמר הקב"ה הבטחתי לאבותיהם שאני מכניס את בניהם לארץ מלאה כל טוב שנאמר ובתים מלאים כל טוב, מה הקב"ה עושה מגרה נגעים בביתו והוא סותרו ומוצא בו סימא (אבן טובה).
רואים אנו, פעמים הקב"ה חפץ לזכות את האדם במטמון, ומטעם זה מביא הקב"ה בקירות ביתו נגע צרעת. מה עושה אדם שיש לו נגע צרעת בביתו? מזמין את הכהן, והכהן שולח להודיע לו, לפני שאבוא לביתך, תוציא משם את כל רכושך שאם אפסוק שהבית טמא הרכוש שלך לא יטמא. אותו אדם מקבל את דברי הכהן, אך לאחר שהוא מוציא את כל רכושו מהבית, בא הכהן רואה את הנגע, ועדיין לא פוסק האם הבית טמא או טהור, מודיע לו הכהן שעליו להסגיר את הבית, כלומר צריך לנעול את ביתו במשך שבעת הימים, ואסור לו להתגורר שם. בלית ברירה הוא עוזב את ביתו. בסופו של דבר מתברר דבר מצער, ביתו אכן הפך לנגע צרעת, צריך אותו אדם להרוס ולשבור את כל ביתו, אין לו להשאיר כלום. ואז אותו אדם ששובר את ביתו מגלה מטמון, אוצר גדול שהטמינו הגויים ומיד מתעשר.
ועדיין הדבר לא מובן, אדם החפץ להתעשר זקוק הוא לעבור עינוי וסבל רב, בתחילה לצאת מהבית יחד עם כל נכסיו, אחר כך שבעת ימים של הסגר, ובסופו של דבר אף שובר את ביתו. וכל זה אך ורק עבור מציאת המטמון, ומדוע הקב"ה לא יתן לאדם מטמון בלי עינוי נפש?
על זה ביאר מו"א שליט"א, ע"פ דברי הירושלמי (הוריות פ"ג ה"ד), מעשה באבא יודן שהיה עשיר גדול ויחד עם זאת גם בעל צדקה גדול, יום אחד נהפך עליו הגלגל, מעשיר גדול נעשה אביון, ירד נקי מכל נכסיו, עד כדי כך גבאי הצדקה לא רצו לקבל ממנו כסף, וכשהם הסתובבו לאסוף כסף דילגו על ביתו. אבא יודן היה צדיק, הוא לא ויתר כל כך מהר על התרומה, רדפו אחריו גבאי הצדקה, ואמר להם משביע אני אתכם שתאמרו לי עבור מה אתם אוספים כסף לצדקה. בלית ברירה ענו לו: אנו אוספים כסף עבור חתונה של יתום ויתומה שאין להם כלום. חזר אבא יודן לביתו ושיתף את אשתו כיצד יוכלו לתת צדקה גם במצב שבו הם נמצאים. אשתו שהיתה צדיקה גדולה ממנו, מיד אמרה לו: הרי נשאר לנו שדה אחת, לך תמכור אותה, וחצי מדמי השדה תן לגבאי הצדקה. מכר את השדה, וחצי מדמי השדה נתן לגבאי הצדקה. למחרת כאשר יצא לחרוש עם פרתו את חצי השדה שנשארה לו, באמצע החרישה נתקלה הפרה בחפץ קשה ושברה את הרגל. אבא יודן ניגש לבדוק מה קרה לפרתו? מדוע נפלה ושברה את רגלה, ובעודו חופר באדמה מצא שם מטמון גדול ונתעשר.
וצריכים להבין, הרי הקב"ה ודאי יכול היה לתת לאבא יודן מטמון גם בלי לשבור את רגל פרתו, ומדוע נגרם לו כל זה?
אלא, הקב"ה רוצה לבדוק את האדם האם הוא ראוי לקבל את המטמון או לא, אם האדם קורה לו מקרה מצער והוא מיד בא ומתלונן מדוע קרה לי כך? מראה הוא שאינו ראוי לקבל את המטמון, הקב"ה אומר לאותו אדם, אין בעיה נפתור לך את הקושי ולא תקבל את המטמון. אך אדם שמקבל כל דבר לטובה, גם כשנמצא בצרה וצוקה הוא לא מתלונן, אומר גם זו לטובה, הקב"ה אומר לזה מגיע מטמון, ועושה בדרך לא דרך שהמטמון יגיע לידיו.
וזה מה שהיה עם אבא יודן, הקב"ה רצה לבדוק האם הוא ראוי למטמון, לכך מתחילה ירד מנכסיו, מעשיר גדול ורם נעשה אביון ודל, אפילו לבקש פרוטה קטנה ממנו לא באו גבאי הצדקה, ידעו שאין לו כלום. אבל אבא יודן לא התמרמר והתלונן, ידע שהכל זה מה' יתברך, חיפש כיצד לעזור להם אפילו שמצבו בכי רע, וכך זכה בסופו של דבר לקבל מטמון, מהמציאה הזו זכה וחזר לעשירותו כבתחילה.
לפי זה מובן, הקב"ה מנסה את האדם האם מגיע לו מטמון או לא, לכך בתחילה עליו לצאת מהבית עם כל נכסיו, אחר כך שבעת ימים של הסגר, אסור לו להתגורר בביתו, ובסופו של דבר צריך להרוס את ביתו. אם אותו אדם מתחיל להתלונן מדוע נעשה לי כך? נמאס לי מכל הצרה הזו! עד שהשקעתי בבית זה בעשר אצבעותיי עלי עכשיו להרוס את כולו עד היסוד, מדוע קרה לי כך? מיד אומר לו הקב"ה, אין בעיה, הכהן יבוא לבית לאחר שבעה ימים של ההסגר ויטהר את הנגע, לא תזכה במטמון הצפוי לך. לעומתו, אדם שלא מתלונן, עושה כל מה שצריך בידיעה ברורה שכל מה שעושה הקב"ה הכל לטובה, לאדם כזה מגיע אוצר גדול, מיד כששובר את ביתו מוצא מטמון ומתעשר עושר רב. שבת שלום!