פרשת "אחרי מות" "קְדֹשִׁים"
פרשת קדושים פותחת בפסוקים "וַיְדַבֵּר ה', אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ. כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם" (יט', א'-ב').
על המילים שבפסוק "דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", נאמר במדרש תורת כהנים "מלמד שהפרשה נאמרה בהקהל, ומפני מה נאמרה בהקהל? מפני שרוב גופי תורה תלויין בה".
יש להבין את דברי המדרש, מדוע בפרשתנו נמצאים רוב גופי התורה ולכן פרשה זו נאמרה בהקהל?? מה הם בעצם רוב גופי התורה התלויין בה?? כיצד ניתן לקבוע מה הם רוב גופי התורה התלויין בה, הרי לכאורה ישנן עוד הרבה פרשיות בתורה המופיעות בהן מצוות רבות וחשובות, ובכל זאת פרשיות אלו לא נאמרו בהקהל??
ושאלה נוספת לשונית, שיש לשאול מדוע אומר המדרש "מפני שרוב גופי תורה תלויין בה" מה המשמעות שרוב גופי תורה תלויין בה, היה לו לומר מפני שיש בפרשה זו גופי תורה חשובים, מדוע לומר "גופי תורה תלויין בה", מה עניין "תלויין בה"??
כדי לענות על שאלות חשובות אלו, יש להקדים תחילה הקדמה שתבהיר לנו את העניין. ידוע הדבר ומפורסם העניין שבתורתנו הקדושה ישנן מצוות בין אדם למקום, הווה אומר מצוות שצריך לקיים האדם בינו לבין קונו לבין בוראו, כגון: מצוות שבת, תפילין, טלית, כשרות וכו' וכו', וישנן מאידך מצוות בין אדם לחברו כגון: צדקה, איסור רכילות, עזרה לזולת וכו'.
על פניו נראין הדברים, שזו חלוקה של המצוות, שיש שני סוגי מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו, ואין שום קשר בניהם, אלא הם שני מסלולי מצוות שונים.
אך כשאנו מעיינים בעומק דברי רבותינו מגלים אנו שישנו קשר אמיץ מאוד והדוק ביותר בין מצוות בין אדם למקום למצוות בין אדם לחברו.
הגמ' במסכת שבת דף לא' עמוד א' מביאה סיפור על גוי שרצה להתגייר "מעשה בנוכרי אחד שבא לפני שמאי אמר לו גיירני על מנת שתלמדני כל התרה כולה כשאני עומד על רגל אחת, דחפו באמת הבניין שבידו, בא לפני הלל, גייריה אמר לו, דעלך סני לחברך לא תעביד (מה שעליך שנואי לא תעשה לחברך), זו היא כל התורה כולה ואידך פירושה זיל גמור (ואת השאר לך תילמד)".
יש לברר את דברי הלל, וכי באמת כל התורה כולה היא "מה ששנואי עליך לא תעשה לחבריך"?? הרי ישנן בתורה תרי"ג מצוות היכן מצוות שבת, כיפור איסור חמץ בפסח וכו' וכן שאר המצוות?? כיצד הלל אומר לגוי שזו היא כל התורה "מה דסני עליך לא תעביד לחברך" הרי בתורה יש עוד הרבה מאוד מצוות?? וכי חלילה הלל אין אומר את האמת כולה לאותו גוי??
אלא יסוד הדברים שהלל מלמד אותנו כלל חשוב ביותר, בודאי שיש בתורה המון מצוות, אלא הלל מלמד אותנו שכרטיס הכניסה לעולמה של התורה, המפתח הפותח את עולמה של התורה וקיום המצוות, אלו מצוות בין אדם לחברו, ללא מצוות אלו אין אדם יכול להיכנס לעולמה של תורה. ומצוות בין אדם לחברו מסומלות בדברי הלל בדבר "מה ששנואי עליך אל תעשה לחברך" וכשיש לך מפתח זה, את שאר המצוות אומר הלל, לך ותילמד ותקיים.
חיזוק לדברינו אלו אנו מוצאים במקורות רבים נוספים ואחד מהם הוא דברי רבותינו ז"ל "דרך ארץ קדמה לתורה", פירוש הדברים הוא, שדרך ארץ הכוונה למצוות ולהתנהגות בין אדם לחברו, בין אדם לזולתו קודמים לקיום מצוות התורה שהינן מצוות בין אדם למקום.
