"וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי בֵרַךְ יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְשִׁלַּח אֹתוֹ פַּדֶּנָה אֲרָם לָקַחַת לוֹ מִשָּׁם אִשָּׁה…" (כח',ו')
בפרשתנו התורה הקדושה מספרת שכאשר הגיע יצחק אבינו ע"ה סמוך לגיל שנפטרה אימו, חשש שמא גם קיצו מתקרב ולכן רצה לברך את ילדיו בטרם יום הסתלקותו מן העולם,
בשביל לקיים את מבוקשו, ציווה על בנו בכורו עשו שיצא לשדה לצוד לו ציד ויעשה ממנו מטעמים, ובזכותו אותו טורח שיטרח על מצוה יקרה זאת של כיבוד הורים יהיה כלי ראוי לקבל את הברכות שרוצה לברכו, עשו כמובן ידע את גודל מעלתם של הברכות שיצאו מפי קדוש של אביו, ולכן מיד מבלי להתמהמה עשה דרכו אל עבר השדה לעשות כרצון אביו, בשביל שיוכל לקבל את הברכות הנחשקות…
כשמוע רבקה אמנו ע"ה ברוח הקודש את התכנון של יצחק אבינו לתת את הברכות לעשו הרשע, הבינה את גודל האסון שיכול לקרות אם יקבל את הברכות, ולכן מיד קראה לבנה יעקב אבינו ע"ה וציוותה אותו שיביא שני גדיי עזים מן העדר שבחצר, ואותם היא תכין ליצחק כאשר אהב, ובטרם יספיק עשו לחזור מהשדה, יקדים יעקב אבינו ויקבל את הברכות הנחשקות כל כך.
יעקב אבינו עשה כציווי אמו, ומיד כאשר הגדיים היו מוכנים לקח את המטעמים המודברים וניגש אל אביו יצחק, ובשביל שלא יזהה אותו אביו לקח את הבגדים המיוחדים שהיו לעשו ולבש אותם ואיתם נכנס לאביו, והנה לאחר דין ודברים שהיה בין יצחק אבינו ליעקב בנו שהיה מחופש לעשו, התרצה יצחק ובירך את יעקב בברכות הגדולות ביותר "ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירש…" ולא הפסיק לברך את יעקב עד שאמר לו "הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך…" ובכך גזר לעולם ועד שעשו הרשע וזרעו יהיהו משועבדים ליעקב אבינו וזרעו נצח סלע ועד.
ויהי כאשר כילה יצחק לברך את יעקב בא עשו מהשדה שמח וטוב לב על הברכות הנחשקות שהוא עתיד לקבל בעוד מספר דקות, אולם לדאבונו הרב גילה שמספר רגעים קודם לכן הגיע יעקב אחיו ולקח לו את הברכות שכל כך ציפה להם, והנה התורה הקדושה גילתה לנו את גודל הצער שתקף את עשו הרשע באותם רגעים "ויצעק צעקה גדלה ומרה עד מאד…" (כז',לד') עשו הרשע כעס מאוד על המעשה הנורא שעשה לו יעקב אחיו עד שרצה להורגו וכפי שהתורה הקדושה מעידה שאמר "יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי" (כז',מא') רבקה אמנו פחדה על בנה יעקב ולכן ביקשה מבעלה יצחק אבינו שיצווה את יעקב בנם ללכת למקום רחוק ושם לחפש כלה, והכל בשביל שיתרחק ולא יהיה בקירבתו של עשו הרשע.
והנה על מעשה זה יש לשאול מספר שאלות:
ראשית יש להתבונן כיצד ציוותה רבקה אמנו מיעקב שילך ל"פדן ארם" בשביל להינצל, והרי לכאורה הרבה יותר בטוח ליעקב אבינו להישאר בסביבה של יצחק אבינו, שהרי עשו הרשע על אף גודל רשעותו ואכזריותו כיבד מאוד את אביו, ולכן לא יעשה שום דברי ליעקב בשביל שלא לצער את יצחק אביו, וכפי שכתב רש"י הקדוש "יקרבו ימי אבל אבי: שלא אצער את אבא" ואם כן לכאורה המקום ששלחה אותו לשם רבקה מסוכן יותר, והמקום הבטוח ביותר הוא להישאר ליד אביו.
והפלא הגדול יותר הוא אל עשו הרשע, שהרי כידוע הוא היה גיבור גדול "איש יודע ציד" כפי שמרבים המדרשים לספר, ואם כן מדוע לא עשה דרכו לרדוף אחרי יעקב להורגו, ואף אם בתחילה לא ידע לאן הוא הולך, לכל הפחות יכל ללכת לאחר מספר ימים ששמע שהגיע לביתו של לבן הארמי ומה מנע בעדו?!
את קושיות אלו מתרץ רבנו הגדול ה"אור החיים" הקדוש זצוק"ל במתק לשונו ומפרש שהטעם שעשו הרשע לא רדף אחרי יעקב אבינו להורגו הוא מכיוון שידע שיצחק אבינו שלח את יעקב לחפש לו אשה וכלשון הפסוק "וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי בֵרַךְ יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְשִׁלַּח אֹתוֹ פַּדֶּנָה אֲרָם לָקַחַת לוֹ מִשָּׁם אִשָּׁה…" (כח',ו') ועל אף גודל רישעתו ידע עשו הרשע שאדם העוסק במצוה, המצוה מגינה עליו וכלשון רבותינו הקדושים בגמרא (פסחים ח.) "שלוחי מצוה אינן ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן" ובפרט שכאן מדובר בשתי מצוות יחד, האחת לקיים את מצוות אביו, והשניה לחפש לו אשה,
ובדרך זו תמצא מרגוע לנפש מדוע ביקשה רבקה לשלוח את יעקב לחפש אישה, מכיוון שידעה שבכח המצווה להגן ולשמור אלו עשרת מונים מכל דבר אחר, ואפילו עשו הרשע ידע זאת ולכן אפילו לא ניסה לצאת לרדוף אחרי יעקב.
ובכך מודעה רבה לכל עם ישראל אשר מי לא מחפש סגולה ועצות לשמירה מפני הסכנות הרבות שיש, ורבקה אמנו מלמד אותנו שהרוצה להיות מוגן מכל הזק ופגע יעסוק במצוות ה' ובכך יהיה שמור ומוגן אפילו מהסכנות הגדולות ביותר.