שאלה : המסופק אם בירך ברכה ראשונה או אחרונה האם חוזר ומברך :
תשובה : כל הברכות שחיובם מדרבנן שמסופק בהם אם ברך אם לאו בין בתחילה בין בסוף לא יברך (רמב"ם פרק מהלכות ברכות הלכה יב ש"ע סימן רט סעיף ג ועיין גם סימן קסז סעיף ט ועיין חק יעקב סימן תעד ס"ק יב וקהילות יעקב על ברכות סימן ד).
למעט ברכת המזון אם אכל ושבע מאכילתו שבאופן כזה מברך מספק הואיל וחייב מן התורה. (ש"ע סימן קפד סעיף ד וסימן רט סעיף ג ועיין סימן קסז סעיף ט), אך במידה ולא שבע אינו חייב בברכת המזון אלא מדרבנן ובמקום ספק אם בירך אינו חוזר ומברך (מסכת ברכות מה. מט: ש"ע סימן קפו סעיף ב וסימן קצז סעיף ד מגן אברהם סימן קפד ס"ק ח ושו"ת יד אליהו סימן ט ועוד).
אך כשחוזר ומברך ברכת המזון במקום ספק אינו מברך ברכת הטוב והמטיב אלא עד בונה ירושלים בלבד (רמב"ן שבת כג. שו"ת ארץ צבי סימן יט דף לא ע"ג ושו"ת שאילת יעקב סימן כג) ונכון שיהרהר ברכה רביעית בליבו בכדי לצאת ידי חובת הפוסקים הסוברים שצריך לברך גם אותה (מגן אברהם סימן קפד ס"ק ז פרי חדש סימן רט משנה ברורה ס"ק יג חזון עובדיה ברכות עמ' רכ).
מכל מקום מי שמסופק אם בירך אם לאו יש כמה עצות להוציא עצמו מספק :
א. בכל מקרה שמסופק אם בירך אם לאו ישנה עצה פשוטה לצאת ע"י אחר שמברך אותה ברכה אלא שכתבו הפוסקים שיכוון ליבו שיוצא ידי חובה רק אם הוא חייב בברכה אבל אם אינו מחוייב אינו יוצא ידי חובה בכדי שלא לעבור על הברכה לבטלה (שער הציון סימן תפט ס"ק ס אבני נזר אורח חיים סימן תמט).
ב. מי שאכל מיני מזונות או פרי העץ או פרי האדמה ומסופק אם בירך עליהם אם לאו ורוצה לשתות משקין שברכתם שהכל יכוון לפטור המאכל המזונות והייה למסופק בברכת העץ ואוכל פרי אדמה שיכוון לפטור העץ.
ג. המסופק אם בירך ברכה אחרונה יש לו עצה לאכול מאותו המין עוד פעם כשיעור החייב בברכה אחרונה וכאשר מברך לאחריו יכון לפטור אם מחוייב על האכילה הקודמת (משנה ברורה סימן קפד ס"ק טו בשם החיי אדם) וישנה עוד עצה למסופק בכל ברכה שיאמר דרך קריאה את הפסוק (דברים הימי פרק א פסוק כט) "ויברך דוד וכו' ברוך אתה ה' אלוהי ישראל אבינו מעולם ועד עולם" ולסיים מעין הברכה שמסופק בה (פתחי תשובה יורה דעה סימן שכח ס"ק א הליכות שלמה תפילה פרק כב הלכה כב) כי ועונים אחר ברכה זו אמן (הליכות שלמה שם) בז ודע שאף אם נתברר לו לאחר מכן שהתחייב לברך אין לו לברך שנית כיון שברכה גמורה היא (דבר הלכה שם אות לז) וכן במקום שהכריעו הפוסקים להדיא שאין לברך מחמת ספק אין להשתמש בעצה זו (דבר הלכה אות לו).
ד. אם רצה במקום ספק להרהר הברכה בלבו בלא שיוציא בשפתיו רשאי לעשות כן ואדרבה טוב לעשות כן ואין לחוש בזה לאיסור ברכה שאינה צריכה מפני שהלכה רווחת בידינו שהרהור לאו כדיבור דמי (עיין ט"ז אורח חיים סימן סב ובשו"ת גנת ורדים (אורח חיים כלל א סימן מג) וגן המלך (סימן כג) ובשו"ת הלכות קטנות (חלק ב סימן קמו) ובשו"ת יביע אומר (אורח חיים חלק ד סימן ב אות יב)) ודלא כדעת הפרח שושן (אורח חיים כלל א סימן יד) שחולק בזה.