שלא יחשוב האדם שהוא יקפיד וידקדק ביותר במצוות בין אדם למקום ובכך יהיה צדיק גדול, ואילו במצוות בין אדם לחברו יוכל לזלזל ולהקל ראש, אלא מלמדים אותנו רבותינו שאדם בלי מצוות בין אדם לחברו בלי התנהגות נאותה לזולת אין שום ערך ומשקל למצוות בין אדם למקום. וזה סוד הסברים באומרם חז"ל "דרך ארץ קדמה לתורה".
לאור הקדמה זו נוכל עתה להסביר את דברי המדרש מדוע נאמרה פרשתנו בהקהל מפני שרוב גופי תורה תלויים בה. פירוש הדברים הוא, מכיוון שאומנם פרשתנו קצרה בפסוקים אך עמוסה במצוות, ובעיקר ובפרט במצוות בין אדם לחברו, בין אדם לזולתו. וגולת הכותרת של מצוות בין אדם לחברו מופיעה בפרשתנו בכתוב "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ. אֲנִי, ה' " (פרק יט' פסוק יח') שעל פסוק זה אומר רבי עקיבא בתלמוד הירושלמי במסכת נדרים פרק ט' הלכה ד' "תניא אמר רבי עקיבא ואהבת לרעך כמוך, זהו כלל גדול בתורה". מה משמעות הדברים, זהו כלל גדול בתורה?? אלא כוונת רבי עקיבא לומר שזה המפתח וזה היסוד להיכנס לעולמה של תורה. במצוות בין אדם לחברו, בין אדם לזולתו והציווי החזק ביותר המסמל מצוות אלו הוא "ואהבת לרעך כמוך". וזו המשמעות לדברים "כלל גדול בתורה".
לאור דברינו אלו מדויקים עתה דברי המדרש באומרו שבפרשתנו "רוב גופי תורה תלויים בה", שאלנו מה המשמעות גופי תורה תלויים בה? מדוע נאמר "תלויים בה", ולא נאמר גופי תורה נמצאים בה?? אלא הרעיון הוא מכיוון שבפרשתנו מופיעות הרבה מצוות בבין אדם לחברו, ובעיקר מצוות "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", וכפי שאמרנו לעיל ללא מצוות אלו אין אפשרות להיכנס לעולמה של תורה ולקיום המצוות האחרות, לכן יוצא שכל גופי התורה תלויים במצוות שבפרשתנו, שהינן מצוות בין אדם לחברו, בין אדם לזולתו עד רמת "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". שללא קיום מצוות בין אדם לחברו אין קיום מצוות בין אדם למקום, וזו המשמעות של "תלויים בה".
עתה שהבהרנו את חשיבות פרשתנו, נוכל עתה גם להבין ולהסביר את התקופה שבה אנו נמצאים ימי ספירת העומר, שבה תיקנו רבותינו מנהגי אבלות. וכבר נאמר במסכת יבמות דף סה' עמוד ב' שנים עשר אלף זוגות (היינו עשרים וארבעה אלף) תלמידים היו לו לרבי עקיבא, וכולם מתו בפרק אחד, בין פסח לעצרת, מפני שלא נהגו כבוד זה בזה.
בודאי שתלמידי רבי עקיבא היו גדולים מאוד בתורה אך מכיוון שאמרנו ש"דרך ארץ קדמה לתורה", ובפרט במיוחד שרבם רבי עקיבא דרש "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ – זה כלל גדול בתורה" והם עברו על כלל גדול זה. ולא נהגו כבוד זה בזה, כולם מתו.
דבר זה מלמדנו כלל חשוב ביותר, ויסוד קיומי ומהותי בעבודת ה' ובקיום המצוות, לדעת שצריך להקפיד מאוד במצוות בין אדם לחברו ולא חלילה להקל ראש בהם, והם המפתח לעולמה של תורה, ובכך גם נוכל לקיים ביתר שאת וביתר עוז את מצוות בין אדם למקום.
יעזרנו הקב"ה על דבר כבוד שמו, אמן.
בברכת שבת שלום ומבורך.