כחלק מתהליך הטהרה של המצורע, מצוה התורה הקדושה לקחת שתי ציפורי דרור.
כידוע כל פרט בסדר הטהרה של המצורע הוא כנגד מעשה שעשה המצורע,
וכן הסיבה שמביא שתי ציפורים היא לפי שהנגעים באין על לשון הרע שהוא מעשה פטפוטי דברים, לפיכך הוזקקו לטהרתו ציפורים שמפטפטין תמיד בצפצוף קול (על פי דברי הגמרא בערכין טז:)
אלא שצריך להבין מדוע בכל שאר הפרטים של המצורע התורה מצוה להביא רק אחד לדוגמא עץ ארז אחד וכו'… ואילו דווקא ציפורים מביאים שתי ציפורים,
ועוד צריך לתת טעם מדוע ציפור אחד התורה מצוה לשחוט, ואילו את הציפור השניה לשלוח לחופשי?
על מדוחה זו רבו המפרשים ובניהם רבנו יורם אברג'ל זצוק"ל וכה הם תוכן דבריו:
אדם שמדבר לשון הרע עתיד לתת את הדין על שני דברים, הדבר האחד על כך שדיבר לשון הרע שעל העון זה כבר אמרו רבותינו ז"ל ששקול כנגד עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים, ואף הוסיפו חומרא על חומרא ואמרו שהוא ככופר בעיקר חס ושלום (ערכין טו:) ,
אך לא רק על עוון זה בלבד יתן את הדין אלא אף יתן את הדין על כך שבאותה הזמן שדיבר לשון הרע יכל פיו לדבר דברי תורה קדושים ובזה היה קונה חיים לנפשו.
לכן התקנה של אותו חוטא צריכה להיות בשתי דברים, הדבר הראשון להפסיק מכאן ולהבא לדבר לשון הרע,
והדבר השני להשתמש בכח הדיבור שה' נתן לו לדבר דברי תורה שיטהרו את נפשו, ואף ילמד מהתורה הקדושה את הדרך שילך בא מכאן ולהבא.
ולדרך זו תמצא מרגוע לנפשך מדוע אמרה התורה להביא שתי ציפורים,
הציפור האחת היא כנגד הלשון הרע שדיבר המצורע, ולכן את הציפור הזאת ציותה התורה לשחוט, לרמוז למצורע שעליו להפסיק מיד עם הדיבורים של הלשון הרע.
והציפור השנית היא כנגד מה שצריך המצורע להרבות מעתה בדברי תורה, ולכן משאירים אותה בחיים לרמוז למצורע להרבות בדברי תורה, ולא רק שמשארים אותה בחיים, אלא שציותה התורה "ושלח את הצפור החיה על פני השדה",
וכבר דרשו חז"ל (ערכין כא:) על הפסוק בשיר השירים ”לכה דודי נצא השדה…נשכימה לכרמים…” (שיר השירים ז', יב'-יג') בוא ואראך תלמידי חכמים שעוסקין בתורה בבתי כנסיות ובתי מדרשות,
ובכך רמזה התורה הקדושה לאותו מצורע לנצל את זמנו בבתי מדרשות ובתי כנסיות ולעסוק בתורה, ובכך יטהר את נפשו מאותו עוון חמור שעשה, וגם ילמד דרך ארץ ומידות שלהבא לא יעשה את אותו מעשה…